פרס לוליין בלתי נלאה

מי היה מאמין שהלוזר הנצחי לשעבר שמעון פרס, נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, יהפוך בגיל 86 המסווג אצל בני גילו "בערוב ימיו", למדינאי בינלאומי שבא ויוצא אצל שועי העולם ומנסה לנווט אותם כיצד לכלכל את מעשיהם.

לקראת מילוי התפקיד החדש של שגריר מעופף מטעם ראש הממשלה החדש בנימין נתניהו, לא הייתה לפרס בימים האחרונים שום בעיה להיפרד מדעותיו המדיניות המתונות, לחצות את הקווים ולהיוולד פוליטית מחדש כמנהיג לוחם שאינו מבייש אפילו את שר החוץ החדש אביגדור ליברמן. פרס אמר בימים האחרונים שלום למחנה השלום הישראלי, שהוא שימש לאורך שנים כמנהיגו ולמטרה זו אף הקים מכון שלום שנושא את שמו.

אחד הסימנים המוקדמים לכך היה הודעה מפתיעה שהשמיע פרס לפני זמן קצר, שממנה ניתן היה להסיק כי הוא סבור כיום שההינתקות של יישובי חבל קטיף הייתה משגה. מעניין לדעת מדוע החריש עד כה פרס בנושא זה, שנותר עדיין כפצע מדמם בקרב אזרחי המדינה ומהווה עתה מקור לפעילותה של ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה ביוזמתה של הוועדה לביקורת המדינה.

לפרס הייתה גם השבוע הצהרה מלחמתית משמעותית ביחס לאירן, האויבת מספר 1 של ישראל כיום: "אם צריך לעשות טעות של תגובת יתר או תגובת חסר בעניין הגרעין האירני, אני מעדיף את תגובת היתר". מעולם לא הפריע לפרס לזגזג, להגיד דבר והיפוכו בנשימה אחת וגם ליישב בלולייניות סתירות שנתגלעו בנושאים רגישים בין פיו לבין אצבעו.

כך היה במלחמת לבנון הראשונה. בעדותו הסגורה בפני ועדת וינוגרד טען פרס שהוא התנגד מלכתחילה למלחמה. כאשר שאלו אותו חברי הוועדה מדוע הצביע בישיבת הממשלה בעד המלחמה, לפרס לא הייתה בעיה מצפונית להשיב כי לא רצה לפגוע בראש הממשלה אהוד אולמרט.

פרס נועד השבוע עם נשיא ארה"ב ברק חוסיין אובמה כשליחו של ראש הממשלה נתניהו, לשיחה מקדימה לקראת ביקורו הקרוב של נתניהו בארה"ב. בשיחה זו נדמה היה שנמרטו כמה נוצות אידיאולוגיות מהעוף פרס, ששכח משום מה להדגיש את העיקרון של שתי מדינת לשני עמים. עקרון זה נקבע בשעתו ע"י אריאל שרון, מייסדה של קדימה - מפלגתו של פרס, ואומץ בחום ע"י יורשו אהוד אולמרט וע"י היו"ר הנוכחית של קדימה, חברת הכנסת ציפי לבני. לפרס לא הייתה בעיה ללכת אחורנית ולהתאים את עצמו לדעותיו של נתניהו, שהיה בעבר שנוא נפשו מאז שגבר עליו בבחירות ב-1996 והנהיג מדיניות שסתרה את השקפת עולמו של פרס.

משקיפים פוליטיים טוענים שההפשרה ביחסיהם של פרס ונתניהו החלה כבר בעת הרכבת הקואליציה הנוכחית, כאשר פרס סייע בדיעבד לנתניהו להקים ממשלה ללא קדימה אבל עם אהוד ברק, שאינו כוס הקפה של פרס. אילו פרס היה עומד על שתי רגליו הקדמיות, כיאה לרקדן מעולה מסוגו שהגיל לא פגע בהן, היה יכול לכפות ממשלת אחדות משולשת ועוד עם רוטציה.

