מאז החלו הפגנות המחאה ההמוניות באירן עם היוודע תוצאות הבחירות לנשיאות ב-12 ביוני, הוצפה רשת האינטרנט בתמונות, סרטונים ועדויות אישיות של מפגינים הישר מרחובות הבירה תהראן. "ממשלות רבות חוששות כשבידי אזרחיהן אקדחים, אירן חוששת כשבידי אזרחיה מחשבים", נטען במבזקון טוויטר מה-17 ביוני, שהוקדש לבחירות באירן; "זוהי המהפכה הראשונה באמצעות הרשת, והיא אפשרית," נכתב במבזקון אחר שהפנה לסרטוני הפגנות ביוטיוב. התיעוד הישיר באמצעות טלפונים ניידים ומצלמות דיגיטליות והעלאתו המהירה לרשת, הפכו את האירועים באירן למחאה המקוונת המתועדת ביותר בשידור חי בתולדות הרשת.

השלכותיה הפוליטיות של המחאה העממית שנעורה בעקבות הבחירות לנשיאות אירן עדיין לוטות בערפל, אך הנחשול הירוק - שמזוהה עם מסע הבחירות של מועמד המחנה הרפורמיסטי מיר-חוסין מוסווי - סחף בשבועות האחרונים את "הכפר הגלובלי" של משתמשי הרשת כמעיין מתגבר. פעילות נמרצת מצד טוויטריסטים נלהבים אף לא הניחה לחדשות בדבר מותו של אליל הפופ האמריקני מייקל ג'קסון, ב-26 ביוני, לעקוף את ההתרחשויות באירן בדרוג מילות החיפוש בשירות המיקרו-בלוגים טוויטר.


רשת "חופשית ומצונזרת"

אירן הצטרפה לתשתית הראשונית של רשת האינטרנט עוד בראשית שנות התשעים. עד שלהי אותו עשור, 230 מוסדות מחקר ברחבי אירן היו מחוברים לרשת הגלובלית ו-11 אוניברסיטאות פתחו חוגים חדשים להוראת טכנולוגיות מידע ותקשורת. במקביל חל גידול במספר ספקיות הרשת המקומיות, הורחבו התשתיות ושופרה הגישה לרשת, במיוחד במרכזים העירוניים. גידול נרשם גם בשיעור הצרכנים הפרטיים ובנקודות הגישה הציבוריות, בספריות ובבתי-קפה. על-פי איגוד התקשורת הבינלאומי (ITU), שיעור השימוש ברשת באירן שעמד על כ-200 אלף משתמשים בשנת 1999 זינק ל-23 מיליון בראשית 2009.

נוכח השליטה המתמשכת של המשטר באמצעי התקשורת המסורתיים (עיתונות מודפסת, רדיו וטלוויזיה), התפתחה הרשת כערוץ תקשורת חופשי יחסית להבעת דעה, חילופי מידע ויצירת קשרים בתוך אירן ועם גורמים מחוצה לה. חדרי שיחה, בלוגים, פורומים ורשתות חברתיות הפכו לכלי רב ערך וחשיבות עבור סטודנטים, קבוצות צעירים וארגונים לא-ממשלתיים באירן להעברת מסרים, לתיאום פעילות ולארגון הפגנות ומחאות. בעשור האחרון נודע לפעילות השיתופית ברשת תפקיד מרכזי בניסיונות לקדם את נושא זכויות האדם והנשים, וכן להרחבת גבולות החברה האזרחית. פעילות זו באה לידי ביטוי בפרסום עצומות למען שחרור אסירים פוליטיים והעלאת מעצרם של סטודנטים ופעילים חברתיים על סדר היום הציבורי באירן ובאמצעי התקשורת הבינלאומיים. כך, למשל, יכלו בלוגרים מקומיים לתעד את מהלכי הפגנות הסטודנטים שפרצו ב-10 ביוני 2003 באוניברסיטת טהרן, שהתפשטו במהרה לאוניברסיטאות נוספות.

