בעל הברית של האויב שלי

בועז ביסמוט ודניאל סיריוטי מדווחים הבוקר בעמ' 2 של "ישראל היום" כי נאום אובמה "מעורר גלים רבים ברחבי העולם - חרף העובדה שכלל לא ברור מה יהיה תוכנו". נכון שטיוטת הנאום לא הופצה ברבים, אך הקביעה כי כלל לא ברור מה יהיה תוכנו נראית מעט מוגזמת, במיוחד אם שמים לב למה שמתפרסם בעמ' 3 של עיתון "ישראל היום". שם, תחת הכותרת "'נאום הפיוס' - ראשי הפרקים המסתמנים", מוצגות העמדות שאובמה צפוי להביע כלפי "הערבים", "ישראל", "הפלשתינים" ו"מדינות ערב". עמדות אלו מבוססות, כך מצוין, על ראיון טלפוני שהעניק אתמול אובמה לכתב ה"ניו-יורק טיימס" תומס פרידמן. ראיון זה משמש הבוקר גם את יתר הפרשנים בעיתונות הישראלית.

אולי יש קשר בין הבלבול שעולה מ"ישראל היום" ובין הבלבול שאוחז, על-פי הארץ, בלשכת נתניהו. אלוף בן, פרשן העיתון, כותב הבוקר כי "הנחישות האמריקנית נפלה בהפתעה על נתניהו ולשכתו [...] הלשכה בקושי מתפקדת, מתקשה להחזיר טלפונים או להציב 'ספין' נגדי". נדמה כי ניתן לחוש בניסוח הזה לא רק ביקורת, אלא גם חמלה.

חיפוש אחר הספין של ממשלת נתניהו מחזיר אותנו ל"ישראל היום", העיתון שבדרך כלל מעביר את מסרי ראש הממשלה תוך שימוש במסננים עיתונאיים מעטים ככל הניתן. ואמנם, קשה לזהות הבוקר את עמדת נתניהו בעיתון. שלמה צזנה, הכתב המדיני, מדווח כי בישראל שומרים על "דממת תגובות", וכי "המתח והדריכות המדינית עצומים". לא רק נתניהו ממתין בשתיקה. הכותרת הנפרשת הבוקר לרוחב הכפולה הראשונה של "ישראל היום" מבשרת כי "העולם כולו מחכה".

לכל העיתונים שליחים משלהם לקהיר, למעט "ישראל היום". כדי להביא מעט מהאווירה בעיר מפרסם העיתון את רשמיה של ג'יהאן אנואר, "עיתונאית באמצעי תקשורת ערביים". אנואר מדווחת כי קהיר "נוקתה, צוחצחה והתמרקה לקראת הגעתו של נשיא ארה"ב", ומוסיפה כי "הציבור המצרי מעורב גם הוא בחגיגת אובאמה, והוא מקבל בזרועות פתוחות את הנשיא האמריקני". נשמע קצת כמו הודעה לעיתונות מאת ממשלת מצרים.

מכל מקום, זהו תיאור שונה בהחלט מזה שמספק אבי יששכרוף, שליח הארץ לבירת מצרים. יששכרוף כותב כי "ברחובות אין תכונה מיוחדת. דגלי ארצות-הברית לא נתלו ברחובות, הנילוס לא עצר מלכת והפקקים נותרו סימן ההיכר הבולט של קהיר".

מי שלא ממתין הם אנשי הימין הקיצוני. יורי ילון מדווח הבוקר ב"ישראל היום" כי אנשי תנועת חזית-יהודית יוצאים בקמפיין חדש נגד נשיא ארה"ב, שיכלול, בין היתר, כרזות שבהן נראה אובמה כשהוא חבוש כאפייה ומלווה בסיסמה "ברק חוסיין אובמה - אנטישמי שונא יהודים!". כרזות נוספות יציגו את אובמה לוחץ ידיים לנשיא אירן מחמוד אחמדינג'אד, כשברקע פיצוץ גרעיני.

לפני כמה ימים, לאחר שהשר דניאל הרשקוביץ השווה את אובמה לפרעה, העריך עיתונאי מעריב נועם שיזף כי זה רק עניין של זמן עד שאובמה יושווה גם להיטלר. כל מי שהרים גבה לנוכח הערכה זו מתבקש כעת להורידה. הכאפייה, ההאשמה באנטישמיות ולחיצת היד לנשיא אירן הם הצעד המתבקש בדרך להפיכת נשיא ארה"ב לחוליה האחרונה בשרשרת הארוכה של צוררי העם היהודי לאורך השנים. מילא נשיא אמריקני שחור, אבל נשיא אמריקני נאצי? עד לפני כמה שנים אף אחד לא היה מאמין שזה אפשרי.

