הנה קרב יום הכיפורים. יום בו נעמוד לפני בוראנו בחיל וברעדה, נבקש על עצמנו, נבקש סליחה על חטאינו. נצום ונתענה כדי להראות כמה אנו מצטערים, כמה אנו מתחרטים. ונקווה שבעזרת ה' יימחל לנו ונכנס כולנו נקיים מחטא כתינוק בן יומו לשנה טובה.
אך האם אנו עצמנו יודעים לסלוח? האם יודעים אנו לבקש סליחה?
מי שנעשה לו עוול, יודע כמה חשובה בקשת סליחה מכל הלב, פנים אל פנים בחרטה גמורה. הצורה בה נעשית בקשת הסליחה חשובה מאוד. בכנות, ובדאגה כנה לנפגע ולתחושותיו. כשאדם מבקש מאתנו סליחה מכל הלב - אנו סולחים לו. אנו חשים את הצער האמיתי, את החרטה האמיתית, את הרצון הכנה להתפייס ולפתוח דף חדש.
הסליחה מטהרת גם אותנו, הפגועים, הנעלבים. ליבנו נעשה נקי וטהור ואנו פנויים לקבל דברים חדשים וטובים. אין ספק שמי שליבו מלא טינה אינו יכול לתפקד ואינו יכול ליהנות ולשמוח בלב שקט. מחשבותיו תקועות ועימן כל תחושותיו בפגיעה שנעשתה לו.
היהדות מצווה אותנו למחול מראש לכל מי שפגע בנו. בלילה לפני השינה אנו אומרים: "הריני מוחל וסולח לכל מי שפגע בי..." אך היהדות דורשת מהפוגע להתנצל ולעשות כדי שיימחל לו. היהדות מלמדת גם כיצד מבקשים סליחה, לא רק מבורא עולם אלא גם מחברינו. כפי שנאמר, "חטאים שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. חטאים שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.."
כלומר, אנחנו מצווים לסלוח. אך זכותנו לצפות לבקשת סליחה אמיתית וכנה ממי שפגע בנו.
הלב מתקשה למחול למי שלא ביקש סליחה, למי שלא התנצל אפילו. יש גם הפונים לפוגע ומבקשים את התנצלותו כדי שיוכלו למחול בלב שלם.
איך לא מבקשים סליחה:
- בבית הספר, בטרם יצאו מהכיתה: יש הנוהגים לנפנף לכולם לשלום ולקרוא בחיוך: "חבר'ה, אם פגעתי במישהו, אני מצטער. סליחה!" וממשיכים לדרכם בטוחים שעשו מה שצריך והנה הורידו מעצמם את מעמסת החטא.
- במקום העבודה: "טוב, חברים, שתהיה לכולנו שנה טובה, גמר חתימה טובה. וגם, אם פגעתי במישהו, אני מצטער ומבקש סליחה. יאללה, ביי!"
- בבית, עם המשפחה: אוכלים סעודה מפסקת. תחושת הוד וקדושה באוויר. המשפחה סביב השולחן אוכלים סעודה מפוארת, כפי שאנו מצווים בסעודה זאת שלפני הצום. אז קם אחד מצדיקי המשפחה: "טוב משפחה, הגיע יום כיפורים. אם פגעתי במשהו, אני מבקש סליחה! טוב יאללה, שיהיה בתיאבון!"
ככה ממש לא מבקשים סליחה! בכל אחד מהמקומות הנ"ל, אם היה משהו שנפגע באמת לא רק שהוא לא יצליח לסלוח, הוא אפילו ירגיש פגוע יותר. בקשת סליחה פומבית כזאת מעידה על גאווה, לא על חרטה אמיתית.
איך מבקשים סליחה?
היהדות מלמדת אותנו בדיוק את אומנות בקשת הסליחה. יש לכך כמה שלבים:
1. הכרה בחטא. להבין שפגענו.
2. להתחרט על החטא.
3. ווידוי ובקשת סליחה מהנפגע.
4. קבלה לעתיד - להבטיח להיזהר להבא.
בקשת הסליחה כדאי שתיעשה פנים אל פנים, אישית ובהבעת צער אמיתית. אנשים רוצים לסלוח, אך גם רוצים לדעת שבאמת מצטערים. כך קל יותר למחול, כך קל יותר לסלוח. ולשכוח...
גמר חתימה טובה!