הפופולריות של האינטרנט בקרב גולשים אירניים, בעיקר צעירים עירוניים, והזרימה החופשית של המידע שהוא איפשר, עוררו דאגה בקרב הנהגת הרפובליקה האיסלאמית משלב מוקדם יחסית. אירן הייתה למדינה הראשונה בעולם שהביאה למעצרו של עיתונאי רשת. באפריל 2003 נעצר מבקר הקולנוע והעיתונאי סינא מוטלבּי בגין פרסומים עוינים למשטר בבלוגים שלו ('וובּגארד' ו'רוזנגאר'), ובעקבות ראיונות שהוא העניק לעיתונות הזרה.

בעוד המשטר מבקש לתעל את האינטרנט לאינטרסים הצרים של התעמולה והנוכחות שלו ברשת, חקיקה העוסקת בפשיעה באמצעות הרשת הוצגה לראשונה באירן בפברואר 2004, במסגרת תיקון לחוק העיתונות. הסעיפים החדשים קבעו עונש מירבי של שלוש שנות מאסר בגין פרסום מידע שיש בו איום על בטחון המדינה ו-5 עד 15 שנות מאסר בגין מסירת מידע רגיש למדינות ולארגונים זרים. בנוסף לכך מפרט החוק כעשרים סוגים אחרים של עברות רשת בעלות אופי פוליטי, כגון: פגיעה באיסלאם ובערכי המהפכה האיסלאמית והתבטאויות נגד ההנהגה האירנית, נגד אנשי דת בכירים ובגנות מורשתו של איתאללה רוחאללה ח'ומיני.

נדבך נוסף במסגרת המשפטית שנועדה לתמוך במדיניות המתמשכת של דיכוי חופש הביטוי נרשם בראשית יולי 2008 לאחר שהפרלמנט האירני, שנשלט בידי החוגים השמרניים מאז 2004, אישר בקריאה טרומית הצעה לדון בדיני מידע ופשיעה באינטרנט במסגרת חוק עונשין מחמיר יותר. במקביל המשיך המשטר לנקוט במדיניות הרתעה והטרדות באמצעות מאסר תקופתי של פעילים חברתיים ברשת ובהחרמת ציודם, סגירת ספקיות אינטרנט פרטיות, האטת מהירות הגלישה והעלאת מחירי חבילות הגלישה, וכן בהתבטאויות של בכירי הממשל וההנהגה הדתית נגד פעילות "בלתי-מוסרית" ו"הפצת שקרים" ברשת.

בנוסף לכך הפכו הסינון, החסימות והסגירה של אתרים לחלק אינטגרלי ממדיניות זו. בנובמבר 2008 נדון הבלוגר אמיד רזא מירציאפי בן ה-29 לשנתיים וחצי שנות מאסר בגין זילות הרשויות בבלוג האישי שלו. ב-18 במרץ 2009 נמצא מירציאפי ללא רוח חיים בתאו שבכלא אוין. בהספדים המקוונים שהופיעו לזכרו בבלוגסתאן (מרחב הבלוגים האירני; meria: June 2007), צוין ש"כעת הם הרגו אחד משלנו" וש"מותו לא יישכח".

השימוש ברשת לא פסח גם על מערכת הבחירות העשירית לנשיאות באירן. אתרים רשמיים ולא-רשמיים גדשו את הרשת מטעם קבוצות ובודדים שביקשו לקדם את אחד מארבעת המתמודדים לנשיאות באמצעים טכנולוגיים שונים. לטענת תומכי מוסווי ומהדי כּרובּי, ב-23 במאי נחסמה באירן הגישה לפייסבוק על-מנת לשבש את מסע הבחירות של המתמודדים הרפורמיסטיים, שפנו לערוצים נוספים ברשת החברתית המקוונת.

ב-31 במאי השתתף נשיא אירן לשעבר מוחמד ח'אתמי, שתמך במוסווי, בשידור טלוויזיה אינטרנטית וענה על שאלות הגולשים. התכנים שעלו לדיון בשידור זה הופיעו בהמשך גם בדף הרשת של ח'אתמי ב-FriendFeed. ב-9 ביוני, שלושה ימים לפני הבחירות, דווח על פריצת הבלוג של הנשיא אחמדינג'אד והעלאת ההודעה - "הקול שלי למוסווי". בעקבות חשש של המשטר מפני תגובות שלאחר הבחירות, נחסמה זמנית ב-13 ביוני זרימת המידע לאירן כמעט לחלוטין. היא התחדשה בהדרגה בהמשך, ואפשרה למידע מתוך אירן לפרוץ החוצה סמוך למפגני המחאה שפרצו ברחובות הבירה.


