המאזן של יולי תמיר

לרגל סיום כהונתה כשרת החינוך והתייצבותה באופוזיציה למפלגה וליו"ר - אהוד ברק - הגיע הזמן לסכם את המאזן המפלגתי שלה.

יוזמותיה וכשלונותיה החינוכיים והצהרותיה הפוליטיות הבעייתיות מאפילים על אישיותה, השכלתה וסגנונה הראויים להערכה.

לפני למעלה משנה הופיעה במסיבת עיתונאים שבה התגאתה בהישג פדגוגי ומיניסטריאלי שלה, לרגל חתימת ההסכם עם הסתדרות המורים והשקת תוכנית הרפורמה החינוכית "אופק חדש". מאז ההישג הזה, כל מערכת החינוך שבתה וקרסה.

באגרת ברכה לראש השנה לפני כשנה, ששלחה יולי תמיר לחברי מרכז המפלגה, הופיע פסוק ספרותי פילוסופי נחמד, המבהיר מהו "אופק חדש" לדעתה - "כשקו השמים נוגע במים זהו האופק. כשמשאלות הלב והמציאות מגיעים לנקודת מפגש זהו אופק חדש".

הנאיביות בתחום המדיני והכשלונות בתחום החינוכי של יולי תמיר:

• כשקו הנאיביות המדינית של יולי תמיר נוגע בפנאטיות הפלשתינית זהו אופק קודר.

• כשמשאלות הלב הנאיביות שלה פוגשות במציאות הריאלית, המפגש הופך לאופק של הרס.

• כאשר החלום הנאיבי שלה למזרח תיכון חדש הופך למדיניות זהו אסון.

• הכללת לימוד הנאכבה הפלשתינית בספרי הלימוד - יוזמתה של יולי תמיר להכליל בספרי הלימוד בבתי הספר שלנו את נושא הנאכבה (האסון הפלשתיני) שנגרם לדעתם באשמת ישראל הוא כישלון בשיקול הדעת הנורמטיבי, המסייע לחתרנות ולתעמולה הערבית נגדנו. זו יוזמה המתאימה לחברי הכנסת הערבים כמו אחמד טיבי ומוחמד בארקה ולא לחברת כנסת של מפלגת העבודה.

• הרומן והכישלון של יולי תמיר עם מרצ שהובילו להתרסקות משותפת - יולי תמיר, מרצ, שלום עכשיו ושאר העמותות והארגונים של השמאל המדיני היו תמיד סנגוריה אוטומטית של הרשות הפלשתינית. זו הסיבה לכישלון ולשקיעה הציבורית והאלקטורלית של העבודה ומרצ ותומכיה בתוכנו, כולל את תמיר.

מה שתמיר לא מבינה גם היום, הבין והפנים פרופ' אמנון רובינשטיין אחד ממנהיגי מרצ כבר לפני שנתיים! כאשר הסיק מסקנות ופרש ממרצ באומרו: "בגלל הבנות ז'נבה עזבתי את מרצ. החברים הטובים שלי במרצ ירדו מהפסים, בגלל הצורך שלהם לרצות את הפלשתינים בכל מקרה ובכל מצב" (ראיון במוסף הארץ, 16.2.07).

• יוזמתה של יולי תמיר להדפסת מפה גיאוגרפית (פוליטית) בספר הלימוד שלנו, מותאמת ל"חזון" של מרצ והפלשתינים, לפיה הגבול הסופי של מדינת ישראל הוא "הקו הירוק". זהו ניסיון כושל להכניס פוליטיזציה למערכת החינוך. הסכסוך האלים עם הפלשתינים עדיין לא הסתיים. קו גבול מוסכם עדיין לא נקבע. יולי תמיר פוסקת היכן הגבול! היא מעתיקה את הוויכוח הפוליטי בעניין הגבול העתידי אל תוך ספרי הלימוד, דבר פסול ולא לגיטימי.

• אי-הכרה במכללה האקדמית באריאל - בתגובה להכרזתה של מכללת אריאל בדבר הפיכתה ל"מרכז אוניברסיטאי", ללא אישור של שרת התקשורת, יצאה היא בתגובה שחלקה עניינית ורובה פוליטית במסווה כביכול אקדמית. יולי תמיר: "אני אתייחס אליהם (למכללה מ.ד.) כמו לשלוחה זרה מעמאן". יולי תמיר היא שלוחה זרה של השמאל הנאיבי והקיצוני במפלגת העבודה.

• היא אישרה מימון ממשלתי לחממה חרדית של חינוך פרימיטיבי - שרת החינוך החליטה לפטור 25 אלף חרדים של "הישיבות הקטנות" מהחובה ללמוד אנגלית, מתמטיקה ומדעים. מה שלא העזו לעשות שרי החינוך לשעבר, לימור לבנת ויוסי שריד, עושה תמיר עכשיו. משרד החינוך מממן "חינוך לבָּעַרוּת", כדי לרָצוֹת לחצים של רבנים, שישאירו אלפי צעירים בגטאות של עוני ובערות. מדוע היא עושה זאת? במה אנחנו שונים מהמפלגות שנכנעות בעניין זה?

• היא החליטה לקצץ את תקציב המכללות הקדם-צבאיות, כדי לחסלן - היא החליטה ליבש ולחסל 20 שנות מפעל חינוכי לאומי עם קבלות. 100 אחוז של בוגריו מתגייסים לצה"ל. 70 אחוז מגיעים ליחידות קרביות. 80 אחוז של בוגריו מתנדבים לטובת הקהילה. בוגריו הם הביטוי של ישראל היפה. 40 אחוז במכינות הצבאיות הם חילוניים.

לסיכום, היוזמות והתגובות של יולי תמיר גרמו נזק תדמיתי ופוליטי למפלגת העבודה. יוזמות אלה, מבית המדרש של מרצ, גורמות לכך שבציבור ימשיכו לשייך אותנו אל השמאל הנאיבי והפנאטי, למרות המאמצים של המפלגה להתנתק "משותפות" זו, לאור כשלונות אלקטורליים מתמשכים מסיבה זו.

לאור פעילותה האופוזיציונית והאידיאולוגית נגד הממשלה ומפלגת העבודה, ראוי שהיא תצטרף למרצ ותחזור אל האקדמיה והפעילות בשלום עכשיו, ותשחרר את המפלגה מנוכחותה.