הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   מוזיקה  תרבות 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
ארץ בטוחה
10/08/2017   |   ציפי לידר
 
 
 
דור בהגרלה
10/08/2017   |   דביר מור
 
 
 
מהי שירה
10/08/2017   |   ציפי לידר
 
 
 
הפאבים נלחמים בקללות
10/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
מודל 56, כמו חדש
10/08/2017   |   אריה גל
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
נחום היימן - ומה שקרה לזמר העברי
שם נרדף לזמר העברי. נחום (נחצה) היימן

   רשימות קודמות
  מה קרה לאריאל זילבר?
  מיהו גדי טאוב
  האור הגנוז
  חיים יבין: "האפליה כלפי המגזר הערבי זועקת"
  השראה וגילוי

מה הקשר בין נחום היימן, חתן פרס ישראל השנה ומגדולי מלחיני הזמר העברי למייק בראנט, דיויד בואי, מרי לה פורה, מקסים לה פורסטייה ולעוד רבים מהכוכבים הגדולים בכל הזמנים, מה הקשר בינו לבין בעלי חברת המכוניות למבורגיני, והתזמון המפליא של תחרות השירים הצרפתיים הטובים ביותר בכל הזמנים?

>
>
>
>
>
>
>
▪  ▪  ▪
למרות שנחום (נחצה) היימן מזוהה יותר מכל עם יצירת לחנים שמהווים נוסטלגיה פועמת בלב זיכרוננו הקולקטיבי כ"חופים", "אניטה וחואן" ו"צמח בר", הוא מהווה גם שילוב של פני הישראליות במיטבה. מנופי הקיבוצים והזמר העברי דרך תל אביב הבוהמית ועד להצלחה בינלאומית מחוץ לגבולות המדינה. מהעלאת מעמדם של הגיבעטרון והלהקות הצבאיות, ועד צרפת ולונדון בהם כתב למייק בראנט, מארי לה פורה, ננה מושקרי, ריקה זראי ועוד.

בארץ הוא גילה עוד ועוד כוכבים וביניהם חווה אלברשטיין, הפרוורים, מאיר בנאי ורבים אחרים אשר מהווים חוליות רבות בעמוד השדרה של התרבות הישראלית.

אך נחצה לא היה מגלה הכישרונות היחיד, גם אותו גילו יוצרים ככישרון מדהים ליצירת לחנים לשירים, הצגות וסרטים. ובתקופה הזו הוא בשליחות עצמית וברגש ועוצמה משמר, משחזר ומלחין את יצירותיהם של המשוררים הגדולים ביותר שידעה המדינה.

הדרך לא הייתה קלה, הוא התגבר על מחלת פוליו קשה ופציעה במלחמה, אך הקושי ממנו כמעט ולא מובע והוא מספר על חייו ופועלו בסיפוק העשייה ושמחת היצירה.

זה מכבר התרגלנו לשאת עינינו למקבלי פרסי ישראל בהערכה, לקרוא ולשמוע עליהם פרטים ולהתרשם מהם במידה מרובה, אך הפעם אני רוצה להעביר בהנאה, את התווים שיוצרים את מנגינת חייו ודמותו המופלאה, מנגינת חיים אשר מורגשת בנינוחות ובאין גיל מהפסיעה הראשונה שאני לעברו עושה.

נחצה כתינוק

בין שני הבתים של איציק ושלי גרה גברת יקית שהייתה מורה לפסנתר, ובשבתות כשלא היה צריך ללכת לבית הספר הייתי מתחבא מתחת לחלון כדי לשמוע אותה, כי להורי לא היה כסף לשלוח אותי ללמוד פסנתר. יום אחד הכלב שלה שהיה רועה גרמני קרע לי את חולצת השבת ואז המורה התנדבה ללמד אותי פסנתר ללא תשלום, זו הייתה התגלית הראשונה של האהבה לפסנתר

ניחוחות ילדות וגילוי המוזיקה

אני חוזרת עם נחצה אחורה בזמן ושואלת אותו מתי ואיך הוא גילה את המוזיקה ואהבתו אליה, והוא מספר לי סיפורים מרגשים במיוחד ובהם גילויי אהבתו למוזיקה על מפת חייו "הגענו ארצה מלטביה כשהייתי בן חמש, השתכנו במושבת מגדיאל ואחר כך בבורכוב חמש בתל אביב, היום אני לא מתבייש לומר שבקרב ילדי השכונה נחשבתי לחנון, כי כולם התעניינו בכדורגל ואני הסתובבתי עם ביאליק וטשרניחובסקי מתחת לבית השחי. היינו רביעייה, איציק לובני שהיום הוא עיתונאי ועוד שתי בנות חנוניות שהיום שתיהן פרופסוריות.