"עמית לעמית" ברשת ובמחאה מקוונת

גורם מרכזי בתהודה הנרחבת של המחאה האירנית, שפרצה לאחר הבחירות ברשת, הוא שיתוף פעולה בין פעילי רשת אירניים לבין גולשי רשת חיצוניים מרחבי העולם. בראשית המאבק נגד תוצאות הבחירות הסתמכו שיתופי פעולה אלה על קשרים קודמים, בעיקר בין אירנים המתגוררים באירן לבין גולים אירנים הפזורים בעיקר באמריקה הצפונית ובאירופה. בהמשך הצטרפו למאבק גם פעילי זכויות אדם ואנשי מחשבים וגולשים שדוגלים בחופש הביטוי וברשת פתוחה. על האחרונים נמנו גם משתמשי רשת שאין להם קשר או עניין מיוחד באירן, אך מצאו באירועים אלה הזדמנות להפגין את כישוריהם הטכנולוגיים נגד עריצות שמגבילה חופש אינטרנטי.

דוגמה מובהקת לכך הוא פורום "אירן האנונימית" שהוקם תחת הסיסמה, שכבר הוסרה מהאתר ומובאת כאן בתרגום חופשי: "גם אם פתק ההצבעה בוטל, הקול שמאחוריו נותר". פורום זה הוקם ביוזמה משותפת של "פיראט-ביי", אתר ההורדות השוודי השנוי במחלוקת שהוקם ב-2003, וקבוצת "אנונימוס" שמזוהה עם מאבק אנטי-סיינטולוגי ומסכות "וי" (בעקבות רומן הקומיקס הפוליטי וסרט הקולנוע העתידני "V for Vendetta” בהשראת דמותו של גאי פוקס).

שיתוף הפעולה שנרשם במהלך הפגנות המחאה בין משתמשי אינטרנט מאירן לגולשים מחוצה לה, השתקף בארבע דרכים עיקריות ברשת. האחת - ביטויי הזדהות בהודעות מילוליות קצרות ובמחוות ויזואליות, שעיקרן סולידריות עם המחאה וחיזוק רוחם של צעירים באירן בצדקת מאבקם, באמצעות יצגנים (avatar) זמניים או קבועים. הצטרפות אד-הוק למאבק משותף החלה בעקבות טענות לזיוף בבחירות והדרישה לחשוף מה עלה בגורל ההצבעה של תומכי מוסווי. במהלך השבוע הראשון למחאה השאלה "היכן קולי?" על-רקע ירוק, שהתנוססה תחילה על כרוזים, סיכות דש ומצחיות של מפגינים מיד לאחר היוודע תוצאות הבחירות, הפכה להיות היצגן הנפוץ ביותר בקרב קהילות ווירטואליות שעסקו בנושא. עם התגברות העימותים האלימים בין המפגינים לרשויות הרפובליקה האיסלאמית, התרחבה הסולידריות ברשת לקריאות כלליות יותר למען חופש ביטוי, באמצעות יצגנים כגון: "חירות" ו"אירן החופשית", ושינוי גוון הרקע של יצגנים קבועים לירוק, כאות הזדהות ותמיכה. התרחבות גל המעצרים של מפגינים ופעילים חברתיים על-ידי הרשויות לקראת סוף חודש יוני, הביאה לשינוי נוסף ביצגנים, כאשר הכיתוב "היכן קולי?", למשל, הוחלף ב"היכן חברי?".

דרך שנייה לשיתופי פעולה ברשת השתקפה בהפצה מהירה של מידע שיצא מאירן במגוון פלטפורמות ואפליקציות תקשורת. עדויות אישיות, סרטונים, מסרונים וקישורים רלוונטיים הופצו באמצעות דואר אלקטרוני, פורומים, אתרי שיתוף קבצים, בלוגים, שירותי מיקרו-בלוג וערוצי מדיה חברתיים נוספים, שהגבירו את נוכחות המחאה ברשת מסביב לשעון ועל סדר היום בפריסה גלובלית. אל אלה נוספו גם סרטוני וידאו שעברו עריכה וכן תרגום טקסטים והודעות מפרסית לשפות אחרות, בעיקר לאנגלית.

