מבצע שליט - אנטומיה של כישלון

אולמרט ציין בהודעתו הפומבית שלמדינת ישראל יש "קווים אדומים" - אותם לא נוכל לחצות מטעמים של בטחון המדינה ומעמד פוליטי בעולם. אסור לשכוח, שבזמנו הצטרפנו לקריאת מדינות רבות בעולם, שאין לנהל מו"מ עם טרוריסטים. במציאות - כולם התגמשו ועשו מאמצים אדירים, כדי לשחרר את אזרחיהם החטופים, כלואים, גם תמורת ויתור על העיקרון שלא לדבר עם טרוריסטים.

חמאס - שלא קשור לשום עיקרון בינלאומי מתנהל ומתנהג ככנופיית טרור בריונית, שלא מוכנה להתגמש לכללים דמוקרטיים, לא מוכנה לתת כבוד לצלב האדום, ע"י מסירת פרטים על אודות שליט או ביקור של נציג הצלב האדום, בדיוק כפי שעשו חבריהם מהצפון - החיזבאללה. מדובר בכנופיות רצחניות שאין להן אלוהים, לא גבולות, לא משפט ולא קווים.

אין להסכים למצב שבו ישות טרוריסטית כמו חמאס, תוריד את מדינת ישראל על הברכיים, תפגע בגאוותה, בתדמיתה ובהמשך פעילותה בתחום של פדיון שבויים.

הטיעונים - שאחרי שחרור שליט, צריך לקבוע אמות מידה חדשות וקריטריונים לשחרור שבויים, אינם פועלים וישימים במציאות. מאחר וכבר בעבר נדונו אפשרויות לקביעת מסגרות פעולה שנכשלו במציאות, אין להניח שניתן לקבוע מחירים מחייבים. מה שכן ניתן לעשות ולקבוע הם: מסגרות פעולה מחייבות וקווים אדומים אותם הממשלה מטעמים של בטחון המדינה, יחסי החוץ שלה, תדמיתה והתחייבויותיה הבינלאומיות בנושאי טרור, לא תוכל להגמיש לוותר או לחצות אותם.

עכשיו תארו לעצמכם שתמורת שליט ישוחררו כל המחבלים שחמאס דורש, כולל עשרות מחבלים כבדים לפי דרישתם, לרבות החזרתם ליהודה שומרון ועזה. מה יקרה, בפעם הבאה שחמאס יחטוף חייל, אזרח ישראלי, האם שוב ניכנע ונמסור את כולם, ואם לא נעשה זאת יגידו ההורים המסכנים החדשים, למה נכנעתם בפרשת שליט, האם הילד שלנו פחות חשוב? תחשבו על סיטואציה אכזרית כזו.

הכשל המבצעי בצה"ל החל בהצלחת חמאס, בתקיפת מוצב צה"ל, בחטיפת שליט ובפגיעה בחבריו לטנק וליחידה. הכשל העמיק, לאחר שנודע כפי שקבעה וועדת בדיקת בנושא שהייתה התרעה בכיוון, לאמור: אזהרה שחמאס מתכוון לתקוף מוצב צה"ל, באמצעות תעלה ומתוכה, אבל למרות מאמצים שנעשו לא נעשה כנראה מספיק ולא בזמן והתוצאה ידועה.

המו"מ עם חמאס ארוך מדי, לא מוצה, לא נוהל בתוקפנות הראויה ולא נתנו להבין לחמאס, שיש אמצעים נוספים שאפשר להפעיל, במידה ורשימת המחבלים המוצעת לא תתקבל.

מבצע "עופרת יצוקה": בין המטרות שהוזכרו, ע"י ראש הממשלה, שר הביטחון ואחרים, הייתה התייחסות גם לפרשת שליט בנוסח: המצב הביטחוני החדש יאפשר התקדמות בנושא שליט. וכן שמענו הצהרות כמו: המצב הביטחוני ישתנה, חמאס קיבל מכה קשה והוא הבין את הרמז וכו' וכו'...

בנושא שליט - הכישלון הוכח במציאות העכשווית.

ממשלת ישראל וצה"ל: לא השכילו להביא איתם מעזה קלפי מיקוח בעלי משקל, כדי ללחוץ על חמאס בנושא שליט.