בין שני הבתים של איציק ושלי גרה גברת יקית שהייתה מורה לפסנתר, ובשבתות כשלא היה צריך ללכת לבית הספר הייתי מתחבא מתחת לחלון כדי לשמוע אותה, כי להורי לא היה כסף לשלוח אותי ללמוד פסנתר. יום אחד הכלב שלה שהיה רועה גרמני קרע לי את חולצת השבת ואז המורה התנדבה ללמד אותי פסנתר ללא תשלום, זו הייתה התגלית הראשונה של האהבה לפסנתר אבל קיבלתי רק ארבעה שיעורים כי בשבת הרביעית לא הצלחתי לקום מהמיטה, התברר שאני חולה בפוליו בכל הגוף." בתהליך החלמה ארוך מהמחלה וכוח רצון יוצא דופן להתגבר עליה, נחצה מתחיל להתאושש ולמרות שהוא נישאר משותק חלקית ביד אחת, על אהבתו למוזיקה הוא לעולם לא ויתר "ילדה מהכיתה המקבילה התחילה ללמד אותי פסנתר, וכשהיד שלי התחילה להחלים היא גם הכניסה לי עט ליד ועזרה לי ללמוד לכתוב, עד היום אני כותב בדפוס". לאחר שהוא החלים הוא גילה שני בתי קפה "אחד גינתי ואחד שקראו לו פינץ הייתי הולך לשם והמוזיקאים כבר הכירו אותי, הייתי מתחבא שם ומקשיב והם היו מגניבים לי ביסקוויטים, יום אחד נרדמתי מתחת לפסנתר וסגרו אותו, בהברקה חד פעמית אבא שלי קרא לשוטרים הבריטים, הם פתחו והוציאו אותי משם. שם ידעתי שאני אוהב מוזיקה. כשגדלתי הייתי הולך למוגרבי והיה שם מוכר נקניקיות שהיה זמר אופרה בווינה, הוא היה נותן לי נקניקיה ואני הייתי שומע אותו שר ושם ידעתי שהמוזיקה נטועה בי". ביטויי אהבתו השורשית למוזיקה עולים לא רק בסיפורים מוקדמים, אלא גם בתקופה הזו בכל רגע בחיים "כל הזמן אני מקשיב למנגינה, גם ברכב כשאני נוהג, אם יש מנגינה אני משאיר ואם אין אני סוגר".

נחצה בקורס תרבות

"הסיפור של השיר "צמח בר" הוא אמיתי , זה על ילדה שהגיעה מארץ מצוקה לקיבוץ והייתה תלמידה נפלאה, היא ועוד ילד בן הקיבוץ התאהבו, אבל רק בעיניים כי זה היה בלתי אפשרי להתאהב בילדה שהגיעה מארץ מצוקה לקיבוץ. יום אחד נעמי פרנקל תפסה את הילדה בוכה, הילדה סיפרה לה את הסיפור ויום לאחר מכן נעלמה. אני הבאתי את המנגינה לרחל שפירא

תעוזה, כשרון וקריירה

לפני שנחצה מתחיל באנרגטיות לפלס את דרכו המקצועית הוא עובר בגיל 12 כילד חוץ לקיבוץ "נען" וממשיך להתאושש מהמחלה. האהבה לפסנתר ממשיכה לבעור בו והוא בכל מאודו רוצה בנגינה "נורא רציתי ללמוד פסנתר, אבל היו לי שתי אצבעות חלשות אז התחלתי ללמוד לנגן בעצמי לאט, לאט, בקיבוץ היו שני אנשים מופלאים דויד זהבי ויהודה אורן שמהם התחלתי להבין שיש בי משהו". נחצה הבין שיש בו משהו ואכן באמת היה, בגיל 16 הוא כבר הלחין את שירו הראשון "ניצנים נראו בארץ", ובגיל 17 עזב את בית הספר לאחר ריב עם מנהל הגימנסיה ונסע לחברים ב"כפר מכבים" לחפש מה לעשות : "יצאתי לשדה ונגשתי לרועה כבשים, הצגתי את עצמי והוא הציג את עצמו, זה היה מתתיהו שלם, הוא אמר לי בוא הנה רועים שלי, ורעיתי איתו את הצאן עד שהתגייסתי לצבא. שם בקיבוצים שאבתי את תרבות הזמר העברי. כשהשתחררתי מהצבא וכבר היו לי שלושה או ארבעה שירים שלי, והלכתי לגלי צהל לחפש קשרים, לברר, לראות, יום אחד עברתי ברחוב יהודה הימית, הלכתי בצד המוצל וראיתי את מושא חלומותיי יושב שם במסעדה בולגרית, את זיקו גרציאני, בחוצפה נכנסתי פנימה ואמרתי לו: שלום שמי נחצה כתבתי ארבעה שירים ויש לי עתיד מזהיר, הוא ענה לי, תשמע אצלנו הבולגרים אוכלים קודם מרק יוגורט ואבטיח עם גבינה. אני ביקשתי שיציג את מי שישב לידו שהיה נפתלי אלשיך, אשר הקים שבועיים לאחר מכן חברת תקליטים והלך להיות המפיק והמעבד המוזיקלי, הוא קלט אותי ושאל אם אני מוכן להיות האסיסטנט שלו, והוא באמת התכוון לזה. הוא הגיע לבית אלפא והוציא את כל התקליטים הראשונים של: בני אמדורסקי, אריק אינשטיין, אילנית ועוד רבים והוא לימד אותי תורה ששווה אלף אקדמיות למוזיקה, אחרי שנים איציק אלשיך מתקשר אלי ואומר לי שהוא רוצה שאצטרף להליקון כמפיק, אני הצטרפתי אליו, עבדתי איתו והוצאתי שישים תקליטים, זו הייתה חוויה של פעם בחיים".

