גירוש בלתי הפיך

חדשות לבקרים עולה לדיון ציבורי בקרב מדינות המערב "הנאורות" ובהן ישראל השאלה כיצד יש לפתור את בעיות המהגרים, כאשר בין חקיקה אחת לשנייה עולה השאלה האם איננו פוגעים בצורה חסרת כל רסן בזכויות אדם טבעיות. השאלה הנשאלת היא כיצד, אם כן, יש לנהוג בבני מהגרים שנולדו בארץ זרה ומילדותם ינקו מסמליה השונים ומשורשי תרבותה?

שאלה זו, שהעסיקה במשך עשרות שנים חוקרים רבים מתחום הסוציולוגיה הביאה להכרה הבסיסית כי הצורך המהותי ביותר אצל ילד מתבגר הוא הצורך באדמה יציבה שלא תישמט תחת רגליו. ילד שנעקר מאדמת מולדתו - מקום שהפך עם השנים ל"צור מחצבתו" - יגיע במצב כזה לאבדון מוחלט. אותו ילד גדל על מערכות חברתיות סוציאליות שמוכרות לו ונוטעות בו תחושות של יציבות וביטחון - אם זו האחות הדואגת מקופת החולים, היועצת החינוכית בבית הספר, מעגל החברים המלטף ולמעשה כל אותה מערכת סוציאלית רחבה שיוצרת זהות, נוטעת שורשים בליבו של הילד ומחזקת את נפשו.

כל החלטת ממשלה חפוזה שמתקבלת ועיקרה בניתוק הילד בצורה של "חתיכה מהירה בבשר החי" וניתוקו מהאקלים התרבותי שבו הוא נולד, כמוה כרציחת הנפש. לדוגמה, מצב שבו ילד ממוצא הודי חוגג מדי שנה את חגי ישראל, מאזין למוזיקה ישראלית, מושפע מסדרות ריאלטי ונושם את התרבות הישראלית, יעזוב בפתאומיות ל"ארץ מולדתו" זהו מצב קיצוני שבהחלט עלול להביא להפרעות נפש קיצוניות כאשר ילד כזה עתיד לסבול מתחושה של אובדן זהות, תלישות מוחלטת מהסביבה ולא בטוח כלל שיוכל בבגרותו לעמוד כאיש בפני עצמו.

גם בקרבנו קיימת תחושה כי מדינת ישראל סובלת משחר מתודעה חזקה של חולשה ומתחושה של קורבניות, שבה אנו תמיד נדרשים לעזרה אך איננו מסוגלים בשל "מסכנותנו" להושיט עזרה לגר החלש. אין זה נכון, מדינתנו היא דמוקרטיה מערבית חזקה וחסינה כלכלית, ואנחנו בהחלט יכולים להכיל ילדי עובדים זרים על משפחותיהם בלי שתהיינה לכך השלכות שליליות ואפילו מינימליות על חוסנה הכלכלי או החברתי של המדינה.

בעוד כשלושה חודשים, לאחר שתתקבל החלטה בנוגע לעתידם של העובדים הזרים, ניתן יהיה להחיל חוק שבו ייקבע כי אנחנו סוגרים שערינו לעבודה זרה (לעבודה זרה ולא לפליטים שנסים על חייהם). דוד המלך, מלכה השני של מלכות ישראל הוא נצר לרות המואבייה שבזכותה נוצרה מלכות דוד. תקדים היסטורי זה הוא דוגמה טובה כדי להבין כי כדאי לקבל החלטות אנושיות וצודקות, ולאו דווקא לנהוג על חוקים יבשים ומנוכרים שפוגעים לעיתים קרובות באמות מידה מוסריות ושעלולים להביא לנגישה ולפגיעה אנושה בילדים חסרי ישע.