הצליח להם עם שרון. למרות שהובסו בבחירות, זכו שונאי המתנחלים לראות במימוש האידיאולוגיה שלהם. שליטתם בתקשורת ובמערכות הצדק, דחקה את הרודן המושחת לפינה, והוא, בתמורה להגנה מפני מזוז, עלה על בולדוזר, התניע, ועקר בטירוף.
למה בלי הסכם אתם שואלים? "אין עם מי לדבר, אבו-מאזן הוא ברווז מרוט נוצות, והזמן פועל לרעתנו", השיבו העוקרים. אני לא יודע כמה מעט כוח היה לאבו-מאזן לפני הגירוש. אבל בדבר אחד אסור שתהיה מחלוקת: אחרי ביצוע ההינתקות, כוחו נחלש עוד יותר. "שלחתם לבוחר בידיים ריקות", כך הסביר אבו-עלא לשמאלנים שלנו את ניצחון החמאס בבחירות. מאז הפיכת עזה לחמאסטן, אבו-מאזן הוא פיקציה ששורד בזכות כידוני צה"ל. תקופת נשיאותו פגה, ומבחינת החמאס הוא בלתי לגיטימי.
הולך להם קלף משוגע ליהודים שונאי המתנחלים. אחרי שריסקו את המנהיגות של אבו-מאזן, ונזרקו שוב לאופוזיציה, כמו משמים מופיע חוסיין אובמה. עוד לא הספיק להתרווח בכורסתו, וכבר דרש מהיהודים להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. מבחינתו של אבו-מאזן, דרישת אובמה הייתה, מה שבטרייה חדשה עושה לויברטור עייף. הוא ניעור לחיים.
"בלי הקפאת הבנייה בהתנחלויות", הזהיר אבו-מאזן, "לא אפגש עם נתניהו בוושינגטון". לשמע ההצהרה הזו, הבליחה בי תקווה קלושה: קיוויתי ש
יוסי שריד ימצא את הדרך להזכיר לאבו-מאזן שעל-פי הסכמי אוסלו, אין שום התחייבות ישראלית להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. להפך...
חלף זמן, ולא רק ששריד לא הזכיר לאבו-מאזן את הסכמי אוסלו, הוא אפילו שיגר מהמקלדת שלו כמה מילים בזכות הקפאת הבנייה, למרות שישראל לא חייבת. כנראה שכח שריד את מה שאמר בראיון לעיתונאית חן קוטס בר בנושא ההתנחלויות: "להגיע להסכם (אוסלו) ולהשאיר את כל ההתנחלויות על מכונן, ועוד לאפשר הרחבתן, ועיבוין, וריבוין - זו טעות גסה" (מעריב, 21.6.02).
יהודים, זה לא ההתנחלויות. אפילו השונאים הכי גדולים את המתנחלים זוכרים, שתמורת הסכם שלום (עם מצרים), ישראל פינתה התנחלויות (חבל ימית). עקירת יישובי גוש-קטיף וצפון השומרון, הייתה הוכחה, שאפילו תמורת אשליות, יש מי שששים אלי עקירה. הסיפור הוא "פלשתין במקום ישראל" ולא "פלשתין לצד ישראל".
קבלו ציטוט:
"ישראל היא סרטן באזור. בשם אלוהים, אני בטוח שכל גרגיר מפלשתין ההיסטורית, מהים עד הנהר - ישוב אלינו" (ג'יבריל רג'וב, חדשות ערוץ 10, 12.2.07)!
"ישראל היא סרטן באזור" הוא אמר. זה האיש, שרבים מהשמאלנים שלנו רואים בו כמי שאיתו אפשר לעשות עסקים. מה עוד צריך להגיד כדי שהאסימון של השמאלנים יירד?
במשחק הזה יש את ישראל, ארה"ב, הפלשתינים המתונים (אלה שנשבעו לזכות-השיבה), הפלשתינים הקיצוניים (חמאס), החיזבאללה ואירן. בין כל "השחקנים" אין הסכמה לשתי שאלות קריטיות שיש ביניהן קשר בל יינתק: מה הן התנחלויות, ומהו כיבוש. השמאל ביהירותו האינסופית בטוח, שההגדרות שהוא קובע מחייבות את כולם.
אלא שהמציאות אחרת. בניגוד לאבו-מאזן, נסראללה, ח'אלד משעל ואחמדינג'אד, לא דורשים מישראל להקפיא את הבנייה ביו"ש. מבחינתם - תל אביב, חיפה, ירושלים, רעננה ועין-הוד, כולן התנחלויות. כולן אדמות גזולות. הדרישה של אלה היא, השבת האדמה הגזולה לבעליה החוקיים. בעיה.
ואיך השמאלנים מתגברים על הבעיה? אההה, זה נורא קל: מתעלמים. עושים מדיטציה, ו... הופ! - היא נעלמת. הילדים קוראים לגישושי מו"מ כזה, "משחק בנדמה לי". משחקים אותו עד להתפכחות, שהיא מן הסתם קצרת-מועד. המשחק הזה כל כך מסעיר את אחינו מהשמאל, שבשביל לשחק אותו, שווה להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. באזור עתיר משחקי מלחמה, "משחק הנדמה לי", הוא המשחק המסוכן...
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