כך מתחיל נחצה באופן תמים מגעים בזירה המקצועית אבל ממשיך בעבודה ותעוזה רבה לבסס את מעמדו מבחינה מקצועית, בסוף שנות החמישים הוא החל לשלוח שירים לתחרות וביניהם, "ריח תפוח אודם שני", "שמלת כלולות", "הדודאים נתנו ריחם", "שיר בארבעה בתים" ועוד... רוב רובם של השירים ששלח לפסטיבלים ושרדו עד עצם היום הזה.

בתחילת שנות השישים פגש את נתן יונתן והם החלו לעבוד יחד, הם כתבו ביחד קרוב למאה שירים כ"חופים", "שירים עד כאן", "אניטה וחואן", "החול יזכור", "בוא ניפגש" ושירים רבים אחרים. באותה תקופה הוא מקים בארץ את חמישיית הגלבוע, עובד עם הגיבעטרון ומעלה מאוד את מעמדו. הוא התחיל לגלות כישרונות כחווה אלברשטיין, הפרוורים, עליזה זקרי, ורבים נוספים אשר אליהם הצטרפו בשנות השמונים, משה דץ, חני ליבני, מאיר בנאי ואחרים.

הוא כתב שירי נושא רבים לסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה וביניהם "המרדף" "צמח בר", "נחל התנינים" ועוד . אני שומעת את שם השיר "צמח בר" שנכתב לסרט "דודי ורעי" וקשה לי לא לשאול עליו, אני אומרת לנחצה כמה אני אוהבת את השיר הזה ושהוא גורם לי להתרגש כל כך והוא מספר לי עליו "הסיפור של השיר "צמח בר" הוא אמיתי , זה על ילדה שהגיעה מארץ מצוקה לקיבוץ והייתה תלמידה נפלאה, היא ועוד ילד בן הקיבוץ התאהבו, אבל רק בעיניים כי זה היה בלתי אפשרי להתאהב בילדה שהגיעה מארץ מצוקה לקיבוץ. יום אחד נעמי פרנקל תפסה את הילדה בוכה, הילדה סיפרה לה את הסיפור ויום לאחר מכן נעלמה. אני הבאתי את המנגינה לרחל שפירא, אשר יושבת על גדר מופלאה ובלתי נלאית בין שירה צרופה לפזמונאות הכי גבוהה שיש".

עם חווה אלברשטיין בלונדון

יום אחד כשהעסק היה בשיאו, (אחרי שנפצעתי במלחמה וחזרתי ללונדון ) ניגשה אלי המזכירה שהייתה לי באנגליה, מרובעת כזו כמו האנגלים ושאלה אותי במבטא האנגלי המפורסם, נחום תרצה כוס תה, ואני שאלתי את עצמי, נחום מתי כתבת שיר עברי בפעם האחרונה והבנתי שאני צריך לחזור לארץ

הצלחה בינלאומית

ב-1968, נחצה נוסע לצרפת ומשאיר מאחוריו קריירה מצליחה מאוד בארץ, הוא נסע לאחר שעבד עם הגבעטרון והצליח להעלות מאוד את מעמדו, גילה כוכבים בארץ ושיריו זכו להצלחה גדולה. אני שואלת אותו מה גורם לנסיעה ואיך הוא עוזב את הארץ כשהוא כל כך ספוג ביצירה הישראלית ובסגנון העברי הטבוע בה, והוא ענה לי "ב-67 הגיע לארץ איש שהוא אגדה מוזיקלית, מישל לגראנד, אשר כתב המון שירים וסרטים, הוא בא לקיבוץ כי הוא רצה לצלם בעמק יזרעאל סרט על ישראל והגיבעטרון, אני נתתי לו תווים שלי והשתגעתי מאיך שהוא התיישב, לקח את חופים וניגן מהראש וכל פעם בסגנון מוזיקלי וקלאסי אחר. הוא אמר לי נחצה יש בך משהוא שמתאים למוזיקה בצרפת, אז נסעתי לצרפת והוא באמת עזר לי שם". נחצה הצליח מאוד בצרפת, הוא עבד עם הכוכבים הגדולים ביותר, ולאחר מכן עבר ללונדון בה ניהל את חברת הקלטות של פטריק ממרן (הבעלים של חברת המכוניות למבורגיני) והרוויח סכומי עתק. הוא יצר חברויות עם הביטלס ודיויד בואי, למד באקדמיה לסרטים במגמת מוזיקה, קרמיקה, והלחין מוזיקה לסדרות טלוויזיה מפורסמות וביניהן הפקת הענק של חיים טופול וגוהן היימן "סדרת התנ"ך" וסדרת יוקרה לטלוויזיה האמריקנית "לגלות את הבלתי נודע". הצלחתו הייתה כל כך מסחררת ואני נהייתי מאוד מסוקרנת, מה הוא עבר ואיך מהצלחה כזו חזר לארץ."עבדתי עם מרי לה פורה, פגשתי אותה והלחנתי לה שירים והייתי גם מנהל התזמורת שלה, ככה נכנסתי לבראנזה והייתי יושב עם, מישל לגראן, ג'ורג' בראסנס, ז'ולייט גרקו וזה היה חלום. השירים שלי מאוד התפרסמו בצרפת וזה היה נפלא, המשכתי לאנגליה כי רציתי סרטים ובאנגליה החיים שלי התגלגלו בצורה מאוד מוזרה, יום אחד אדי ברקלי שהיה האלוהים של פריז הכיר לי מישהי, בשתיים עשרה בלילה הוא הכיר לי אישה ענקית, שמנה מאוד עם קול נמוך היא ישבה בכניסה והוא אמר לי תכיר זוהי אווה, זמרת מברלין שהתאהבה בשיר שלך, ישבתי איתה שעתיים בבית קפה עם בריגיט ברדו שהייתה אישה, אישה .. היא התאהבה בשיר "נחל התנינים" ואמרה לי, נעשה משהו מיוחד. אז שכרתי רכבת עם עשרים כנרים נסענו לאבניון עם גנרטור לעוגב וכשהירח היה מלא היא הקליטה את השיר. באנגליה הייתי תקופה ארוכה וניהלתי שם חברה גדולה למוזיקה לפטריק ממרון שהוא בעל חברת המכוניות למבורגיני, היו לי חיים נפלאים והרווחתי סכומי עתק, באותה תקופה נפרדתי מדליה אשתי לשעבר ואימן של שתי בנותיי סי ובילי. נשארנו חברים טובים אבל היא חזרה לארץ".

