בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ההתפרעויות שככו - ואיפה היה ניר ברקת?
|
לאחר שהתפרעויות החרדים בירושלים שככו (בינתיים) אפשר לקבוע כי אין מנצחים - רק מפסידים ● נותרו שאלות שלא תינתן להן תשובה ולאן נעלם ניר ברקת
|
"רוח רפאים" מנהיגותית. ברקת [צילום: עודד אנטמן]
|
|
|
|
|
הרשימה הזאת נכתבה כמה שעות לאחר שבית המשפט שיחרר למעצר בית את האישה החרדית שהואשמה בהתעללות בבנה בן השלוש. לכאורה אפשר להתחיל לסכם, וכמקובל במקומותינו, לקבוע מי ניצח ומי הפסיד. אבל ברשימה זאת אין סיכומים כאלה. כי בסופו של יום אין מנצחים. יש רק מפסידים. כולם הפסידו. החרדים בגלל תגובתם האלימה והפרועה, המשטרה שלא השכילה לטפל באירועים אלא בדרך של זרנוקי מים ודהרת פרשים, לשכות הרווחה שאפשרו למשטרה לעצור את האישה דווקא בצאתה מלשכת הרווחה העירונית, בית החולים שנגרר למלחמת האשמות עם קיצוני החרדים, הפרקליטות שלא הבינה כי אזיקים ומעצר לא יסייעו להשיג הסכמת המשפחה לבדיקת האמא, והתעקשה על כך עד שבית המשפט הוריד אותה מהעץ. הפסידה גם העירייה שמתקניה ניזוקו ועובדיה נפגעו. הפסיד הציבור הירושלמי שעליית המתח בין האוכלוסיה החרדית וכזו שאינה חרדית תפגע באורח חייו. בצד רשימת המפסידים ישנה גם רשימת שאלות שחבל לעסוק בה משום שלא ניתן יהיה לקבל עליה תשובות. הרי שתי דוגמאות לשאלות: מי האחראי להפצה בתקשורת של צילום הזוועה של הילד החולה? מי רצה להוכיח באמצעות הצילום את צדקת טענותיו? מה חלקה של התקשורת בהלהטת הרוחות ובהעצמת המהומות? לעומת זאת ישנה שאלה נוספת שיש טעם להעלותה: לאן נעלם ראש העיר ירושלים כשהרחובות בערו? אולי פעל גדולות ונצורות להרגעת הרוחות, אבל קולו לא נשמע בפומבי, בזמן שבית החולים והחוגים החרדים החליפו האשמות ובזמן שמפקד משטרת המחוז דיבר על מוכנות כוחותיו. לאן נעלמה הקריאה לריסון משני הצדדים, היכן היה הדיאלוג עם כל הגורמים? זה כמובן לא קל ולא פשוט. אבל זה מה שמצופה מההנהגה. אם נדייק, צריך לציין כי בכל זאת שמענו את ראש העירייה במהלך ההתפרעויות. היה זה באמצעות הודעה לתקשורת שפרסם ובה הודיע כי עד החרדים יחדלו מאלימותם יושבתו כלל שירותי העירייה לשכונותיהם. אח"כ הסביר כי נאלץ להורות על כך מחשש לביטחונם של עובדי העירייה הפועלים שם. אולי הצעד היה נכון אך האם היה זה צעד נבון לצאת בהצהרה גורפת כזו באמצע המהומות? לא יותר פשוט להוציא את העובדים בשקט ממקום האירועים? מוכרחים ללוות זאת ב"תרועות חצוצרה"? יהיו כאלה שיצדיקו את הצורך בהודעה הזו, מפני שבאמת ההתפרעויות של החרדים היו בלתי נסבלות. אבל כמו שאומרים, לא מספיק להיות צודק. יהיו בודאי גם מי שיחלקו על הנאמר כאן ויאמרו כי אי-אפשר להידבר עם קיצוני החרדים המתפרעים ויש גבול למה שניתן לסבול במדינת חוק. זה נכון. אבל מדוע ההנהגה העירונית בירושלים לא יכלה להגיע להסכמות אליהן הגיעה נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים? עוד פרט: אחרי שבית המשפט אמר דברו והוריד את המשטרה, הפרקליטות ונציגי החרדים מהעצים עליהם טיפסו, אחרי שהאישה שוחררה למעצר בית והרוחות נרגעו, הבליח ניר ברקת ב"אולפן שישי" בטלוויזיה, הצביע על הצורך בהידברות והתלונן על כי איש משרי הממשלה לא התקשר כדי להזדהות ולתת גיבוי. הוא לא סיפר אם יזם פניה לממשלה לפעול, הוא לא סיפר על יוזמה שלו להרגעת הרוחות שביקש גיבוי עבורה, הוא רק התלונן שהממשלה אינה נותנת לצרכי ירושלים את המשקל הראוי. ניר ברקת ניצב בפני תקופה קשה. הן החרדים, הן החילונים בוחנים את כושר מנהיגותו. המבחן הקרוב והמיידי שלו הוא המאבק על פתיחת חניון "קרתא" בשבתות. זה אינו המבחן היחידי.
