כשיגיע לכאן האפיפיור בנדיקטוס ה-16 יתגלה שוב שאנו חיים בעולם הפוך. האפיפיור וכל מלוויו יחבשו כיפות בעת שיירדו מכבש המטוס. כל היהודים (כמעט) שיקבלו את פניהם יהיו גלויי ראש. זה נשמע כפרדוקס. אך יש בתופעה הזו כדי לסמל את העיוות בו אנו חיים. העיוות של מדינה, המתיימרת לייצג את העם שנתן לעולם את הדתות המונותאיסטיות הגדולות. המדינה שבה לכאורה שולטת הדת בכיפה. אך בפועל היא המדינה שבה חי העם החילוני ביותר ביקום.
אני חוזר ואומר:
העם החילוני ביותר ביקום.
מאמינים וכופרים יש בעולם יותר משישה מיליארד בני אדם. מתוכם יותר משני מיליארד נוצרים, כמיליארד ורבע מוסלמים, כמיליארד הינדואיסטים ובודיסטים. יש עוד מיליארדים הנמנים עם מאות דתות אחרות. יש גם כאלה המגדירים עצמם אתאיסטים. לפי רשימה שמצאתי באינטרנט מספרם מגיע ל-211 מיליון - כ-4 אחוז מאוכלוסיית העולם. על אלה היה אומר הפילוסוף האמריקני ויליאם ג'יימס
1 - גדול החוקרים של התופעה הדתית - כי הם נמנים עם דת מאמיני הכפירה.
אני טוען כי אם נתקלת באדם הטוען כי הוא בן בלי דת, כי הוא חילוני, קרוב לוודאי שנתקלת ביהודי, ולרוב - ישראלי.
"צור ישראל" זה התחיל בהתפוררות החברה היהודית בעקבות האמנציפציה, נמשך בתנועת ההשכלה ובתנועה הציונית-חילונית והגיע לביטויו הקיצוני במגילת העצמאות. המגילה אינה מזכירה אף לא במילה אחת את אלוהי ישראל. מדובר שם על "צור ישראל". זהו אומנם אחד משמות אלוהים ואף מופיע בסידור ("צור ישראל קומה לעזרת ישראל"). אך מנסחי המגילה ובראשם בן-גוריון התקשו להוציא מפיהם את השם המפורש.
"מחקר בטבע האדם" אין זה מקרה שויליאם ג'יימס קרא לחיבורו המונומנטאלי על החוויה הדתית "מחקר בטבע האדם". התופעה הזו, הנקראת "דתיות", נחקרה ונחקרת באינסוף מתודות - בפסיכולוגיה, בפילוסופיה, בסוציולוגיה, במדע הדתות, בתולדות הדתות, בפנומנולוגיה של הדת ועוד.
מהי הדתיות? - אחד החוקרים הבולטים בתחום מנה 50 הגדרות שונות לדתיות והגיע למסקנה שאף אחת מן ההגדרות וכולן גם יחד אינן יכולות לתמצת את התופעה.
אך דומה כי כל החוקרים בכל המתודות יסכימו כי התופעה הדתית על גילוייה השונים היא תופעה יסודית בטבע האנושי. תופעה שבה מותר האדם על החיה ועל הבהמה.
הנחה זו יש בה כדי להסביר את העובדה, שאף כי העולם המודרני הוא כאילו חילוני לחלוטין, הנה הדתיות לסוגיה תופסת בו מקום מרכזי. ארצות הברית, בה יש הפרדה מוחלטת בין הדת והמדינה, היא אחת המדינות הדתיות ביותר, מבחינת התודעה של אזרחיה. על המטבע שלה חקוקה הכתובת
IN GOD WE TRUST. נשיאי ארצות הברית, ולמעשה כל פוליטיקאי אמריקני, אינם שוכחים להזכיר את שם אלוקים בנאומיהם. גם פוליטיקאים יהודים, שאינם מדקדקים שם בקלה כבחמורה לא יעלה בדעתם לטעון כי הם בני בלי דת, ולא ישכחו את אלוהים בנאומיהם.
הוא הדין בכל ארצות אירופה. ולאחר התפוררות ברית המועצות גם במזרח אירופה. וכך גם באמריקה הלטינית ובוודאי בכל ארצות האיסלאם ובכל מדינות המזרח הרחוק.
העגלה הריקה והטעונה ואילו אצלנו? נדמה שלא זכינו לשמוע מישהו המזכיר את שם ה' מעל בימת הכנסת אלא אם מדובר בדוברי המפלגות הדתיות, או בח"כים ערביים. הנשיא סאדאת פתח את נאומו בכנסת ב"ביסמיללה".
החילוניים בישראל נוהגים להתריס מדי פעם נגד דבריו של החזון איש, אשר אמר לבן-גוריון כי העגלה הריקה צריכה לפנות דרך לעגלה הטעונה. "אנחנו עגלה ריקה?" שואלים החילוניים בעלבון. והם הולכים ומונים את שבחי העגלה המלאה החילונית (ובשנים האחרונות יצאו ספרים רבים העוסקים בנושא זה). וכשאתה הולך ובוחן את מטענה של העגלה החילונית אתה מוצא, בצד קש וגבבא, מוצרים מיובאים מתרבות המערב. ותרבות זו, אם תגרד את קליפתה, תחשוף את נצרותה.
סיפור הממחיש זאת סיפר בשעתו המבקר שלמה גרודזנסקי על עמוס קינן. קינן, מספר גרודזנסקי, קרא במחזה של ידיד צרפתי "מתקדם", שמאלן ואבנגרדיסט כמותו. הוא הופתע לגלות נימה נוצרית במחזה והביע תמיהתו. אותו מחזאי הסביר לעמוס קינן שגם כשמאלן אבנגרדיסט הוא עדיין נוצרי, כי זו תרבותו.