בשנת 1984 נחצה חוזר לארץ. אני שואלת אותו איך הוא עוזב את אירופה כשחייו נפלאים שם, כשהוא מרוויח סכומי עתק ועובד עם הכוכבים הגדולים ביותר והוא משיב לי: "יום אחד כשהעסק היה בשיאו, (אחרי שנפצעתי במלחמה וחזרתי ללונדון ) ניגשה אלי המזכירה שהייתה לי באנגליה, מרובעת כזו כמו האנגלים ושאלה אותי במבטא האנגלי המפורסם, נחום תרצה כוס תה, ואני שאלתי את עצמי, נחום מתי כתבת שיר עברי בפעם האחרונה והבנתי שאני צריך לחזור לארץ". נחצה אומנם חזר לארץ, אך הוא לא נח לרגע על זרי הדפנה המפוארים שמוכנים עבורו, והזרים מצידם מתעוררים לחיים עבורו. בטקס פרסי ישראל השנה הוא גילה להפתעתו שכאשר מקבלי הפרסים עולים לבמה, מושמע ברקע קטע שכתב בלונדון לסדרת התנ"ך של ג'והן היימן וחיים טופול, את המוזיקה הקליטה התזמורת הסימפונית של לונדון בהרכב המלא של 130 נגנים, עליה ניצח נחצה באותה תקופה "הם נתנו לי לעשות את הסדרה בלי שום מגבלות תקציב, אני הייתי שכיר של החברה והייתי כותב ומעבד".

עוד זר מדהים מתעורר לחיים כששירו "הפוגה קטנה" זכה לפני פחות מחודשיים במקום שביעי מתוך עשרות אלפי שירים בתחרות השירים של כל הזמנים בצרפת. "לפני חודשיים טלפנו אלי מהטלוויזיה הצרפתית והזמינו אותי להתארח באולם פלס שאהיו שבו ששת אלפים מקומות, שאלתי מי משלם את הנסיעה ואמרו לי אתה אז אמרתי שאני נישאר בארץ. הייתה תחרות גדולה בכל אמצעי התקשורת בה בחרו את חמישים השירים הגדולים של צרפת, כל צרפת השתתפה וביקשו שאבו כי חשבו שאולי אחד השירים שלי יצליח ויזכה, אז ביקשתי שישלחו לי די וי די אם אצליח והם שלחו, אחד השירים שלי 'הפוגה קטנה' זכה". כולי פליאה לקח לי כמה רגעים להבין את משמעות הזכייה, ולאחר שראיתי את הדי וי די הבנתי כמה עצומה ההכרה. אני שואלת אותו על השיר והוא מספר לי "זה היה כשנסעתי לבית הוצאה לאור ומאחורי היה בחור, התחלנו לדבר ותפסנו ראש טוב, הוא גם נסע לאותו מקום כדי להציע שירים שלו, הוא היה כותב מילים וגם מנגינה ומבצע אותה. אני נתתי לו את 'הפוגה קטנה' והוא כתב את המילים והיום קוראים לו מקסים לה פורסטייה - מקסים איש היערות, והשיר הזה נבחר למקום השביעי מתוך מאות אלפי שירים, זהו שיר קלאסיקה".