נתניהו לא נשאר חייב לפרס. בתקופה הקצרה בה הוא מכהן כראש ממשלה, הוא העניק לפרס כבוד מעל ומעבר. בניגוד לכללי הפרוטוקול המחייבים את ראש הממשלה רק לדווח לנשיא, נוהג נתניהו להיוועץ בו בקביעת דרכי פעולתו והוא איפשר לו, כאמור, להקדים אותו בביקור אצל הנשיא האמריקני. בשבוע הבא יגנוב פרס את ההצגה הממלכתית בעת ביקורו של האפיפיור בארץ, ואיש לא ייקח ממנו את הכבוד שהוא הרוויח ביושר אישי שנוי במחלוקת.

פרס היה מאז ומתמיד פלא רפואי. גבר ללא גיל שחי מסביב לשעון היוקרתי שלו, מקפיד על הופעתו החיצונית, בעל חיוניות בלתי מצויה, כושר עבודה נדיר, מוח יצירתי, אדם רב פעלים ומעללים. פרס הצליח להשיל מעל עצמו בשנים האחרונות את תכונת ה"חתרן הבלתי נלאה" שהדביק לו בעבר בן גילו יצחק רבין, שהיה מחובר אליו פוליטית בעל כורחו, סלד ממנו ונמנע מלהפנות לו את גבו. פרס תלה מזמן את כלי החתירה שלו מאחר שאינו נזקק להם יותר. בחברתם של מנהיגים פוליטיים מהדור החדש, שאת רובם הוא לא מעריך, הוא יכול בהחלט לשחק את תפקיד הסב הטוב כפי שנהג בעבר אריאל שרון.

פרס מוכיח בגילו קור רוח ראוי לציון. לפני זמן קצר כשטס במסוק צבאי שהטיס אותו מאחת מגיחותיו בצפון הארץ למשכן הנשיא בירושלים, נקלע המטוס לסחרור אווירי. מלוויו נכנסו לפאניקה ורק הוא חייך ואותת להם להירגע. כל האישים הפוליטיים הבכירים בני השבעים פלוס ירדו כבר מכל הבמה או הסתלקו לעולמם.

יש גם סיפור אירוני אקטואלי בתחום זה. לפני כשנה, ערב ההתמודדות על תפקיד נשיא המדינה, נועד פרס בשיחה בארבע עיניים עם ראש הממשלה אהוד אולמרט וביקש את תמיכתו. אולמרט שאל את פרס, בין השאר, האם זה ראוי לדעתו שאדם בגיל 85 יתחיל כהונת נשיא בת שבע שנים. פרס השועל לא נפל במלכודת של אולמרט ואמר לו כי בכוונתו להתפטר אחרי מחצית הקדנציה, עוד לפני שיגיע לגיל 90. בינתיים סולק אולמרט מתפקידו בבושת פנים בגיל 62. ברוב חוצפתו הוא משתמש במצב בריאותו כדי לחמוק ממאסר ממושך בגלל עבירות פליליות חמורות שביצע.

אגב, מצבו הרפואי החמור של אולמרט לא מפריע לו להקים חברה לייעוץ, כדי שיוכל לקבל כספים מעל לשולחן עם חשבוניות שבעבר קיבל במעטפות סגורות וגם לבקר במשחקי כדורגל במגרשים זרים. אחרי הסתלקותו של אולמרט פרס כבר לא חייב לקיים את הבטחתו, והוא ממשיך לתפקד במלוא עצמתו. באחרונה הוא הפך אפילו למנחה טלוויזיה בערוץ הראשון בתוכניות שמשודרות מבית הנשיא.

לפרס יש הרבה זמן פנוי ואין אישה שמציקה לו. סוניה נותרה לגור בדירתם בתל אביב. מי בכלל שם לעובדה שכללי הטקס מחייבים שלנשיא תהיה רעיה. על-רקע זה נפסלה בשעתו מועמדותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר האלמן, לתפקיד נשיא המדינה.

