|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ארבע שנים להינתקות מהרצועה
|
השיח הציבורי בישראל מתמקד כולו בשניים: באיום הביטחוני הפלשתיני שהחליף את תקיפת היישובים שבפנים - בפגיעה ביישובים שמחוץ לרצועה, ובטיפול הכושל במפוני הגוש. השיח הזה ממוקד כולו בחלקי הכישלון של המבצע - אבל, יש גם הישגים
|
|
ההינתקות - מבצע כושל? לא בהכרח [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
לעולם לא נדע, ככל הנראה, מה היו שיקוליו של ראש הממשלה אריאל שרון, כשיזם והוביל את תוכנית ההינתקות מרצועת עזה. אינני מתיימר לדעת יותר מאחרים. יחד עם זאת, אני מרשה לעצמי להצביע על שלושה הישגים, על כישלון ברור אחד, ועל לקח מרכזי המתייחס לדרך ביצועה של התוכנית. נתחיל בהישגים - - לכל מי שרואה כסיוט את הסכנה הדמוגרפית של הפיכת הקהילה היהודית למיעוט בשטח שבין הים התיכון לנהר הירדן, פטרה אותנו ההינתקות מכמעט 1.5 מיליון פלשתינים שברצועה. זהו האזור שבו שיעור הילודה והריבוי הטבעי הוא מן הגבוהים בעולם. במחיר לא גבוה, השתחררנו משליש מכלל ערביי השטחים.
- פינוי היישובים הישראלים מן הרצועה, ודווקא בידי מי שנחשב לאבי ההתיישבות בשטחי ארץ-ישראל, הוא בבחינת מסר חשוב: ככל שצעד זה קשה וכואב - הוא בר ביצוע.
- הפינוי פטר אותנו מן האנומליה של כמה אלפי יהודים בתוך מסה פלשתינית אדירה ועוינת, אנומליה המחייבת השקעה גדלה והולכת של כוחות צבא על-מנת לאפשר את המשך קיומם.
הכישלון הברור והגדול היה במסירת הרצועה לידי החמאס, ובהפיכת שטח זה מוקד לטרור הרקטות והפצמ"רים על יישובי עוטף עזה. וכאן אנו מגיעים ללקח החשוב ביותר - לדרך ביצועה של תוכנית ההינתקות. לא אדון כאן בדרכי הטיפול במפונים, ולא רק משום שעוסקת בכך היום ועדת חקירה מיוחדת. זהו נושא פנים ישראלי. - הלקח הראשון, ואבי כל חטאת, זה ביצועה של ההינתקות כצעד חד-צדדי, ללא מו"מ וללא הסכם עם פרטנר פלשתיני אשר יקבל את השטח מידינו וישא באחריות לביטחון.
- החמצנו הזדמנות לנהל את המו"מ על הפינוי עם הרשות הפלשתינית, כאשר ההישג המדיני יכול היה לבנות את הרשות ואת הנשיא מחמוד עבאס במאבקם בחמאס.
- בהיעדר הסכם ובהיעדר שותף פלשתיני הנושא באחריות, אסור היה לפנות את כוחות הביטחון יחד עם היישובים. להפך - צריך היה לומר מפורשות כי פינוי היישובים הוא ההוכחה שאין לישראל כל כוונה לשלוט ולספח את הרצועה לישראל, ואילו כוחות הביטחון יישארו במקומם עד שיימצא שלטון פלשתיני שיוכל להבטיח ביטחון ורגיעה.
- ולבסוף - היציאה הישראלית אכן איפשרה לנו לטעון כי "יצאנו ופינינו 100% משטח הרצועה". אלא שהמציאות החדשה שיצרנו הייתה בעצם המשך שליטה והמשך ה"כיבוש" הישראלי, משכפינו הסגר מוחלט יבשתי, ימי ואווירי. מציאות חדשה-ישנה זו הכשילה את התקווה כי עתה יתפנו הרצועה ומנהיגיה ויתמקדו בבניין יישות מדינית פלשתינית עצמאית.
השיח הציבורי בישראל מתמקד כולו בשניים: באיום הביטחוני הפלשתיני שהחליף את תקיפת היישובים שבפנים - בפגיעה ביישובים שמחוץ לרצועה, ובטיפול הכושל במפוני הגוש. השיח הזה ממוקד כולו בחלקי הכישלון של המבצע. מאזן ההינתקות הוא מורכב לאין ערוך. כדאי לזכור זאת - במיוחד אל מול אתגרי העתיד. |
|
הכותב הוא אלוף (במיל.), בעבר ראש אמ"ן.
|
|
| תאריך:
|
03/09/2009
|
|
|
עודכן:
|
03/09/2009
|
|
שלמה גזית
|
|
ארבע שנים להינתקות מהרצועה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יהודי כואב
|
3/09/09 16:16
|
|
|
|
2
|
|
אזרח ישר
|
3/09/09 16:28
|
|
|
|
3
|
|
מד' ליונה עיוורת
|
3/09/09 19:48
|
|
|
|
4
|
|
מרק_טווין
|
4/09/09 01:11
|
|
|
|
5
|
|
טור נאדו
|
4/09/09 07:49
|
|
|
|
6
|
|
דודו אלהרר
|
4/09/09 13:29
|
|
|
ביום ג' השבוע, ה-1 בספטמבר, ציין העולם החופשי מלאת 70 שנה בדיוק לפרוץ מלחמת העולם הראשונה – הנוראה שבמלחמות, שהסתיימה בתבוסת התוקפן הנאצי אך גבתה מחיר דמים שלא היה כמותו בהיסטוריה האנושית: חמישים מיליון נפש, ובהם שישה מיליון מאחינו ואחיותינו, בני העם היהודי.
|
|
|
|
|
עצבים מטורפים על צו מילואים למשך חודש באוגוסט-ספטמבר, הולידו את פורום "נשות המילואים". קבוצה גדולה של נשים וגברים, שהתאגדו לצורך הכרה חוקית וממסדית בסטטוס "אשת חייל המילואים". מסתבר שהצורך קיים וההענות מרובה, עכשיו נראה אם יש מי שמוכן גם להתייחס לכך.
|
|
|
|
|
שנתיים חלפו מאז הבחירות האחרונות למוסדות לשכת עורכי הדין. הרבה יותר מ-100 ימי חסד חלפו והכל סבורים שהגיע הזמן לסיכום ביניים. למעשה, הגיליון האחרון של ביטאון הלשכה "עורך הדין" מוקדש כולו לסיכום ביניים כזה וכולו שיר הלל ושבח למה שנעשה ולמה שצפוי להיעשות, ונראה שעסקני הלשכה בסך-הכל די מרוצים מעצמם - למרות שגם לגרסתם, מעולם לא היה מצבו של המקצוע גרוע יותר. לא צריך להתייאש, אמר לי חבר כששיחתנו נסבה על מצבו של מקצוע עריכת הדין, כל יום יותר טוב! אתמול היה יותר טוב מהיום, שלשום יותר טוב מאתמול - כל יום יותר טוב.
|
|
|
|
|
כל בוקר כשאנו מתענגים על הקפה עם החלב או מתמלאים בדגני הבוקר עם החלב, אנו חושבים גם מה אנחנו עושים טוב לבריאותינו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
