30 שנה לאחר קריסת הקונספציה הביטחונית, אנו עומדים בפני התמודדות עם קריסת הקונספציה הפנסיונית, ששותפים לה בכירים במשרד האוצר מהעבר ומההווה. לפעמים נדמה שמשרד האוצר מתנהל כמו חנות מכולת לא מסודרת והרי כל מי שעוסק בתחום הפנסיוני ועיניו בראשו (כולל כותב מאמר זה) ידע והתריע, שהסדר הפנסיה התקציבית והפנסיה ההסתדרותית לא יחזיק מים.
חוסר הפעילות והטיפול המאוחר מאד, הגובל לכאורה בהזנחה של בכירי משרד האוצר והמפקחים הקודמים על הביטוח במשבר קרנות הפנסיה הוותיקות והתקציבית (וזאת בניגוד גמור להנחיות חוק הפיקוח על עסקי הביטוח, המטיל אחריות ישירה ליציבות המבטחים, על המפקח על הביטוח) אינו מצדיק בשום צורה את התנהלותו התזזיתית של המפקח על הביטוח, בן-שלוש, אשר גוררת בעקבותיה פגיעה חמורה באמון הציבור במערך קרנות הפנסיה בישראל ועלולה ליצור סכנה ליציבות חסכונות הציבור לטווח הארוך.
כפי שהיה במחדל יום כיפור, העיתונות הכתובה לא שימשה "כלב השמירה של הדמוקרטיה" בכך שלא ביקרה די את הנעשה בקרנות הפנסיה הוותיקות על-ידי ההסתדרות ואת חוסר הטיפול של משרד האוצר בצורה נחושה והחלטית ובמועד הנכון בנושא הפנסיה התקציבית וקרנות הפנסיה הוותיקות.
עלינו ללמוד מטעויות העבר על-מנת לשפר את העתיד המצפה לנו.
לצערי, הקונספציה הפנסיונית של משרד האוצר: אגף שוק ההון והחשב הכללי נחשפה במלוא מערומיה עם הפרסום על התחייבות הממשלה לקצבאות עובדיה וגימלאיה, העומד על כ-248 מיליארד ש"ח, ועם הגילוי ה"מפתיע" על הקריסה העתידית הצפויה של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, והיחלצות אגף שוק ההון ל"תוכנית הצלה", אשר לא נפלו כרעם ביום בהיר.
השאלה הנשאלת היא מהיכן יבוא הכסף לתשלומים השוטפים לפנסיונרים לסוגיהם: גימלאי המדינה וגימלאי קרנות הפנסיה ההסתדרותית שהמדינה הלאימה?
"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהינה", וכאשר הגענו לבעיה כלכלית שוטפת בתקציב המדינה, צפות להן הבעיות הכלכליות הענקיות, שהפקידות הבכירה במשרד האוצר, לא התמודדה עימן והעבירה את ההכרעות משר לשר.
השאלה הנשאלת היא כעת כיצד ישלמו בגין הבטחות העבר, כאשר כיום יש צבא אחד של פנסיונרים שבעוד שנתיים ישתווה כנראה, או יעלה בגודלו על הצבא האמיתי של המשרתים בצה"ל (התחיבות הממשלה לגימלאי מערכת הביטחון עומדת על 66.5 מיליארד ש"ח), הגוף השני ללא מדים הוא של עובדי המדינה שפרשו (התחייבות המדינה לגימלאיה עומדת על 69.3 מיליארד ש"ח) וסה"כ התחיבות המדינה בגין כל עובדי המדינה עומדת על כ-248 מיליארד ש"ח. לאחרונה אמצה המדינה לחיקה את קרנות הפנסיה ההסתדרותיות והודיעה, כי תשלם 70 מיליארד ש"ח גרעונות הקרנות ההסתדרותיות מתוך גרעונות אקטואריים של כ-103 מיליארד ש"ח.
נראה, כי "רשת ההצלה" של בן-שלוש מלאה בחורים, מאחר שאינני רואה מהיכן יבואו 70 מיליארד עליהם הוא מדבר, ועדין לא נמצא השיק הנ"ל במשרד האוצר.
לא פעם ולא פעמים התרעתי וכתבתי, שיגיע שר אוצר, שלא יהיה לו מהיכן לשלם בגין ההבטחות, שניתנו ללא כיסוי. לא פעם כתבתי, שהסדר המעבר מפנסיה תקציבית לוקה בחסר מאחר שהריכוזיות הגדולה נותרה וקרנות הפנסיה ההסתדרותיות נשארו שולטות על כ-90% משוק קרנות הפנסיה וכי לא הותירו לעובדים אפשרות של בחירה חופשית. רק לאחרונה הודה בטעות יוסי קוצ'יק, לשעבר הממונה על השכר באוצר, שליווה את תהליך המעבר מפנסיה תקציבית לצוברת ואמר בכנס כלכלי בת"א, שנעשתה טעות כאשר שוק קרנות הפנסיה לא נפתח לתחרות ולבחירת העובדים.
טיפולו התזזיתי של מר אייל בן-שלוש כסגן מפקח וכמפקח, איננו מוסיף ליציבות קרנות הפנסיה הוותיקות והחדשות, לא נראה כי הוא בנוי על תכנון של מארג ההסדרים הפנסיוניים ואחידות מחשבתית, יתירה מכך, התהליך כולו שבו כל יומיים שלושה יוצאים מאגף שוק ההון חוזרים, הנחיות, הנחתות חוקים, תקנות וכו' עלול לכאורה לגרום לחוסר אמון בקרב ציבור המשקיעים וליצור אפקט דומינו בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל.
כאשר הפקידות הבכירה באגף שוק ההון עוסקת בזוטות ובמקום להרחיב את השוק וליצור אפשרויות השקעה מוסדיות נוספות מצירה את ידי ורגלי העוסקים בעשיה בענף ולא הוכיחה עד כה כי היא חושבת בדרך חשיבה יצירתית עם מעוף, כיצד לפתוח את השוק, עלולה הקרקע להשמט מתחת לרגלי הציבור כולו לעת זקנה.
הגיע הזמן לחולל מהפך חשיבתי ולקיים מנגנון של איפכא מסתברא, ממש כפי שהוחלט עליו בתחום הצבאי, בעקבות מלחמת יום הכיפורים לפני 30 שנה ובמקביל להחליף את כל הבכירים היושבים על כסאותיהם המרופדים, שעימם הגענו עד הלום. הגיע גם הזמן ששר האוצר, בנימין נתניהו והשר, מאיר שטרית יבינו שהאחריות לתהליכים שמייצרים הפקידים הבכירים באגף שוק ההון, שהם יצירי המערכת ושבויים בקונספט של משרד האוצר , תחול עליהם בסופו של יום.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