דרך שלישית לשיתופי פעולה בין עמיתים ברשת השתקפה בסיוע טכני מגוון. לגולשים מחוץ לאירן היה חלק מרכזי בהפעלת לחץ על ענקיות הרשת, כאשר טוויטר שינתה את שעת התחזוקה של השרת בכדי שלא תתנגש עם שעות ההפגנות באירן; גוגל הקדימה להוסיף את הפרסית לתוכנת התרגום המקוונת שלה ב-18 ביוני, ובמקביל הודיעה גם פייסבוק על שיגור גרסה פרסית לתוכנת הרשת החברתית הפופולרית, בכדי להקל על הגולשים תרגום הודעות שיוצאות מאירן. ב-20 ביוני אף הועלתה באתר הפטיציות של טוויטר (twitition), עצומה שביקשה לכוון את לווייני התקשורת על טהרן בכדי שניתן יהיה לצפות בשידורים חיים באמצעות "גוגל ארץ".

סיוע טכני נרשם גם בשיתופי פעולה מסוג אחר, דוגמת מסעות מקוונים להשבתת אתרים ממשלתיים של הרפובליקה האיסלאמית, ובמיוחד שיבוש זמני של האתר הרשמי של המנהיג הרוחני, האיתאללה עלי ח'אמנהאי; של הנשיא אחמדינג'אד; של משרד התרבות וההכוונה האיסלאמית ושל אתר סוכנות הידיעות של אירן (באמצעות מתקפת DDoS). סיוע טכני נוסף נרשם בהפצת שרתי פרוקסי; הדרכה באנונימייזרים, שבאמצעותם ניתן לקיים גלישה עוקפת צנזורה, וסנכרון שעון המחשב של גולשים מחוץ למדינה לזמן אירן.

דרך רביעית נרשמה בהפצת שיטות מעשיות למאבק ולהתגוננות בעימות אזרחי. גולשים מרחבי העולם סיפקו למפגינים באירן המלצות לפינוי נפגעים, הוראות התגוננות מפני גז מדמיע, טיפול ראשוני בנפגעי ירי, שיטות לנטרול שוטרים רכובים על אופנוע, הוראות להכנת בקבוקי תבערה וכיוצא באלה.

חלק ניכר מהדרכים שהוזכרו לעיל נועד להקשות על יחידות מודיעין הרשת של הרפובליקה האיסלאמית באיתור מקורות הידיעות במדינה, אך בו בזמן היה בכך לשבש את היכולת של צרכני הרשת הגלובלית להבחין בין ידיעות אותנטיות ומהימנות למידע מסולף. מהלכים אלה גם הניבו טענות והאשמות כלפי גורמים זרים כמי שמלבים את אש המחאה באירן (jerusalem post: June 17,2009).

לסיכום, הניסיונות המתמשכים של הרפובליקה האיסלאמית להגביל את השימוש ברשת באמצעים משפטיים, טכניים ובהטרדות מתמשכות, מעידים על האתגרים שמציבה הרשת למשטר הדכאני באירן ועל הקושי שלו לשלוט בזרימת המידע מתוך המדינה ואליה. למרות האשמות שהשמיע איתאללה ח'אמנהאי בדרשת יום השישי שקיים באוניברסיטת טהרן, ב-19 ביוני, נגד אמצעי תקשורת בינלאומיים שליבו את המחאה המקומית, הרי שעשור של פעילות מקוונת אינטנסיבית, הפך את הצעירים באירן לפעילים מנוסים, מוכרים ומקושרים ברשת הגלובלית. ניסיון זה אפשר להם לתעל את מחאתם לא רק במרחב הממשי של הרחובות, אלא במרחב הווירטואלי גם כן.

עם פרוץ המחאה מיהרו משקיפים ופרשנים בינלאומיים להצביע על הדומיננטיות של טוויטר במאבק, והיו אף שמיהרו לכנות את התופעה כ"מהפכת הטוויטר" בעוד אחרים הטילו בכך ספק (WebEcologyProject: June 26, 2009). למרות התפקיד הבולט ששיחקה טוויטר בהפצת המחאה האירנית ברשת, יש לייחס את התהודה הנרחבת של מופעי המאבק המקוון בשיתופי פעולה חוצי גבולות ובסינרגיה של אמצעי תקשורת וטכנולוגיה שונים.