בלונדון

יום אחד ניגנתי בבית לסין הישן והייתי אימפרוביזטור אבל היא הייתה יקית והתנפחה עלי מכעס והעיפה אותי, הלכתי עם דמעות לחדר השני, ומישהו שכח שם תנ"ך, העיניים שלי נפלו על שיר השירים, "וניצנים נראו, נראו בארץ" היה מולחן. אני עדיין לא ידעתי לכתוב תווים אז מישהי כתבה לי אותם

היצירה המוסיקלית ודמות האומן

אחד הדברים המעניינים ביותר בנחום הוא הצלחתו מבחינה מוזיקלית באירופה, אומנם יש אומנים שמצליחים בחו"ל, אך בדרך כלל כישרונם מתאים את עצמו לתרבות האומנותית הנדרשת. לא כך היה עם הצלחתו של נחצה, אשר נבדלת בכך שהוא לא היה צריך להתאים את יצירתו למוזיקה הצרפתית, אלא שיצירתו התאימה לה. אותי מעניין במיוחד איך יוצר שכל כך טבועה בו היצירה העברית, מתאים למוזיקה האירופאית ואהוב שם כל כך.

"קשה לתת הסבר הגיוני לקשר, אך העובדות מדברות בעד עצמן. השירים נחשבים למאוד ישראלים אבל כנראה באיזושהי נקודה תרבות הזמר הרוסית ששאבתי מהבית השפיעה עלי. אני מוזיקאי מאוד לירי מצד אחד אבל מצד שני אני כותב במקצבים מאוד שלובים ישראלים. המנגינות שלי מאוד מלודיות וכשהן נכנסות הן נכנסות ונשארות, וזה כנראה מה שגרם לי להצליח בצרפת, כי צרפת היא כל כולה מלודית מבחינה מוזיקלית. "נראה שגאוניות יצירתו והצלחתו הבינלאומית, טבועה באיזה מקום שלוב של השפעות אירופאיות מתקופת גלות משפחתו ברוסיה ומהמקורות הטבועים בו כיהודי.

המקורות למקצבים הקבועים במוזיקה העברית אשר טבועים בנחצה מוסברים על-ידי המקורות בתנ"ך: "החלום שלי מתחיל בדברי הימים ב פרק ה, במוזיקאים והמעבדים של בית המקדש (שהיו משפחות תימן)" השילוב ממשיך במקורות יצירתו משושלת משפחתו האישית "סבא שלי היה נגן מדהים באקורדיון , אבא של סבא היה כנר, אלו הם ארבע דורות אחורה ומשם אני מגיע לתנ"ך". מהמקורות היימן ספג את המקצבים העבריים, ומההשפעות הרוסיות את המלודיה שמשתלבת בהם והופכת אותם ליצירה גאונית ומרגשת, אשר כבשה לבבות רבים גם בישראל, גם בצרפת ובכלל באופן בינלאומי.

אני מביטה בנחום וחושבת על חייו ועל היצירה, אני חושבת על כך שהאומנים מזוהים בדרך כלל עם סבל וקושי שמהווה גורם מניע ליצירתם. נחצה עבר דברים לא פשוטים בחייו, הוא חלה בפוליו בילדותו שהייתה דלת אמצעים, חווה קשיי ההסתגלות לתבניות המוזיקליות כנער בלימודים, הוא הועבר כילד חוץ לקיבוץ לאחר פרידת הוריו והתגבר גם על פציעה ממלחמת יום הכיפורים, אך למרות כל אלו קשה לראות בו את חווית הסבל או הייסורים שעליהם האומנים מדברים והוא מקרין את ההפך כשאנחנו מדברים, את השמחה, הסיפוק ואהבה לחייו וליצירתו.

אני שואלת אותו האם מקורות היצירה שלו הם מהסבל והוא עונה לי : "היצירה מגיעה אצלי ממקום של שמחה, כולל במצבים הכי קשים, תמיד יצרתי משמחה" אך הוא ממשיך באותה נשימה לספר לי על כאב וקושי שחווה . "בצבא רציתי בהתחלה להיות קרבי ולא נתנו לי, העבירו אותי לנחל כשזרקתי להם את התעודות הרפואיות וראו שאני משותק". גם מאחורי יצירת שירו הראשון המוכר לכולנו "ניצנים נראו בארץ" עומד סיפור שאוגר בתוכו לא מעט עצב אשר הפך ליצירה יפיפייה "השתתפתי בקורס של אקורדיוניסטים עם מורה שהייתה מדריכה ורוקדת ריקודי עם, היום היא מעל גיל 90, היא הייתה יקית יום אחד ניגנתי בבית לסין הישן והייתי אימפרוביזטור אבל היא הייתה יקית והתנפחה עלי מכעס והעיפה אותי, הלכתי עם דמעות לחדר השני, ומישהו שכח שם תנ"ך, העיניים שלי נפלו על שיר השירים, "וניצנים נראו, נראו בארץ" היה מולחן. אני עדיין לא ידעתי לכתוב תווים אז מישהי כתבה לי אותם". במלחמת יום הכיפורים נחצה נפצע וחשבו שהוא לא יוכל לחזור לנגן, אך הוא התגבר על הפציעה והצליח שוב לנגן. כך היה גם בילדותו כשהתגבר על מחלת הפוליו " לשיעור הפסנתר הרביעי שלי לא הצלחתי לקום מהמיטה, אמא שלי הזעיקה רופא והתברר שאני חולה בפוליו בכל הגוף, שלחו אותי מיד לבית החולים "עין גדי" והכניסו אותי למכונת ריאות, שש שנים חייתי בה , הפרופסור עזר לי ונתן לי כוחות להירפא הוא כל יום היה אומר לי, תחשוב איך אתה מנצח את המחלה".

