האיש המשכיל בתפקיד השגריר

שלושה חודשים אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה כתב היידריך פקודת מבצע להקמת מנגנוני שלטון עצמי יהודי בשטחי הרייך -"יודנראטים". הפקודה איננה מנחה את נמעניה כיצד לטפל בהתנגדויות, אלא כותבת ש"יש להודיע למועצות על נקיטת אמצעים חריפים ביותר במקרה חבלה בהוראות אלה". והמבין - יבין.

שיגור הטיל בידי צפון קוריאה בראשית חודש אפריל שימש שוב - על-פי הדפוס שהשתרש לאחרונה - סיבה להשוואות זריזות בין שתי המדינות המרכזיות החותרות לנשק גרעיני: אירן וצפון קוריאה. העובדה שמאמצים בינלאומיים אינטנסיביים לבלימת שאיפות הגרעין של שתי המדינות התנהלו במקביל למן 2002 מעודדת, ללא ספק, נטייה זו. סביר מאד להניח שמידה מסוימת של למידה הדדית אכן מתרחשת - הן בין המדינות עצמן והן בקרב הקהילה הבינלאומית, בבואה להעריך את תוצאות פעולותיה ולהפיק מהם לקחים.יחד עם זאת, יש הבדלים חשובים בין שני המקרים; אומנם אירן וצפון קוריאה חולקות עבר של שיתוף פעולה בתחום הלא-קונבנציונאלי, לרבות נוכחות של אירנים בשיגור האחרון בצפון קוריאה, אבל אין זאת אומרת שהן מתכננות מסלולים גרעיניים זהים.

"אדם הוא תבנית נוף מולדתו" - פסק שאול טשרניחובסקי. במזרח התיכון תרבות הבדיה חשובה וחיונית - לפחות, כמו הצורך בהצגה מוחצנת של גבורת הדובר ("שופוני יא נאס"). לכן, אין פלא, שילקוט הכזבים¹ הפך כמעט להיסטוריה צבאית רשמית של מדינת ישראל, וגדולי הדור עוצרים מדי פעם אצל יוסי אלפי לעוד "פסטיבל מספרי סיפורים", וסיפוריהם הופכים לבסיס לידיעת הציבור - וגם המומחים - על העבר.

מוסריותו של צה"ל לא צריכה להיבדק ללא מישור התייחסות, כי בבדיקה מסוג זה - שאינה הוגנת בעליל - לא יהיה צדיק בארץ.

ערב חג הפסח הגיעו לאום אל-פחם שני אוטובוסים ובהם עשרות יהודים חובשי כיפות מרחובות ומירושלים. הם באו לעיר לא מתוך מניעים פרובוקטיביים רוויי שנאה לתושבי המקום. העיר קיבלה אותם בסבר פנים יפות. הם התארחו בגלריה לאמנות הפועלת בעיר. ראש העיר וחברי מועצה קיבלו את פניהם. למפגן הרעות והאחווה בין יהודים חובשי כיפות ובין ערביי אום אל-פחם לא נמצאה אף לא מילה אחת בתקשורת.