פרוטוקול <span style='font-weight:normal;'>[14]</span>

לא בכל יום מועלית טרוניה כנגד חבר כנסת - על חריצות יתר. לא בכל יום, נאלץ שר בממשלה לבקש מחבר הכנסת למתן ו/או לרכז את הפעילות בתחום ירושלים, כדי לאפשר לאנשיו להתפנות גם לעבודות אחרות. כזו היא הבקשה שהגיש שר המשפטים מאיר שטרית, ליו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט ח"כ אופיר פינס.

הרקע לכך: שורה של דיונים שקיים פינס, גם בימי הכנסת (ימים ב'-ד'), וגם בימי א' בכנסת וביום ה' בלישכת הוועדה בתל אביב. הדיונים המרובים התקיימו, ומתקיימים גם עתה - נוכח העומס הרב הקיים בוועדה: שורה ארוכה של חוקים, כללים ותקנות נדונים בה. כולם בסדרי עדיפות גבוהה. ופרט לכך, וזה הרי העיקר: פינס חרוץ במיוחד. הוא יוזם, דוחף ומאפשר דיונים ממצאים בוועדה, דבר שמחייב גם את נציגי/פרקליטי משרד המשפטים הנוגעים בדבר - המוזמנים כמעט באורח קבע לדיונים, להתאמץ ולהופיע, וגם לטרוח על הכננת החומר לדיונים.

במכתב מיום 10.6.01 מבקש שטרית מפינס לרכז את הדיונים בהם משתתפים נציגי משרד המשפטים, בימים בהם פועלת הכנסת (ב-ד), "ובעת הדחק בימי א' בירושלים". כמובן, כותב שטרית (שידוע גם כאן כפרלמנטר ושר חרוץ), שבמקרים דחופים אין שום מניעה לקיים דיון בכל עת. שטרית צירף למכתבו את מכתבם (אליו) של חברי ועד משפטני ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים (עורכי הדין גלי בן-אור, אמנון דה-הרטוך ודלית דרור).

במכתבם הם קובלים על החלטת היו"ר פינס לקיים דיונים ארבעה חמישה ימים בשבוע, בנמקו זאת בהיקף העבודה של ועדת החוקה (ביום ה', בתל אביב). "הבעייתיות שבנוהל זה נובעת מהעובדה שנסיעה לתל אביב, לרבות חיפוש חנייה (הכרוכה גם בתשלום מכספנו), מצריכה בזבוז של כשלוש שעות עבודה לפחות, מלבד זמן הישיבה עצמו...".

הופעה בכנסת, הם כותבים, הינה רק חלק קטן ממגוון המטלות המוטלות עלינו... "אין ספק שעבודה שגרתית, הכוללת חמישה ימי הופעה בכנסת עלולה שלא לאפשר לנו למלא את כלל משימותינו האחרות. במיוחד הדברים נכונים לאלה מהמשפטנים המופיעים כמעט דרך קבע כשלושה ימים בכנסת". בשל זאת, כאמור, מבקשים משפטני מחלקת הייעוץ והחקיקה לבוא בדברים עם היו"ר הנמרץ, ולבקשו להוריד הילוך, או לפחות - "אפשר אולי להגיע להסכמה על קיומן של ישיבות מחוץ למניין בירושלים במקום בתל אביב, דבר אשר יקצר במאוד את משך ביטול הזמן סביב הישיבה, או לקבוע בתל אביב ישיבות המוקדשות לנושא עקרוני אחד - דבר שיגרור, למרבה הצער, להופעה של משפטן אחד בלבד מטעמנו".

ובקיצור, במילים שלי (י.י.): פרקליטי משרד המשפטים מבקשים לנהל גם את דיוני ועדת החוקה חוק ומשפט.

פינס, כמו פינס, לא השאיר נושא זה פתוח. "אי אפשר לאחוז במקל בשני קצווותיו", השיב במכתב מיום 24.6.01 לשר שטרית. "מצד אחד, ללחוץ עלי לקיים ישיבות דחופות בחקיקה מטעם משרד המשפטים, ומצד שני, לטעון שאני מקיים יותר מדי ישיבות. אני עושה כמיטב יכולתי כדי לעמוד בקצב החקיקה הממשלתית והפרטית ומשום כך מדי פעם אני נאלץ לקיים ישיבות במשך חמישה ימים בשבוע. אגב, זו הפעם הראשונה שמישהו מעיר לי על כך שאני עובד יותר מדי...