גם בבית הספר לא היה לנחצה קל בהשלמה עם התבניות המוזיקליות, זה לא ממש מפתיע הרי זה די ידוע שליוצרים המחוננים אישיות שונה מהמקובל "הייתי תלמיד מצטיין במקצועות ההומאניים אבל לא בריאליים ורבתי מאוד עם מנהל הגימנסיה, אז ארזתי את התיקים ונסעתי לרמת יוחנן, והייתי בכפר מכבי אצל חברים, יצאתי לשדה וחיפשתי מה לעשות". כנראה שכוח הרצון והמכניזם הנפשי האינדוודואלי של נחצה הם אשר מובילים לדבר המופלא בו, אשר גורם לו לספר על הקשיים כאילו הם חלק טריוויאלי בחייו וכאילו שהוא לא חווה אותם כקושי בכלל.

בגבעטרון

לי לא איכפת אם ידעו שהשירים שכתבתי הם שלי, מה איכפת לי אם ידעו או לא כשאהיה למעלה, אני רק מתפלל שהם ייזכרו כזמר עברי, עצם ההישרדות חשובה כי היא סמל הערכים והארץ הזו שאני כל כך אוהב

היצירה המוסיקלית בתרבות העכשווית

קשה שלא להעלות את השאלות, מה קרה למוזיקה העברית, להווי הלהקות הצבאיות והשפעתם התרבותית ולגיבעטרון שלדור הצעיר ניראה מאובק וחסר חיים. הזמנים השתנו והדור צעיר כבר לא ניזון ומצדיע ליוצרים המוכשרים כנתן אלתרמן, נתן יונתן, חיים גורי ועוד רבים אחרים שצרפו לנו את הרקמה התרבותית. בתקופה הזו אנו לרוב רועים בשדות זרים, ונהנים מהתפתחויות מהירות שנותנות לנו מענה זוהר מהגלובליזציה באופן מתמיד. אם כן לא יכולתי לבקש מענה יותר טוב ומתאים משל נחצה בעניין: "יש היום המון צעירים מוכשרים אבל אין להם את הכלים, הכל מהיר ורמת יכולת ההתערות עם מלחיני דור העבר, כדני רובס, יוני רכטר, שלמה גרוניך ועוד רבים קטנה מאוד, כל משהוא קטן שמישהו עושה יש לו כבר מנגינה ואז מחברים את ההשפעות החיצוניות עם הכישרון. ימים יגידו אם יש עוד יוצרים שיצליחו לעבור את הרמפה הזו של ההשפעות האינטרנטיות". נחצה ממשיך להסביר לי ואני מקשיבה בשקיקה, מאוד מעניין אותי מה נגזר על התרבות ועל היצירה בתקופה זו. "מבחינה תרבותית אנו נמצאים במערבולת אדירה מכמה כיוונים, כמו שבשבת הרוחות שבעמק, זו המערבולת שאנו חיים בה ורוח אחת תנצח, אני לא יודע מתי זה יקרה ואני לא מאמין שאני אזכה לראות את ההזדככות התרבותית אבל זה קורה לכולם בסוף. לנו בכל תחום של עשייה בישראל, יש עשייה מהירה ואנו עומדים בפני גשר חדש, במקום ליהנות מהנוף אנחנו רצים לספר לחברה.

עם שחדל מלשיר חדל מלהיות עם. כשלוקחים את השירים שאנו מכירים ואוהבים הם היו ויהיו תמיד, גם עכשיו וגם עוד אלף שנה, הם יישארו כמו שהם, מילים ומנגינה. אי-אפשר לשנות אותם ותמיד נחזור למקור של השיר ההיולי כמו שהוא נכתב .

לי לא איכפת אם ידעו שהשירים שכתבתי הם שלי, מה איכפת לי אם ידעו או לא כשאהיה למעלה, אני רק מתפלל שהם ייזכרו כזמר עברי, עצם ההישרדות חשובה כי היא סמל הערכים והארץ הזו שאני כל כך אוהב".

אני שואלת אותו מה יהיה והאם אפשר להיות אופטימיים "הדברים ישתנו, אנחנו רק בני שישים שנה, כשארה"ב הייתה בת שישים הצפון והדרום רצחו אחד את השני, ואנחנו במצב הרבה יותר אופטימי".

בקורס אקורדיוניסטים

אני מתגעגע לעמוד מול תזמורת סימפונית שמנגנת יצירה שלי ולנצח עליה, זה קרה לי פעם אחת בחיים כשעשיתי לג'והן היימן וחיים טופול את סדרת התנ"ך, אז ניגש אלי בפעם הראשונה הכנר הראשון ונתן לי את ההזדמנות, הוא אמר לי, אם לא תוכיח תקבל תווים ואם תוכיח תקבל מוזיקה והוכחתי, אם יש משהוא שהייתי רוצה לעשות הוא לחזור ולנצח, אולי ביום מן הימים