|
תאריך:
|
18/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
18/07/2009
|
|
מנחם רבוי
|
ההתפרעויות שככו - ואיפה היה ניר ברקת?
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ירושלמי חילוני
|
18/07/09 14:24
|
|
2
|
|
למזלו היה פורוש
|
18/07/09 17:44
|
|
3
|
|
ל'מסית' אתה רבוי
|
18/07/09 18:07
|
|
לא מעט אבני-נגף עלולות להיערם, בימים אלה של שיא עונת התיירות, בדרכו של התייר הישראלי המבקש לשכור רכב באחת ממדינות אירופה. אחת מהן היא, למשל, הרכב האוטומטי. אם התייר לא ידאג להזמינו מראש ומבעוד מועד, הוא עלול למצוא עצמו ניצב בפני שוקת שבורה. שלא כמקובל בישראל, ועל אחת כמה וכמה בארה"ב, לרכב שכזה פשוט אין ביקוש במדינות-אירופה, שנהגיהן מורגלים, מאז ומתמיד, לרכב ידני.
|
|
|
ספר דברים פרק ל"ב החל מפסוק מ"ח, מתאר את סיומה הטראגי של קדנציית משה רבנו, כמנהיג הבלתי מעורער של עם ישראל ביציאת מצרים וההליכה 40 שנה במדבר, משה מתבקש על-ידי הקב"ה לעלות להר נבו, אשר בארץ מואב, להשקיף אל הארץ אשר כה רצה להגיע אליה, ולהמתין שם למותו. גם אהרון מת מדבר, בהור ההר, והקב"ה מקל קצת על משה בהזכירו את אהרון, בבחינת צרת רבים, חצי נחמה. הנימוק הפורמלי: מעילה באמון ומשבר אמון היסטורי עת עברו בני ישראל במדבר צין.
|
|
|
מהימנותו של מסד הנתונים של ארגון בצלם על אודות ההרוגים הפלשתינים באינתיפאדת אל-אקצה מפוקפקת, כפי שהראיתי בסדרת מאמרים שפורסמו באתר News1. במקרים רבים, משמיט ארגון בצלם פרטים חיוניים ולעיתים אינו מדייק. הפעם אציג דוגמה בולטת נוספת לכך, העשויה ליצור רושם של דיווח מגמתי.
|
|
|
שני מיעוטים שווי גודל, שאינם מקבלים עליהם את מרות המדינה ולעתים אפילו פורקים את עולה, משבשים תדיר את סדרי חיינו.
|
|
|
אחת הפרקטיקות החביבות על אויבי מדינת ישראל מבית ומחוץ היא האשמתה ב"התנהגות נאצית". אנו רגילים כבר לראות את דגלי ישראל מונפים לצד צלבי קרס בהפגנות אנטי-ישראליות, וחדלנו להתרגש מכך שחיילי צה"ל מושווים לקלגסי אס-אס ושפעולות הצבא שלנו למניעת טרור מוגדרות כ"רצח עם". האנלוגיה המופרכת הזאת אף זכתה לחיזוק משמעותי במהלך מבצע "עופרת יצוקה", עם הצגתם של מחבלי החמאס במערב כמעין גרסה מודרנית של לוחמי גטו וורשה, הנלחמים באומץ לב למען שחרורם מעול כיבוש צבאי אכזר אפילו מן הכיבוש הנאצי. מתעוררת השאלה מדוע מואשמת מדינת היהודים, אשר קמה לאחר שגרמניה הנאצית השמידה שליש מיהדות העולם, דווקא בהתנהגות נאצית? שהרי יש מספיק רשעים בהיסטוריה האנושית. האם מדובר ב"בחירה מקרית" או שמא בטקטיקה מחושבת היטב?
|
|
|
|