ביוני 2004, זמן קצר לאחר שידידתה הקרובה של יחימוביץ', פרקליטת המדינה היוצאת עדנה ארבל, התמנתה לשופטת בית המשפט העליון, וכמה ימים לפני פרסום הודעתו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז על סגירת תיק "האי היווני" שבו היה קשור ראש סיעת הליכוד דאז אריאל שרון – נפגשו יחימוביץ', ארבל, טומי לפיד וגדעון סער בביתו של סער – אף הוא ידיד קרוב של יחימוביץ' עוד מימיהם כעיתונאים צעירים. לפיד היה שר המשפטים וסער היה יו"ר סיעת הליכוד. כך דיווח על הפגישה העיתונאי יואב יצחק (דיווח שעלה לו במשרתו במעריב):

"הפגישה התקיימה לפני הודעתו הרשמית של מזוז על סגירת התיק, אך בשעה שכבר היה ידוע ופורסם ברבים כי מזוז החליט לסגור את התיק, ובשעה שכבר הועלו חשדות נגד ארבל על ניסיון תפירת התיק לשרון. הפגישה הלילית, שכללה ארוחת ערב, התקיימה אצל ח"כ סער, בביתו בתל אביב... נודע, כי בפגישה תודרכה העיתונאית שלי יחימוביץ נגד מזוז והחלטתו לסגור את התיק בפרשת האי היווני. ואכן, ביום שישי של אותו שבוע... הופיעה יחימוביץ' בטור אישי בערוץ 2, הטיחה האשמות חמורות נגד מזוז. היא הציגה את ארבל כמי שלוחמת בשחיתות ואת מזוז כמי שמתבטל בפני בעלי כוח וממון. כך נהגה יחימוביץ' גם בתוכניות רדיו בהם השתתפה".

אז מה היה לנו? עיתונאית בכירה שמשתתפת בפגישה סודית עם פוליטיקאי בכיר, שהוא ידיד, ועם פרקליטת מדינה יוצאת, ושעל-פי הדיווח של יצחק, שככל הידוע לא הוכחש, מתאמת איתם מהלכים ומפרסמת דיווחים על סמך אותם תיאומים.

בשלב מסוים החליטה יחימוביץ' לעזוב את העיתונות, משום ש"לא נתנו לי להמשיך לעשות שם את מה שעשיתי", כפי שהסבירה אז, באחד מסחריריה הווירטואוזיים, שמגלים טפח ומכסים טפחיים. אחד הראיונות האחרונים שערכה בטרם עזבה, היה מפגש רווי סימפטיה – במסגרת התוכנית "פגוש את העיתונות" – עם יו"ר מפלגת העבודה דאז, עמיר פרץ, שלגמרי במקרה גם סייע לשיבוצה במקום גבוה בשורות המפלגה מייד עם הצטרפותה.

עם פרוץ "פרשת משה קצב", כאשר א' ממשרד הנשיא הטיחה בבוס-לשעבר האשמות בדבר אונס, וזאת לאחר שניסיון סחיטה שלה (לכאורה) לא צלח, נפגשה ח"כ יחימוביץ' עם א' ומיד התראיינה בתקשורת. "מעדותה עולה באופן ברור, שאין מדובר במקרה של תחום אפור, אלא בתיאור של אונס תחת הפעלת אלימות וכוח. מדובר בשורה של עבירות מין חמורות", אמרה יחימוביץ'. "טיפלתי בהרבה מאוד נאנסות, נפגשתי איתן, ולדעתי היא דוברת אמת. אני יכולה לומר שלפי התרשמותי לא היה חיזור גורלי, קצב (יחימוביץ' הקפידה לומר רק את שם המשפחה, ולבטאו במלעיל מזלזל) הוא איש בעל כוח. כל המערכת הענקית הזו עומדת עכשיו מול בחורה חסרת ישע, ויש לעזור לה".

בסופו של דבר, כידוע, אותה א' לא נזכרה כלל בכתב האישום נגד קצב, משום שעדותה לא נמצאה אמינה. דבר זה לא הפריע ליחימוביץ' להתערב, כנבחרת ציבור, בהליך הפלילי נגד האזרח משה קצב ולנסות להשפיע באופן בוטה על החקירה נגדו. אם מחר תתלונן פלונית ששמעון פרס ביצע בה עבירת מין, מעניין מה תגיד יחימוביץ', כיו"ר ועדת האתיקה של הכנסת, לנוכח שיחה שתנהל ח"כ אנסטסיה מיכאלי עם המתלוננת אשר בסיומה תזעק בכל אמצעי התקשורת כי פרס הוא אנס, עוד בטרם יוחלט אם להגיש כתב אישום.

בערך "הרב ישראל מאיר לאו" שבוויקיפדיה כתוב: "לפני בחירתו לתפקיד הרב הראשי לישראל עלו טענות על התנהגות לא תקינה של הרב לאו כלפי נשים, ואשה אחת אף האשימה אותו כי הטריד אותה מינית. הרב לאו הגיש נגדה תביעת דיבה, אך משך את התביעה כשנבחר לתפקיד הרב הראשי. ב-2007, כששקל התמודדות לתפקיד נשיא מדינת ישראל, הזהירה אותו חברת הכנסת שלי יחימוביץ' כי הדבר עלול להביא לפרסומים נוספים בעניין זה".

אותה "אזהרה" הופיעה בעמוד הראשון של מעריב, בפינה השמאלית-העליונה. לאזהרה מסוג זה קרא דון קורליאונה "הצעה שאי-אפשר לסרב לה". הרב לאו אכן הבין את הרמז, וכל השאר היסטוריה.

זוהי, אם כן, הדמות האתית אותה מינה יו"ר הכנסת לראשות הוועדה, שאמורה להקפיד על ניקיון כפיהם של המחוקקים בכל הקשור לאתיקה מקצועית – דמות שאחת מהברקותיה הרבות בתחום הטיהור העצמי הייתה: "אף פעם לא הייתי עיתונאית מהאו"ם". את זה כולנו מבינים כבר מזמן, שלי. אבל עדיין נשאלת השאלה – מאיזה צד את, אם כן?