ועוד:

"אני מכיר ומוקיר אותך כאיש עשייה נמרץ, ואני מצפה לגיבו והערכה על כך שוועדת החוקה חוק ומשפט עובדת בקצב מואץ, כדי להתגבר על פיגורים וצרכיי חקיקה שוטפים של הממשלה ושל חברי הכנסת".

בוררות עיסקת פז - שנדונה בפני השופט (בדימ.) דב לוין שנפטר, עלולה עתה לחזור לבית המשפט. כך מתברר מבדיקה שערכתי בימים האחרונים.

הבוררות החלה כזכור בעקבות חשיפת הפרשה ב"גלובס", לפיה קבוצת ליברמן-צדיק בינו שילמה 16 מיליון דולר "מתחת לשולחן" לצמד בגשיק-גונשיורובסקי, במסגרת פשרה שסוכמה עימם והסכמתם לוותר על עיסקת רכישת המניות של פז.

המידע הזה הוסתר מבית המשפט, ומעו"ד אליהו מירון, שייצג את הפולנים. לכן דרש את הכסף שהועלם לכאורה מידיעתו. בעקבות החשיפה פתחה המשטרה בחקירה, ובסופה המליצה להגיש כתב אישום כנגד צדיק בינו, ועורכי הדין דן אבי-יצחק (נציגם של הצמד בגשיק-וגונשיורובסקי), ועורכי הדין רם כספי, יהושע רוזנצווייג וצבי אגמון (פרקליטי צדיק בינו וליברמן).

מירון פנה אז לבית המשפט, השיג צווים שהקפיאו מכירת מניות של פז לאחרים ובסופו של דבר הסכימו הצדדים להביא סיכסוך זה בפני בורר. נשיא בית המשפט העליון (בדימ.) מאיר שמגר דחה הצעה לכהן כבורר, וכך נפל הפור על שופט בית משפט העליון (בדימ.) דב לוין.

בינתיים נדונה המלצת המשטרה (וגם נסחבה) זמן רב בפרקליטות. בעקבות מותו של עו"ד יצחק מירון - אחד העדים המרכזיים בפרשה, הזדמן לפרקליטות נימוק משכנע לסגור את תיק החקירה. וכך היה.

ניהול הבוררות - בשם הפולנים, הופקד מאז ועד לאחרונה בידי עו"ד יצחק מירון (בנו של אליהו מירון ז"ל). למעלה מ-10,000 עמודי פרוטוקול כבר נכתבו. עשרות עדים נשמעו. מותו של דב לוין ביוני 2001, טרף שוב את הקלפים. עתה תקועים כל הצדדים בבוררות, בלי בורר. וכיוון שמדובר על תביעה בהיקף של עשרות מיליוני דולרים, ובשאלות נכבדות כמו האם רימו עורכי הדין שלעיל את הפולנים, הרי שמדובר בעניין מהותי, המחייב פתרון בדרך של הסכמה.

נודע לי, כי בין הצדדים לבוררות כבר החלו מגעים, בשאלה כיצד להמשיך את הדיון. אפשרות אחת, הקיימת, היא להעביר את הסכסוך לדיון בפני בורר אחר. החיסרון: בורר אחר יתקשה להעריך את העדויות שיובאו בפניו (בכתב), שהרי הוא לא שמע את העדים; וגם אין זה סביר לחזור על כל הבוררות מחדש. לכן שוקלים עתה הפולנים, באמצעות בא-כוחם עו"ד יצחק מירון, לשוב לבית המשפט ולהגיש תביעה שתאלץ את הצדדים להתדיין בבית המשפט.

הנהלת איקאה השוודית פנתה לפני זמן קצר לאנשי העסקים בני גאון ויעקב גלברד, בהצעה מפתה: לסייע לה להקים רשת של חמש חנויות איקאה בטורקיה.

המדובר בפרויקט בהיקף כספי עצום, הנאמד בעשרות מיליוני דולרים. ולא במקרה עולה רעיון זה: גאון וגלברד רכשו ניסיון בתחום זה, בעת שכיהנו בתפקידים בכירים בקבוצת הקו-אופ (שקיבלה את זיכיון איקאה בישראל).

חנות איקאה בישראל, הממוקמת בדרום נתניה, נחשבת כבר לסיפור הצלחה. הנהלת איקאה מבקשת להעתיק את ההצלחה גם לטורקיה. לכן נעשתה הפניה לגאון ולגלברד, הפעלים בתחום זה באמצעות חברת ג. רשתות שבשליטת קבוצת גאון.