הלצת הצלת כדור הארץ

"יום כדור הארץ" נחוג ברוב חג ועדה ברחבי העולם. גם ארצנו הקטנטונת הצטרפה לחוגגים, שיותר מלחגוג רצו להפגין נגד צריכת האנרגיה ההולכת וגדלה. אנרגיה המתבססת, ברובה, על נפט המזהם את כדור הארץ ומזהם את החיים הדמוקרטיים - מממן מהכנסותיו את הטרור הבינלאומי.

חומת ירושלים הוחשכה, על הגנים הבהאים בחיפה נפלה עלטה ומגדלי עזריאלי הפכו שחורים. כל ערוצי הטלוויזיה שידרו את המראה המרהיב ועם ישראל, יחד עם העולם, הציל את כדור הארץ.

הואיל והגורם המרכזי המאיים על המשך קיומו של כדור הארץ כמקום המושב היחיד (הידוע) למין האנושי עומדת כאמור, הצריכה המוגדלת של אנרגיה. ברור כי המאמץ העיקרי והמאבק המרכזי הוא הפסקת השימוש באנרגיה מזהמת ובאנרגיה מממנת טרור. ישנם גורמים נוספים המחייבים טיפול מיידי והמסכנים את כדורנו ובכללם כריתת יערות מסיבית באפריקה, בעיקר. גם גורם זה מחייב התייחסות מיידית של העולם במגמה להביא לירידה דרסטית בכריתת היערות ולמניעת פגיעה ביכולת בני האנוש לנשום אוויר צח.

המאבק בנושאים אלו כמו בנושאים אחרים של קיימות או פיתוח בר-קיימא ברור.

בתחום האנרגיה נדרשת מהפכה בייצור ולא מהפכה בצריכה. בעולמנו היום קשה מאוד להוריד את הצריכה, אך ניתן בקלות לייצר אנרגיה ממקורות חלופיים. השמש, הרוח, אשדי המים - כולם מהווים מקורות לייצור אנרגיה. אנרגיה שאינה מזהמת, אינה מתכלה והכנסותיה, כנראה, שלא יגיעו גם לאל-קאעידה. לובי החברות המפיקות נפט נשאר חזק על אף חילופי השלטון באמריקה. עדיין תחום זה מצטיין בדיבורים יותר מאשר במעשים.

גם בנושא היערות הפתרון נמצא בהישג יד. טוענים כורתי היערות כי זהו מקור פרנסתם היחיד. מדינות רבות, בעיקר באפריקה, מקיימות עצמן רק ממכירת עצים. לא מרצון אלא כיוון שהעולם המפותח, זה המהווה את הבסיס לכלכלה הגלובלית, השאיר רק זאת להם ומנצל, ללא רחם, את כוח העבודה האפריקני הזול ואינו מאפשר להם קיום בכבוד. גבולות הכפר הגלובלי נעצרים בשערי אפריקה וטענות על התנהגות האפריקנים יש למכביר. קצת פחות רדיפת בצע במערב המפותח, קצת יותר התחשבות וקצת יותר שוויון כלכלי ובעיית כריתת היערות תיפתר.

ההתמודדות, כאמור, עם הגורמים המובילים להתחממות כדור הארץ והמסכנים את קיומו קשה, לכן, ומסובכת. עוצמתם הפוליטית של מפיקי הנפט ומנצלי האפריקנים גדולה. מאבק בינלאומי נגד מוקדי כוח אלו קשה ועלול להימשך זמן רב. אין בו תוצאות תקשורתיות מיידיות והצלחות אינן נמדדות בעין. אלו תהליכים ארוכי טווח המחייבים לא מעט הקרבה.

הפתרון שנמצא פשוט. במקום להיאבק בסיבות האמיתיות - מאבק מסובך ונסתר מן העין - הוחלט להתמקד במראית עין. מה שבארצנו מכנים "ישראבלוף". נכבה את האור לשעה וכך כולם יוכלו לראות שאנחנו נאבקים בבזבוז אנרגיה. אומנם רק לשעה, אומנם רק בחלק קטן מהערים, אומנם רק בבניינים ספורים, אך התמונה הטלוויזיונית נהדרת.

נספור עד עשר, נוריד מתג ונציל את העולם.

אגב, חבל שלא משתמשים בשיטה זו להפסקת מלחמות וטרור למשל, או למאבק בתאונות דרכים אם זו כזו מוצלחת - שהעולם כולו הולך שבי אחריה. יכול להיות ששעה בלי נסיעה תרפא את נגע התאונות ושעה בלי ירי ומכוניות תופת תביא שלום. מה יקרה בתום השעה? ממילא לא חשוב. האור נדלק, הנפט ממשיך לנבוע ולזהם, כדור הארץ ממשיך להתחמם, אבל העיקר שהייתה הזדמנות צילום נהדרת.