האישה קיבלה מתנה - הגבר דורש לבטלה

ככלל, הבעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל עם מסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו. במילים אחרות: קיבלתם - שלכם. ואולם, הוראת סעיף 6 לחוק המתנה, מכפיפה את הקנייתן של מתנות להסדרים המיוחדים הנקובים בדין. והנה, בכל הנוגע להענקת דירה במתנה - הרי שההסדר הרלוונטי לעניינו, מצוי בהוראות סעיפים 6 ו-7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, הקובעות כי השלמת עסקה במקרקעין - לרבות מתנה במקרקעין - טעונה רישום.

בעניינו של א' ו"אשת החלומות", ולמזלו של א' יש לומר, הרי שמכיוון שרישום הדירה טרם הושלם, מדובר איפוא בהתחייבות ליתן מתנה במקרקעין. משכך, רשאי א' לחזור בו מן המתנה, בהתקיים אחת מהחלופות המנויות בהוראת סעיף 5 לחוק המתנה.

ואכן, בכל הנוגע לעניין התחייבות לתת מתנה בעתיד - החוק קובע שלוש הוראות חשובות. ראשית, התחייבות לתת מתנה בעתיד - טעונה מסמך בכתב. על כן, באם פלוני מבטיח לאלמוני להעניק לו במתנה את הגריל החשמלי שלו - הרי שההבטחה תהא תקפה משפטית - רק באם ניתנה בכתב.

האם ניתן להתחרט? ובכן, על-פי סעיף 5(ב) לחוק - "כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו". לשון אחר: גם אם ההבטחה ליתן מתנה בעתיד ניתנה בכתב, וטרם הגיע המועד, נותן המתנה יכול לחזור בו באם הצד השני לא שינה מצבו לרעה.

והנה, סעיף 5(ג) טומן את אחת ההוראות המעניינות ביותר בחוק המתנה: על-פי לשונו - "מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו, אם הייתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן".

כלומר, המחוקק הישראלי הכיר בכך, כי יכולים להיות מצבים בהם, חרף התחייבותו של אדם לתת מתנה, וחרף העובדה כי הצד השני שינה את מצבו לרעה בעקבות ההבטחה - עדיין קיימים מצבים בהם יש להצדיק את ביטול ההבטחה למתן מתנה; זאת - גם במצב בו הצד המבטיח, וויתר בכתב על יכולתו לחזור בו. מצב זה, ייתכן איפוא, באם הצד השני נהג "בדרך מחפירה" כלפי נותן המתנה או מי מבני משפחתו.

כך, אגב, קבעו גם שופטי העליון בסיפור האהבה של א'. לשיטתם, נטייתה של הפסיקה הייתה לפרש את התיבות "התנהגות מחפירה", באופן מרחיב, המיטיב עם המתחייב, מתוך תפיסה שמדובר בהתחייבות חלשה יותר מהתחייבות חוזית רגילה. בעניינו של א', הם קבעו, "נראה כי בנסיבות העניין לא יכולה להיות מחלוקת כי המערערת נהגה במשיב באופן מחפיר המצדיק להכיר בחזרתו ממתן הדירה". השופטים הוסיפו וציטטו את עמיתם מבית המשפט המחוזי, שכתב בסיכום פסק דינו כי: "המבקש היה כרוך אחר המשיבה, והיה מוכן, נואשות, לתת לה כספים ורכוש, ולו על-מנת להוסיף ולהימצא בקירבתה. המשיבה ניצלה את חולשתו של המבקש בציניות ובהתנהגות בלתי מוסרית, תוך קבלת כספים ורכוש רב שהיו של המבקש".

למען יובהר, ציינו השופטים כי אכן, לא כל פרידה בין בני זוג או סיומה של מערכת יחסים עולים כשלעצמם כדי "התנהגות מחפירה". אלא שבנסיבות מקרה זה, הם טענו, התנהגותה של המערערת כלפי המשיב הייתה צינית, נצלנית ובלתי מוסרית באופן העולה כדי "התנהגות מחפירה". משכך, רשאי המשיב לחזור בו ממתן הדירה ולהירשם כבעליה בכפוף להשבת סכום השתתפותה של המערערת במימון הדירה.

לפסק הדין המלא, ראו: ע"א 7156/06 כרמי צמח נ' דוד גבאי, תק-על 2009(3), 561, 562 (2009).

אם כן, האם די בהבטחה כי אתן מתנה לפלוני, בכדי שאכן תוטל עלי החובה המשפטית למוסרה? ואם כבר נתתי מתנה - האם אוכל להתחרט ולדורשה חזרה? ומה אם הבטחתי לתת דירה במתנה? האם זה שונה, למשל, מהבטחה למתן טיול חוצה גבולות באירופה?

ובכן, המסגרת הנורמטיבית אשר מסדירה את שאלת המתנות - היא בגדרו של חוק המתנה, תשכ"ח-1968. סעיף 2 לחוק, קובע כי ביצוע המתנה, מסתיים "בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל - תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה". דהיינו, נדרש כי שני הצדדים יידעו כי המדובר בהקניית נכס שלא בתמורה.

החוק אף יוצא מנקודת הנחה כי כל המקבל מתנה - הרי שרוצה לקבלה. מכאן, נקבעה החזקה אשר בסעיף 3, ולפיה "חזקה על מקבל המתנה שהסכים למתנה, זולת אם הודיע לנותן על דחייתה תוך זמן סביר לאחר שנודע לו עליה".