השירות האחרון שמתבקש קצב להעניק לציבור

עם פתיחת משפטו של הנשיא לשעבר משה קצב ופרסום נאומי הפתיחה, עולה לדיון שאלה ציבורית חשובה: מהו אונס? מאה שנה של הפגנות פמיניסטיות בהן נשרפו חזיות שנרכשו רק שבוע קודם לכן טשטשו הגדרה משפטית לכאורה ברורה זו. כולנו יודעים כי אדם המצמיד סכין לגרונה של אישה ואונס אותה באיומי רצח הוא לבטח אנס. לפיכך אונס הוא אירוע כוחני (לא מיני) בו אחד כופה על השני בכוח או באיום משהו שהשני אינו רוצה בו. בעזרת אותה סכין היה ניתן לשדוד כספים או להחתים על ערבות למשכנתה באותה מידה של הצלחה!!! מתי מסתיימת סיטואציית האונס? כאשר הנאנס/ת מבין בביטחון כי התפוגג כוחו של האנס/ת. לא מעט גברים בישראל הואשמו בכתבי אישום שאינם מתארים אשמה כלל. יתכן שהנשיא לשעבר אינו אשם באונס אלא "רק" בעבירות אחרות. טוב יעשה הנשיא לשעבר אם יעניק כשירות אחרון לציבור את בירור מהות האונס. הוא יוכל להעזר לצורך כך בהגדרת האונס במשפט העברי, כיוון שהמשפט הכאילו בריטי שעדיין נוהג בארץ עוות על-ידי התביעה והמשטרה עד אשר נשתכח מזמן מהו "אונס".

לצורך הדיון נניח שכל האמור בנאום התביעה יוכח כאמת; לגרסת התביעה מדובר בגבר בעל משרה חשובה (השר והנשיא לשעבר) שיכול היה לשכור עובדות, לקדמן, או להרחיקן ולפטרן. הוא בחר להעסיק נשים אשר יסכימו לקיים אתו יחסים תמורת העסקתן וקידומן. כל תקופת העסקתן במשרדו הן נאלצו לשתף פעולה מחשש לפרנסתן בהווה, והשפעתו על סיכויי העסקתן בעתיד. הפרשה התפוצצה כאשר אחת מהן העזה להתמרד ודרשה ממנו פיצוי כספי של 300,000$ דולר על המעשים. מכאן עולה סיבה נוספת שהתביעה העדיפה שלא להתבסס על עדותה. על-פי גרסת התביעה, כו מזכירות הנשיא שיעידו במשפט כי נאנסו, הן נשים שהסכימו (במשפט העברי; התפתו) לקיים יחסים עם הנאשם תמורת טובת הנאה של העסקתן בשכר ובתנאים נלווים. מועמדות אחרות למשרות נדחו בגלל "חוסר בכישורים הנדרשים....". אלמלא נכונותן של המועסקות למעשי הנאשם, היו נשכרות אחרות מבין בעלות הכישורים לתפקיד מזכירות בכירות. אלו שהועסקו בעבר ע"י הנאשם השתמשו ב"ניסיונן" כדי להתקדם למשרה אחרת. יתכן שלא היו ראויות להיות מועסקות במשרד אחר על סמך "ניסיונן בעבודה במשרדו של הנאשם". לצורך מציאת משרה אחרת הן שמרו על יחסים טובים עם "האנס" גם לאחר האונס, כתבו לו מכתבי ברכה ליום הולדתו, וביקשו ש"יעסיק" אותן שוב כאשר לא נמצאה להן תעסוקה במשרד אחר.

עולה מהאמור כאן כלל חתרני: שוק העבודה עשוי לתגמל אנשים בפרנסה טובה דווקא בגלל מגרעותיהם ולא בשל יתרונותיהם! היו עדות/נפגעות שיכלו לשים קץ לתופעה על-ידי תלונה ביום הראשון בו התרחשה במשטרה. האם הן חששו שלא יאמינו להן? ידוע לכל כי משטרת ישראל (אלמ"ב) תמיד מעדיפה תלונת אישה על פני תלונת גבר. יש לה נהלים מיוחדים שבהן היא מפעילה תמיד ענישה בטרם משפט כנגד גברים! הראיה שגם הנשיא, למרות בכירותו, נחקר, האזינו לשיחותיו, והוא עזב משרתו באווירת קלון ציבורי עוד בטרם התברר עניינו בבית המשפט! המתלוננות אפילו לא נזקקו לאמצעים אלקטרוניים כדי לתעד את המעשים ולשים קץ לעניין.

כיוון שהעדיפו להמשיך "לסבול" במשרדו של הנאשם, נראה הדבר תמוה כיצד ניתן לטעון שהן לכאורה נאנסו. ברור כי ל"נאנסות" היה עניין (לפחות כלכלי) בהתמשכות האונס, והן לא עשו ככל האפשר להפסיקו משך שנים ארוכות! דווקא לפמיניסטיות צריך להיות עניין בהוקעת "נאנסות שווא". לכאורה, הנפגעות העיקריות בפרשה הן נשים מוכשרות שלא נשכרו על-ידי הנאשם בלשכותיו השונות. איפה הן הנשים הנבונות שתקומנה ותצעקנה בשם זכותה של אישה להשתכר על-פי כשרונה ויכולתה כעובדת ולא על-פי "כישוריה" על כורסת הנשיא ומושב מכוניתו....