כאשר נשאל ביום העצמאות האחרון יו"ר הכנסת החדש-ישן של הכנסת, ראובן ריבלין, שהפסיד לפרס בהתמודדות על הנשיאות אם הוא לוטש עיניים מחדש למשכן הנשיא, התחמק ואמר כי התפקיד הנוכחי קוסם לו. יש לי חדשות רעות עבור ריבלין: לא כדאי לו לצפות לתפוס את מקומו של פרס לפני תום הקדנציה שלו בעוד חצי תריסר שנים. בשנת 2016 יהיה אולי על מה לדבר. אני מציע לריבלין שישאל את קודמתו בתפקיד, חברת הכנסת דליה איציק, שכבר תפרה עבורה גרדרובה של מכנסיים ומעילים אופנתיים למשכן הנשיא בהנחה שפרס לא יציג את מועמדותו או לחלופין, אם ייבחר ומצב בריאותו לא יאפשר לו לכהן תקופה ממושכת כנשיא. עתה, אחרי שריבלין נטל מאיציק את כהונת יו"ר הכנסת והיא כבר לא משמשת בתוקף תפקיד זה כממלאת-מקום הנשיא, מועמדת איציק לככב במדור הנצחי בעיתונים על אנשים שהתאדו: "איפה הם היום?"

הצלחתו של פרס להפוך לדמות מרכזית במדינה בתחום המדיני, עוררה את תנועת אומ"ץ לפנות אליו השבוע בדרישה שיירתם לפעילות חיונית במאבק בשחיתות השלטונית, שלא זוכה משום מה לשיתוף פעולה מצידם של שרים בכירים בממשלה החדשה ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו. משום מה נשכחה העובדה שראש הממשלה אהוד אולמרט, שהיה והינו עדיין ארכי מושחת, סולק מהשלטון בבושת פנים אחרי שנחשפו מעללים מושחתים אישיים.

אומ"ץ עדכנה את פרס כי ערב הבחירות האחרונות לכנסת היא פנתה אל כל ראשי המפלגות המתמודדות, בבקשה שיכללו במצעי מפלגותיהן סעיף מיוחד שיכלול התחייבות להיאבק בשחיתות השלטונית שהגיעה לממדים מפלצתיים. רק שני מנהיגי מפלגות נענו לפנייה שלנו: יו"ר קדימה, חברת הכנסת ציפי לבני ויו"ר מרצ, חבר הכנסת חיים אורון. זאת ועוד: אחרי הבחירות, לפני שהוקמה הקואליציה בראשות נתניהו, פנה אליו מבקר המדינה השופט בדימוס מיכה לינדרשטראוס, מהלוחמים הגדולים בשחיתות הציבורית, בבקשה שיהיה אזכור בולט למאבק בשחיתות הציבורית בהסכמים הקואליציוניים עם המפלגות השונות, אבל נתניהו התחמק מכך. לא התפלאתי על כך. לאורך כל התקופה שבה כיהן נתניהו כראש האופוזיציה, הוא נמנע מלהתריע בפומבי ולו רק פעם אחת על שחיתותו של ראש הממשלה אולמרט. אין לי כמעט ספק שנתניהו נהג כך בגלל חששו הרב מאולמרט התמנון בעל-ידי הרפש והפה המלוכלך. בשיחה שהייתה לי בעבר עם נתניהו בעבר הרחוק, התרשמתי שהוא מעדיף לשמור על מרחק ממנו.

באופן רשמי מצא נתניהו נימוק דחוק להתנהלותו המוזרה, שהוסברה ברצונו לשמור על ממלכתיות מדומה. חשבתי לתומי שאחרי שנתניהו יבחר כראש הממשלה, הוא יישא את דגל המלחמה בשחיתות השלטונית כשאולמרט כבר לא נושף בפניו, אבל התאכזבתי. יש כבר סימנים ראשונים לכך שהשחיתות השלטונית אמורה להיות, למרבה הצער, החמצן של הממשלה הנוכחית. שר הביטחון אהוד ברק שיצא חוצץ נגד אולמרט המושחת ותבע את התפטרותו, לא יוכל לשחזר את מעשהו מול נתניהו, שכן ברק עצמו הוא כבר חלק בלתי נפרד משחיתות זו. אין לי אשליות בתחום זה. פרס לא ירים את הכפפה, ויסרב ככל הנראה להיכנס לשדה המוקשים של השחיתות שממנה הוא נחלץ בעבר בעור שיניו. יש לכך כמה סיבות לא טובות. ביצור שלטון החוק לא היה מעולם בראש מעייניו של שמעון פרס. כאשר כיהן לפני עשרים שנה כראש ממשלת האחדות של המערך והליכוד, פעל להדחתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז יצחק זמיר (שהפך לימים לשופט עליון) בגלל כוונתו הנחושה של האחרון להעמיד לדין פלילי כמה מראשי השב"כ שעברו עבירת פליליות חמורות בפרשת קו 300.