אין זה סוד מדיני ביטחוני - שמבצע "עופרת יצוקה" לא מוצה עד הסוף, צה"ל הגיע עד לשוקת אבל לא הצליח לשתות מהמים, הראיה מאז המבצע כבר היו 100 קסאמים/גרדים, ועוד ידם נטויה.

צה"ל בעזרת השב"כ ידע היכן מסתתרים רבים ממנהיגי חמאס, ולא עשה מאמץ רציני לתפוס אותם כקלף מיקוח וכמטרה לפגיעה אנושה בצמרת הצבאית/פוליטית של חמאס.

גם אם הם הסתתרו בבונקרים, בבתי חולים, כמו שיפה בעזה (בונקר שנבנה ע"י ישראל בזמנו) או מקומות ציבור אחרים, ניתן היה ע"י פעולות קומנדו של היחידות המיוחדות שלנו, להגיע אליהם ולחסלם או לשבותם, בלי צורך לכבוש את העיר עזה כולה, או את הרצועה כולה.

העובדה שיצאנו מעזה ללא קלפים רציניים, השאירה את הממשלה בלי קלפים רציניים לשחק מול החמאס, ומכאן התוצאות המעציבות.

המסקנה: אם בתקופת ממשלת אולמרט הגוססת נושא שליט לא ייפתר, יצטרך ביבי נתניהו להפעיל את מלוא כוחו ועוצמתו לסיים את הפרשה. עדיין לא מאוחר, לאותת לחמאס שהמנהיגות שלהם לא חסינת אש ולא חסינת שבייה והמבין - יבין. כשרואים בטלוויזיה את הראיונות עם המועמדים לשחרור - המתגאים במספר הנרצחים ומבטיחים להמשיך בטרור, מבינים את השב"כ והמוסד, המתנגדים לשחרורם ואת החלטת ראש הממשלה.

ובאשר לטענה שהתקשורת, הלחץ הציבורי, כולל ההפגנות ואוהל המחאה, גרמו נזק למו"מ, גם אם יש אמת בטענה, אין למנוע זאת, מאחר ומדובר במדינה דמוקרטית, ולכן המשחק הציבורי, תקשורתי, הוא בכלים דמוקרטיים להבדיל משכנינו שם הקודים שונים. אבל נראה לי, שהגזמנו עם הקמפיין התקשורתי ובהשתתפות שרים בכירים, כמו שר הביטחון, דבר שפורש לא נכון על-ידי חמאס. כדאי ללמוד מכך לעתיד.

משפחת שליט הגבירה את הלחץ הציבורי, רק אחרי שנוכחה לדעת שהזמן פועל לרעתה והעובדה שעברו כבר 1000 ימים - מדברת בעד עצמה.

וכפי שאמרתי בפתיחה - כהורים הם פועלים נכון ובצורה מעוררת כבוד. ראש הממשלה צריך לעשות הכל, מהר ונכון אבל לא בכל מחיר אלא בחשיבה לאומית ביטחונית בלבד.

נקודות למחשבה והרהורים:
1. בג"צ, דן בימים אלה (בהרכב של 7 שופטים) פעם נוספת, בעתירה של ארגוני זכויות האדם, בנושא חוק האזרחות (כלומר: נשואי אזרחים ערבים ישראלים עם פלשתינים מהשטחים וכניסתם לישראל).
2. צריך להבין שמדובר למעשה בזכות השיבה, בדרך עוקפת ובזחילה, דבר שהוא נוגד את העיקרון שקבעה הממשלה שלא נכיר בזכות השיבה.
3. עד סתימת הפירצה הזו על-ידי חוק האזרחות - נכנסו בדרך זו לישראל כ-100 עד 200 אלף איש (אין רישום מדויק), וחלקם אף ביצעו פיגועים שעלו למדינה בקורבנות.
4. שב"כ ומשרד הפנים מתנגדים - ויש להם בסיס איתן להתנגדות.
5. כבר אמרתי בעבר: הזכות לבטחון המדינה וקיומה כמדינה יהודית ציונית דמוקרטית גובר על כל עיקרון ויהיה אוניברסלי ויפה ונתמך אפילו על-ידי אקדמאים רחבי אופקים.