אובמה נציב עליון

לקראת ביקורו הנוכחי במזרח התיכון, נקט ג'ורג' מיטשל, שליחו למזרח התיכון של נשיא ארה"ב ברק אובמה, צעד שיכול היה להיראות כצעד חיובי כלפי ישראל. בדברו בפני עיתונאים ביום שני שעבר, אמר מיטשל כי אובמה מעוניין לחדש מיד את המשא-ומתן בין ישראל והפלשתינים.

התבטאות זו של מיטשל עשויה הייתה להתפרש כצעד לקראת ישראל, כיוון שעד אשר קרא למו"מ, יצרו ההתבטאויות האחרונות על ישראל, של הנשיא ושל יועציו הבכירים כאחד, בישראל את הרושם שארה"ב כבר אינה בעד הסדר מוסכם של הסכסוך בין הפלשתינים לבין ישראל.

באמצעות להתמקדות האובססיבית של הממשל בבנייה הישראלית ביהודה ובשומרון, העבירו אובמה ויועציו למנהיגי האזור את המסר, כי הם מגדירים את תפקידם מולנו ומול הפלשתינים לא כמתווכים, אלא כשליחי הפלשתינים נגד ישראל. כיוון שכך, הם לא רק נתנו את התחושה שהם מבקשים הסכם שלום, שיהיה מקובל במידה שווה על הפלשתינים ועל הישראלים, אלא שהם שכנעו את הישראלים ואת הפלשתינים - כמו גם את מרבית העולם הערבי - כי בכוונת ארה"ב לאלץ את ישראל לקבל הסדר, שיקריב את ביטחונה ואת צרכיה הלאומיים על מזבח שאיפותיהם המקסימליסטיות של הפלשתינים.

זו הדעה שביטא בחודש שעבר מנהיג פת"ח ויו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, בראיון ל"וושינגטון פוסט", לפני ביקורו אצל אובמה. כפי שניסח זאת עבאס, האמריקנים "יכולים להטיל את מלוא כובד משקלם על כל גורם בעולם. לפני שנתיים הם עשו זאת עלינו. עתה עליהם לומר לישראלים: 'עליכם לציית לתנאים'".

עוד הוסיף עבאס, כי הוא "ימתין לישראל עד שזו תקפיא את ההתנחלויות", וכי עד שיקבל מן הישראלים ויתורים אלה ואחרים, "איננו יכולים לדבר עם איש".

במילים אחרות, לאור העוינות הגלויה של הממשל ועמדתו הבלתי מתפשרת כלפי ישראל, עבאס אינו מוצא טעם לשאת ולתת עם הישראלים על עניין כלשהו.

כך גם מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, הבהיר ביום שלישי, כי הוא רואה בממשל אובמה בעל ברית בכוח לתנועתו - הדוגלת ברצח עם ג'יהאדיסטי והנשלטת בידי אירן. למשעל ארבע סיבות טובות לראות את דברים כך:

ראשית, בנאומו בקהיר אימץ אובמה את העמדה הערבית, לפיה ישראל היא ישות זרה במזרח התיכון, שהלגיטימיות שלה נובעת מהשמדת יהודי אירופה על-ידי אירופים באירופה, ובכך הישווה הנשיא האמריקני את מעמדה המוסרי של ישראל לזה של בעלי עבדים במדינות הדרום בארה"ב שלפני מלחמת האזרחים.

שנית, אובמה התחייב זה מכבר להעניק לרצועת עזה שבשלטון חמאס 900 מיליון דולר מכספי משלם המיסים האמריקני, והוא לוחץ על ישראל לתמוך כלכלית בעזה, אף על-פי שחמאס ממשיך לתקוף את דרומה של ישראל בטילים כשהוא מרחיב ומגוון את מחסני הנשק שלו.

הסיבה השלישית שדבריו של משעל הגיוניים היא, שממשל אובמה נוטש את מחויבות קודמו לבודד את חמאס, בלחצו על פת"ח ומצרים להציע לחמאס להיות שותף מלא בממשלת אחדות פת"ח-חמאס, דבר שיחזק את הלגיטימיות של חמאס בזירה האיזורית והבינלאומית.

ולבסוף, לאור שתיקתו של הבית הלבן נוכח ניסיון ההתקפה על כוחות צה"ל, שבוצע לפני ימים אחדים על-ידי קבוצת טרור הקשורה לחמאס בסמוך למעבר קרני, פועל משעל תחת הרושם, ששום דבר שחמאס יעשה לא יסיט את וושינגטון ממסלול ההתנגשות עם ישראל, שבו בחר. כשאובמה אוחז במושכות, חמאס מאמין כי הוא יכול לתקוף את ישראל מבלי להיענש.

לנוכח כל זה, ובזמן שישראלים ופלשתינים מאוחדים באמונתם, כי אובמה מבקש להתעמת עם ישראל ולא להגיע עמה להסדר בהסכמה, היה זה מעודד לשמוע, שבכוונת מיטשל לאלץ את הפלשתינים לשבת סביב שולחן המשא-ומתן עם ממשלתו של בנימין נתניהו.

אלא שלמרבה הצער, שעות ספורות לאחר הגיעוֹ לישראל ביום שלישי שעבר, הובהר כי הצהרותיו של מיטשל בדבר מו"מ לא היו יותר מאשר ספין תקשורתי. מיטשל שוב חזר על כך שלארה"ב אין כל כוונה לזוז אפילו מעט מעמדותיה הבלתי מתפשרות, כי כל בנייה יהודית מעבר לקווי שביתת הנשק של שנת 1949 היא לא-לגיטימית; כי על ישראל להתחיל לפעול לגירוש המוני של יהודים מיהודה ומשומרון; וכי על צה"ל לקצץ ולרסן באורח דרסטי את פעילותו נגד הטרור ביהודה ושומרון. כלומר, מיטשל הבהיר, כי הפתרון של ממשל אובמה, כמו זה של הפלשתינים והסעודים, לסכסוך הפלשתיני-ישראלי כרוך בכניעה ישראלית מוחלטת לכל הדרישות הערביות (ועתה גם האמריקניות), תוך הפקרת ביטחוננו לחסדיהם ולרחמיהם של טרוריסטים פלשתינים.