לאורך תקופת כהונתו בתפקידים ממלכתיים בכירים נמנע מלגנות את השחיתות האישית של כמה מראשי המדינה, בהם אריאל שרון, אהוד אולמרט ואישי ציבור בדרגים נמוכים יותר, אולי משום שכאשר הסתרק ראה להפתעתו שעל שיער ראשו הכסוף יש כמות גדולה של חמאה מתוצרת חוץ. לפעמים הוא גם ליקק ממנה בכמויות משביעות.

פרס לא הסתייג מעולם גם מהשחיתות הציבורית במישור העקרוני ומילא את פיו מים מזוהמים, אולי משום שהנושא הזה היה קרוב לכיסו ולא לליבו. בתקופת כהונתו של פרופ' דניאל פרידמן כשר המשפטים כאשר הוא החל, בעידודם של ראש הממשלה אהוד אולמרט והמשנה חיים רמון, להשתלח בשופטי בית המשפט העליון ולפגוע בגופי אכיפת החוק, לא נשמע קולו של פרס - לא בישיבות הממשלה שבה היה חבר ולא כנשיא המדינה המופקד על שמירת שלטון החוק. זאת ועוד: אחד הצירים המרכזיים של השחיתות השלטונית הוא הקשר ההדוק בין ההון והשלטון. פרס נחשב לאורך פעילותו הממלכתית הממושכת כאחד מאדריכלי קשרי ההון והשלטון, והוא גם דאג היטב לטפחם. מעולם לא היו לפרס רתיעות לטוס בחו"ל במטוסיהם הפרטיים של אילי הון, להתארח על חשבונם ולקבל מתנות. פרס העדיף תמיד לקבל חליפות הדורות.

בעת התמודדות בין פרס ועמיר פרץ על ראשות מפלגת העבודה, נזקק פרס פעם נוספת לעזרתם של כמה אילי הון שתרמו לו באורח בלתי חוקי סך של 320 אלף דולר. המוציאה ומביאה את הכסף הייתה דליה איציק, שכיהנה אז כשרת התקשורת וניצלה את קשריה ההדוקים מדי עם אילי הון שמעלם לא קופחו ע"י המשרדים שהיא עמדה בראשם. אומ"ץ פנתה באותה עת אל היועץ המשפטי לממשלה מזוז, ודרשה ממנו להורות על חקירת משטרה נגד פרס ואיציק בחשד שקיבלו שוחד. בנסיבות תמהות החליט מזוז שאין מקום לחקירת המשטרה, אבל הכתם שרובץ מאז על השנים לא הוסר.

למרבה האירוניה ניצל פרס מתלונה חוזרת של אומ"ץ לוועדת האתיקה של הכנסת גם בנושא זה. הוועדה הודיעה לאומ"ץ שמאחר שפרס חדל להיות חבר כנסת ונבחר בינתיים כנשיא, היא מנעה מלדון בתלונה. אומ"ץ מציעה לנשיא פרס לפתוח דף חדש בתחום ההגינות האישית, ולעמוד בראש המאבק בשחיתות הציבורית. אם הוא ייענה בכל זאת בחיוב ויציע לנו דרכי פעולה מעשיות, נוכל להגיש לו את כל הסיוע הדרוש. רק אז תידלק אולי, סוף-סוף, אלומת אור בקצה מנהרת השחיתות הציבורית האפלה.