נפל רחוק מהעץ

משפחת אלון נחשבת לאצולת הציונות הדתית בישראל. אב המשפחה, מנחם אלון, היה שופט ומשנה לנשיא בית המשפט העליון. רבים רואים בו את אבי המשפט העברי בפסיקות בית המשפט העליון. בנו, הרב בני אלון, היה שר וחבר כנסת במשך כ–12 שנה. בנו השני הוא הרב המפורסם מוטי אלון. שני בניו האחרים, ארי אלון והשופט יוסף (ספי) אלון, אינם דתיים, ואינם מזדהים בדעותיהם כלל ועיקר עם אחיהם ואביהם.

נשיא בית המשפט העליון כתב בספרו 'שופט במדינה דמוקרטית' (עמ' 175): "מנסיוני אני יכול לומר כי למרבית השופטים יש פילוסופיה שיפוטית. אצל רובם היא בלתי מודעת. ... הפילוסופיה השיפוטית היא מערכת השיקולים שהשופט ישקול כאשר הוא יפעיל את שיקול דעתו. ... יש להבחין בין הפילוסופיה השיפוטית של השופט לבין השקפותיו הפוליטיות של השופט. ... יש לזכור כי פילוסופיה שיפוטית זו – פרי הניסיון האישי של השופט – חלה בתחום שבו יש לשופט שיקול דעת שיפוטי. ... היא המצפן העיקרי המכוון את השופט (במודע או שלא במודע) בפתרון המצבים הקשים שהוא ניצב בפניהם. עמד על כך פרופ' פרוינד: 'ניתן לומר כי הדבר החשוב ביותר אצל שופט היא הפילוסופיה שלו, ואם זה מסוכן שתהיה לו פילוסופיה, הרי סכנה זו היא קטנה יותר מההונאה העצמית שאין לו פילוסופיה'."

השופט יוסף אלון עומד כעת לבחירה לבית המשפט העליון. כללי האתיקה לשופטים אוסרים על שופט להתראיין לכלי התקשורת וקובעים כי "שופט אומר דברו בפסקי דין ובהחלטות". הבה נבחן את דעותיו ופילוסופית השיפוט של השופט יוסף (ספי) אלון דרך פסקי הדין שנתן:

כאשר הגישו הפורום המשפטי למען ארץ ישראל ועו"ד דרור שוסהיים עתירה נגד מינויו של ניסו שחם לסגן מפקד מחוז ירושלים, השופט אלון לא רק שהצטרף לפסק הדין הדוחה את העתירה, אלא לא נתקררה דעתו עד שהשווה את ניסו שחם ללא פחות ממשה רבנו: "ללמדך, שגם הגדול שבגדולים יכול וימעד בלשונו מתוך מצוקת הרגע. אולם, אין אותה מעידה חד פעמית של התבטאות כושלת כשלעצמה שומטת באחת את מפעלו, יצירתו, זכויותיו ומעמדו. שהרי, כמאמר הפיוט: 'לא קם בישראל כמשה עוד - נביא ומביט אל תמונתו'." (בג"צ 5562/07).

בפרשת אלעד כהן קבע השופט אלון כי שוטר אשר חנק מפגין ללא כל התגרות בעת הפגנה נגד ההינתקות והוגש נגדו כתב אישום, לא עבר לכאורה עבירה שיש עימה קלון ואין לנקוט נגדו כל צעד משמעתי עד אשר יורשע בדין (השוטר אכן הורשע). השופטת עדנה ארבל חלקה עליו ומצאה כי ראוי היה במקרה זה להעביר את השוטר מתפקידו (בג"צ 10238/06).

בפרשת ילדי כפר דרום דחה השופט אלון, בהחלטה בת פחות מ–3 עמודים, את כל 61 העררים שהגישו הנערים שנעצרו בכפר דרום. למעשה סרב השופט אלון לדון כלל בעררים אלה בנפרד, לגבי כל אחד מהנערים, אלא הורה על מעצרם של כל הנערים באורח גורף וקיבוצי, מבלי לדון כלל מי מהם עבר עבירה כלשהי (ב"ש (באר-שבע) 21276/05).

לעומת נערי כפר דרום שנעצרו, קיבל השופט אלון את ערעורו של שב"ח מטולכרם אשר הואשם בגניבת מכוניות (בש"פ 9413/07) ואת ערעורה של נערה שהואשמה בשוד (בש"פ 9289/07), ושניהם שוחררו למעצר בית. במקרה של אדם שהואשם בשורה ארוכה וחמורה של עבירות אונס והתעללות בקטינה במשך למעלה מ–4 שנים, הורה השופט אלון על שחרורו ממעצר עד תום ההליכים (בש"פ 9453/07).

בפרשת הרב ג', הורה השופט אלון לפרסם את שמו של רב ידוע, אב ל–11 ילדים, בעת שנעצר בגין תלונות על מעשים מגונים. "אכן, הפרסום יגרום בהכרח ומעצם טיבו נזק לשמו של העורר, לכבודו ולכבוד בני משפחתו. מוכן אני גם להניח, כי נזק זה אינו קל כל עיקר וניתן להגדירו מטבע הדברים והמציאות כנזק חמור." בסופו של דבר התיק נגד הרב נסגר ולא הוגש נגדו כלל כתב אישום (בש"פ 4231/07).

כאשר עתרה משפחה יהודית לבית המשפט בנוגע לזכויותיה משנת 1946 בחלקת אדמה במזרח ירושלים, סרב השופט אלון לדון בעתירתה כלל (עע"מ 5901/07). ואילו כאשר עתרו "רופאים למען זכויות אדם" נגד גירושה של שב"חית מחברון שנישאה לבדואי כאשתו השניה ואחרי כמה שנים הוא גירש אותה, ביטל השופט אלון את הגירוש והורה על דיון נוסף בו, מאחר ונולדו לאשה 4 ילדים מבעלה הבדואי הישראלי. (עת"מ (באר-שבע) 313/06). להתחשבות כזו לא זכה ילד יהודי חרדי בן 10 מהשופט אלון שקבע בדעת מיעוט, שיש לגרש את הילד מישראל לאביו הנוצרי בבלגיה. השופט אלון סרב אף לדחות את העברת הילד עד לקבלת חוות דעת על הנזק שעלול להיגרם לילד מהגירוש (בע"מ 5579/07).

חמלה מיוחדת גילה השופט אלון כלפי אבו סיאח, אשר "הגיע במכוניתו בשעת בוקר של 25.1.06 לעיר ערד, שוטר תנועה סימן לו לעצור, הנאשם התעלם מההוראה, הגביר מהירות והחל בהימלטות מהמקום והמשיך בנהיגה פראית ורשלנית ברחובות ערד, שנמשכה מספר קילומטרים עד שנעצר ע"י השוטר שנסע אחריו." השופט אלון זיכה אותו מסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה ומחבלה בכוונה מחמירה ודן אותו ל–30 יום מאסר שהיו בדיוק הימים שהיה עצור. (ת.פ. (באר שבע) 8033/06).

בכל הנוגע לשופט יוסף אלון, ניתן לומר כי התפוח נפל רחוק מאד מן העץ.