חרטה וגעגוע

אני שואלת את נחצה אם הוא מתגעגע לתקופות של פעם, ללהקות הצבאיות או למשהו בכלל והוא עונה לי: "אני לא מתגעגע לכלום חוץ מלשלושה דברים. נתן יונתן , זיקו מרציאני ולניצוח. למדתי ניצוח ארבע שנים, אני מתגעגע לעמוד מול תזמורת סימפונית שמנגנת יצירה שלי ולנצח עליה, זה קרה לי פעם אחת בחיים כשעשיתי לג'והן היימן וחיים טופול את סדרת התנ"ך, אז ניגש אלי בפעם הראשונה הכנר הראשון ונתן לי את ההזדמנות, הוא אמר לי, אם לא תוכיח תקבל תווים ואם תוכיח תקבל מוזיקה והוכחתי, אם יש משהוא שהייתי רוצה לעשות הוא לחזור ולנצח, אולי ביום מן הימים". בקשר ללהקות הצבאיות הוא אומר לי ברגש רב: "אחרי עשר שנים שעבדתי עם הלהקות הצבאיות בצבא, כל להקות צה"ל ביקשו שאכתוב להן וסירבתי, וזה הדבר שאני הכי מצטער עליו כי הלהקות משקפות את התרבות, את העצב ואת השמחה".

אני שואלת אותו אם הוא לא מתגעגע לתקופות מסוימות בחייו או לאנשים מסוימים, והוא משיב לי "לא. כנראה את הפורקן לגעגועים שאני לא מוכן להכיר בהם אני עושה דרך החזרה אחורההחזרה אחורה מתרחשת בפעילותו בעמותה שהקים, בה הוא משחזר את יצירותיהם של יוצרים חשובים, על-מנת לשמרם בתרבות הישראלית, כך הוא נוגע גם בתקופות וגם באנשים בכאלו שעוד ישנם וגם בכאלו שכבר הלכו לעולמם והוא מחייה את אוצרות יצירתם.

בבר 11

הגעתי ארצה כשאלתרמן היה כולו מסורטן באיכילוב, הוא ראה בתוכנית את השיר "כפל" התאהב בו וביקש שיביאו אותי לבית החולים, זה היה ב-1970 בשנה שהוא מת, הוא היה חלש וביקש שאקרב את האוזן שלי לפה שלו ואמר לי, חבל שלא נפגשנו קודם

שליחות העמותה

נחצה לא נח לרגע והוא ממשיך לפעום ולפעול במרץ בלב התרבות הישראלית, הוא מספר לי על העמותה שהקים "החיים שלי היום מחולקים לשניים, אחד זה שיחזור יצירתם של אלו שבעזרתם אני הצלחתי ליצור, האחרון מביניהם הוא חיים גורי שעבר את כל התקופות במדינה ולא היה לו דיסק אחד שירכז את כל השירים שלו, החלק השני הוא שאני ממשיך לכתוב, לקחתי שירים של נתן אלתרמן שאף אחד עדיין לא הלחין והלחנתי אותם ואני מכניס אותם לדיסק שאני עומד להוציא". העניין מרגש מאוד כאשר שומעים את הסיפור של נחצה ואלתרמן. "הגעתי ארצה כשאלתרמן היה כולו מסורטן באיכילוב, הוא ראה בתוכנית את השיר "כפל" התאהב בו וביקש שיביאו אותי לבית החולים, זה היה ב-1970 בשנה שהוא מת, הוא היה חלש וביקש שאקרב את האוזן שלי לפה שלו ואמר לי, חבל שלא נפגשנו קודם".

האמת שכששומעים את הסיפור הוא עצוב ומצמרר, אך נחצה כדרכו וכפי שאנחנו כבר יודעים על שיריו של אלתרמן לא ויתר. הוא לא ויתר גם על שיריו של נתן יונתן וערך אוסף בן חמישה תקליטורים משיריו שראה אור.

פעילותו בעמותה לא פוסקת לרגע והוא ממשיך לספר לי עליה בהתרגשות "בעמותה אני מוציא דיסק אחרי דיסק של קודמי, למשל של שירי מחתרות, של יצחק קצנלסון שכתב שירים מדהימים ועוד" אני שואלת אותו מאיפה הכסף, "אני אוסף תרומות ומצליח לעשות צילומים, ביוגרפיות, אלבומים, תמונות ולערוך עריכה דיגיטלית וממוחשבת. קורים גם ניסים, כשעשיתי את "שרה בית ינאי" הגיע אלי מישהו ואמר לי, שלום שמי צביקה , אני עורך דין ואני רוצה להכיר לך מישהי אוספת תרבות, הוא הכיר לי אישה בשם אורנה אנגל והיא אמרה לי, נחצה אתה לא צריך לאסוף תרומות כסף לא מהווה בעיה, אני רוצה שתוציא לי אוסף של שלושה דיסקים אוסף הכי מהודר שאתה יכול והיא שילמה על הכל, זהו אוסף מדהים על ים, נמל ומלכים והוא עלה קרוב למאה עשרים אלף שקל, אבל כאלה יש יחידים".

