הממשלה החדשה בראשותו של בנימין נתניהו צפויה להכיל 30 שרים, ומספר מופרז של סגני שרים. דובריו של נתניהו טוענים כי גודש השרים נובע מתוצאות הבחירות.
הם מכשירים את השרץ בטיעון המקניט שאם חפצים אנו בממשלה יציבה, לראש הממשלה הנבחר לא נותרה ברירה, אלא לשלם את האתנן אותו דרשו שותפיו הקואליציוניים.
במילים אחרות, אנחנו הבוחרים אשמים: אילו טובת המדינה הייתה נגד עינינו - היה עלינו להעניק לליכוד או לעבודה 40 מנדטים, ובכך היינו מונעים את המקח והממכר הקואליציוני המביש, והיינו זוכים בממשלה מצומצמת ופונקציונלית.
זהו תירוץ נלעג של הקוזק הנגזל, נמצא השעיר לעזאזל: אנחנו אזרחי ישראל האשמים בבזבוז כספי המיסים שלנו, ולא חלילה המנהיגים בהם בחרנו שלא השכילו עד היום לשנות את שיטת הבחירות והממשל הבלתי אפשריים שלנו.
טרם הבחירות רוממות השינויים בפיהם, אך לאחר שהם זוכים באמוננו, תאוות השלטון מעבירה אותם על דעתם, ושולחן הממשלה כורע שוב תחת נטל השרים המיותרים.
טיעון נואל נוסף להצדקת האינפלציה בשרים וסגניהם: שהיו כבר בעבר ממשלות המוניות שכאלה שחייבו את הנגרים להגדיל את שולחן הממשלה כדי לאפשר לגודש השרים להסב סביבה.
זהו תירוץ מקומם שהדעת אינה סובלת - שאם שיטו בנו כבר בעבר, וכספי המיסים שלנו מימנו משכורותיהם של שרים מיותרים ולשכותיהם הבזבזניות, מה לנו להלין היום על ממשיכיה של המסורת?
רק, לכאורה, לפי שעה