גם הפרשנים אינם ממתינים לנאום אובמה, וכבר כעת מחווים דעתם על יחסי הכוחות החדשים שמסתמנים. נחום ברנע כותב בידיעות אחרונות, במאמר שתופס את מרבית עמוד השער של העיתון, על הנאום הצפוי והמסע של אובמה במזרח התיכון. ברנע מציין: "אני חושב שהוא טעה כשלא כלל את ישראל בביקורו, אבל מוטב לא להקדים את הטפל לעיקר". בן כספית כותב במעריב על ההשלכות של מדיניות ארה"ב החדשה על מדינת ישראל וקובע כי "הגישה הזו [של נתניהו] טרפה, אבל לא את הקלפים, אלא אותנו". דן מרגלית מעריך ב"ישראל היום" כי המהלך של אובמה הוא "מין נסיקה הנושאת בחובה תקווה לאמריקנים, ואלי דווקא התרסקות מדינית".

בידיעות אחרונות מתפרסם גם מאמר תקיף מאת גיא בכור, המתריע מפני השלכות יוזמת אובמה וכותב כי נשיא ארה"ב מציע "בורות, התנכרות לפחדי האזור, עיוורון והתיימרות". אך מאמר זה מופיע בעמ' 21, במדור הדעות של העיתון. קוראים רבים יותר יבחינו בוודאי במאמר מאת אמנון אברמוביץ', המודפס בכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות, ומופיע תחת הכותרת הרומזנית "בסוף ניכנע".

דודו טופז לא התחשב בשעות סגירת העיתונים, וניסיון ההתאבדות הכושל שלו מופיע הבוקר רק באתרי האינטרנט. זה לא מונע מהעיתונות להמשיך לדווח על התפתחויות בפרשה. בידיעות אחרונות מוסר ניר גונטז' על התקדמות בחקירה ומוסיף כי "במשטרה שוררת תחושה קשה נוכח ההאשמות על הדלפות פרטי החקירה, שלטענתם מקורן כלל אינו במשטרה, אלא בגורמים אחרים הנחשפים - מטבע הדברים - לחומרי החקירה".

בידיעה מאת יובל גורן הארץ, לעומת זאת, מובאים פרטים בשם "המשטרה" ו"גורם המקורב לחקירה".

תהא זהות המדליפים אשר תהא, מן הראוי שלפחות יתאמו בינם לבין עצמם את הנתונים. גונטז' מוסר כי חוקרי המשטרה העבירו לשכנו של טופז, דניאל זנקו, פתק קטן ועליו המלים "12 אלף שקל", מתוך כוונה להוכיח לו כי טופז גילה הכל והפליל אותו. לפי הדיווח, זהו הסכום ששילם טופז בתמורה לתקיפת שירה מרגלית, סמנכ"לית רשת (סכום נמוך בהרבה מזה שהפך השבוע לכותרת בעיתון "ישראל היום" - 50 אלף שקל). בידיעה בהארץ נמסר כי זנקו הודה שקיבל מטופז 30 אלף שקל עבור תקיפת מרגלית. במעריב [אבי אשכנזי ונתיב נחמני] הסכום עומד על 50 אלף שקל.

לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של מעריב כי רשות השידור בוחנת את האפשרות לשנות את תעריפי הארכיון ולהוזילו עבור יוצרים דוקומנטריים המבקשים לעשות בו שימוש בסרטיהם.

במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות מתפרסמת כתבה מעניינת מאת עינת פישביין על פן אחר בתקציבי הסרטים של יוצרים דוקומנטריים. פישביין מראיינת כמה יוצרים שטוענים כי מפיקים בענף עושים שימוש בסרטיהם כדי לגרוף רווחים לעצמם תוך נישולם מזכויותיהם. לפי הכתבה, היוצרים מתבקשים לחתום על חוזים כובלים, פעמים רבות אינם מקבלים שכר תמורת עבודתם, וכספי ציבור שהוענקו להם נעלמים לבלי שוב. ביום שישי הקרוב ייערך בסינמטק תל אביב כינוס ראשון בהתארגנות חדשה של במאים דוקומנטריים המבקשים לשים סוף לתופעה.

יובל יועז כותב ב"גלובס" על הפרק האחרון, נכון לעכשיו, בסאגה המשפטית שמתנהלת זה שנים בין יולי נודלמן, נתן שרנסקי וחופש הביטוי בישראל. בג"צ דחה את עתירת נודלמן על הסף.

עומר שוברט, מבקר המדיה של "העיר - תל אביב", מנצל את טורו כדי להביע מורת רוח על היחס שקיבל עיתונו מחדשות ערוץ 2, שם שידרו כתבת פולו-אפ לתחקיר שפורסם בעיתון, וזכו לשיתוף פעולה ועזרה מכתביו, אך לא תוגמלו בקרדיט הולם.

כחלק מהמהפכות שעברו לאחרונה על עיתון "מקור ראשון", שעליהן ניתן לקרוא בהרחבה בכתבה שעלתה באתר זה, הושק גם אתר מקור ראשון המחודש. מהדורת העיתון הדיגיטלית מתעדכנת מדי יום בשעה אחת בצהריים.

עוד בנושא:

• הלאה

• פשע תשוקה

• רגליים בקרח, ראש במיקרו