תאריך:  15/05/2009   |   עודכן:  17/05/2009
מאיה מנדלוביץ

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
נחום היימן - ומה שקרה לזמר העברי
הודעות  [ 5 ] מוצגות  [ 4 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
קשת 1
16/05/09 18:29
2
רבקוש
16/05/09 21:14
3
מונטנגרו
16/05/09 21:24
4
אורנה רב-הון
17/05/09 07:41
פורום: פרס ישראל כתוב הודעה
+
ויקטור
10/02/16 00:44
+
שאדם בנה?!?!!?!?
1/03/15 10:31
 
שוחר-שלום
4/02/16 20:42
+
אריה הרשקוביץ
13/02/15 14:25
 
אהרון שחר
14/02/15 13:50
 
צורי
16/02/15 08:39
 
ב.ל
16/02/15 09:31
 
לך
17/02/15 14:05
 
ב.ל
18/02/15 17:47
 
חכם
18/02/15 21:44
+
יואל פז
13/02/15 14:22

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
יש סברה כי בית המשפט בערכאת ערעור לא יתערב בפסקו של בית המשפט שמתחתיו בנושאים של שיקול דעת לגבי עגמת נפש ונזק לא ממוני אחר, וזאת מהטעם בשית המשפט קמא הוא אשר שמע את העדין ובחן את הראיות, ואילו עיקר תפקידו של בית המשפט בערכאת ערעור הוא להתייחס לטענות משפטיות.
15/05/2009  |  ד"ר אברהם בן-עזרא  |  מאמרים
בשבוע שעבר וכחלק מסדרה של מאמרים שיעסקו באופן הצגת דוחות כספיים של חברות ציבוריות בהתאם לכללי ה- IFRS ( תקני דיווח וחשבונאות בינלאומיים לפיהן מחויבות החל משנת 2008 חברות ציבוריות להציג את דוחותיהן הכספיים), דנו בתקן IAS 39 שאפשר לחברות ציבוריות להציג בדוחותיהן אגרות חוב שהנפיקו, בתנאים מסוימים, בהתאם לשווי השוק שלהן ולא לפי סכום ההתחייבות העתידית לפירעון. הצגה היכולה להביא את הקורא הסביר למסקנה שגויה כי חברה שאגרות החוב שהנפיקה נסחרות במחירים נמוכים, אינה מחויבות לפירעונן במחיר הנקוב על האיגרת אלא בשווי השוק שלהן. מסקנה שגויה היות ורק במקרה חריג ביותר של הסדר נושים יכול הפירעון להיעשות במחיר הקרוב לשווי השוק.
15/05/2009  |  חובב לויטס  |  מאמרים
המשבר הפיננסי העולמי, שהעמיק מאז ספטמבר 2008, הגדיל את משקל המסחר במניות הדואליות ב"מגרש הביתי"- בבורסה בתל אביב, בגלל הירידה החדה במחזורי המסחר בהן בארה"ב. ברבעון האחרון של שנת 2008 צנחו שערי המניות בעולם ועימם גם מחזורי המסחר. המניות הדואליות, הנסחרות גם בארה"ב, נהנו מ"כרית ביטחון", שהיווה עבורן המסחר בבורסה בת"א ומשקל המסחר בהן בת"א (ללא 'טבע') עלה בממוצע מכ-41% בינואר-ספטמבר 2008 לכ-50% ברבעון האחרון.
15/05/2009  |  נורית דרור  |  מאמרים
משה קצב לא הולך לזכות במשפט הוגן. אין לי כל ספק בכך. בקשתו לדחות את תחילת המשפט בגלל שלא כל חומר החקירה הועבר אליו, כמו גם בקשתו להעברת המשפט לבית המשפט המחוזי בירושלים, נדחו כמעט כלאחר יד. לעומת זאת, הבקשה של פרקליטות המדינה לשמוע את משפטו בדלתיים סגורות תתקבל, כנראה, ללא כל היסוס. אז נכון שבדרך כלל שומעים משפטים מן הסוג הזה באופן הזה – אבל לא זה המקרה שבו צריך יהיה לנהוג באותה דרך. לא כאשר מדובר במי שהיה נשיא המדינה ולא כאשר כל 'הגירסאות' של המתלוננות, לרבות זאת של מי שהקימה את כל המהומה, כבר נפרשו או נמרחו, אם להיות מדויקים יותר, לאורך ולרוחב בכל דרך אפשרית.
15/05/2009  |  ד"ר חיים משגב  |  מאמרים
ההזדמנות הגדולה של השמאל להטמיע בציבור את הרלוונטיות שלו - מוגשת בימים אלה על מגש של זהב.
15/05/2009  |  מנשה בן-מאיר  |  מאמרים



בלוגרים נוספים ברשת 
המלט מכפילה את כושר הייצור בסין בהשקעה של 15 מיליון דולר
10/08/2017  |  14:49  |  יורם גביזון   |   יורם גביזון
יום בגליציה
10/08/2017  |  14:11  |  שי שגב
תקציב קרנות המחקר יגדל ב-40% ל-1.1 מיליארד שקל ב-2022
10/08/2017  |  14:05  |  ליאור דטל   |   ליאור דטל

מרגלית מולנר גויטיין
גד גזית
אלינור אבירי
פורומים
מוזיקה
פרס ישראל
תרבות
כתבות מקודמות
אמריקן קומפורט
אל תתפשרו על כורסאות טלוויזיה
AIG
טיפים חשובים לפני שרוכשים דירה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט