כנהוג במחוזותינו, החל עליהום ומסע שיסוי כנגד ד"ר דן שיפטן, מרצה לביטחון לאומי והיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה וראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי, כתוצאה מהתבטאויות קשות נגד הערבים, כך לטענת המקטרגים, שנשמעו במהלך הרצאותיו.
מי שמתייחס לסגנון אמירותיו של ד"ר שיפטן ואיננו בוחן את המהות, אינו אלא כסיל; כי הרי לא סגנון יקבע אמיתות אמירותיו של המרצה המכובד אלא האמת ההיסטורית, מאז ועד היום. לכן, ראוי לעזוב את סגנונו הג'ינג'י של ד"ר שיפטן ולהתחיל להתמודד עם טיעוניו.
[ראה מאמריו של ד"ר דן שיפטן באתר News1 משמאל - "הרוב היהודי מול ערביי ישראל", "העולם הערבי ואתגרי המאה ה-21"]
מצוטט ד"ר שיפטן במוסף מעריב של סוף שבוע, כמי שאמר:
"אין דבר יותר דפוק תחת השמש מאשר הפלשתינים... הפלשתינים הם חלק מאוס מהמזרח התיכון, בואו נעזוב את החולרס האלה". לשון חריפה אך אמת צרופה.
מאז כינונה של התנועה הלאומית הפלשתינית ועד היום, הנהגתה לא החמיצה אף לא הזדמנות אחת להכשיל את העם שבשמו היא מתיימרת לדבר. מנהיגי הפלשתינים לדורותיהם הציגו קו תקיף ואלים נגד ישראל וקיומה. היו הזדמנויות אין-ספור להגיע להסדרים מניחים את הדעת, אך הפלשתינים דחו אותן על הסף. במקום זאת בחרו בטרור, במלחמות ובשלהוב היצרים האפלים של הפלשתינים בישראל ובשטחים.
גם אם יאשימו את ד"ר שיפטן כעוכר הפלשתינים, לא תשוננה העובדות: מאורעות, היינו פרעות, לפני קום המדינה, מלחמות, אינתיפאדה ראשונה ושנייה, טרור, הרג, דמע ובכי בתוככי ישראל לפני הסכמי אוסלו ולאחריהם, וכדומה, עד עצם היום הזה. ידה של ישראל הייתה מושטת לשלום פעמים רבות. הקטסטרופה הגדולה ביותר שהפלשתינים יכלו להביא עליהם הייתה תגובתם להסכמי אוסלו ועמדתו של המיליטנטית של ערפאת שלא היה מסוגל לעבור את רוביקון ה'מאבק'. בישראל נרצח ראש ממשלה רק משום המוכנות להגיע לפשרות קשות ביותר, ואילו ערפאת המשיך במסע ההר, אפילו הוא ישב כבר בפלשתין. ישראל החזירה לריבונות הפלשתינים שטחים שנכבשו ב-67' אשר הפכו להיות בסיסי טרור במקום מפעלים משגשגים. האם המקטרגים כנגד ד"ר שיפטן מסוגלים להוכיח אחרת? יש גבול להתחזות ולהתחסדות.
שונאי הפלשתינים הגדולים ביותר אינם היהודים, אלא דווקא אחיהם הערבים. ראוי גם לקרוא היטב את תולדות ההיסטוריה הפלשתינית בלבנון, בירדן, בתוניסיה וכדומה. לא היה מקום אחד שבו ההנהגה הפלשתינית לא גרמה לשפיכות דמים. את "ספטמבר השחור" לא היהודים ביצעו, אלא האחים הירדנים שהבינו שלא ניתן להגיע לשום מודוס ווינדי עם ההנהגה הפלשתינית. מי שרוצה לדעת מה עוללו מנהיגי הפלשתינים, יפנה לחומר הארכיוני המתעד את הימצאות "פתחלנד" בדרום לבנון והזוועות להן היו אחראים. צריך לשאול את הלבנונים עד כמה הפלשתינים אהובים עליהם.
יצאנו מעזה, וטוב שעשינו זאת. רבים סברו שבכך יסתיים פרק הטרור בשם הכיבוש. יצאנו מעזה וקיבלנו קסאמים אין-ספור. חרקנו שיניים ונמנענו מלצאת למלחמה עד שמים הגיעו עד נפש.
רבים שמו את יהבם על אבו מאזן לאחר שה"רייס" הלך לעולמו. אפילו אבו מאזן לא הצליח לעמוד בפני ה"חולרס" של חמאס, שכל יעדם וכל תקוותם לזרות אימה ויגון בקרב היהודים משום היותם יהודים. ומה התוצאה? אפילו אלה מבין היהודים, אשר סברו שניתן להגיע לסוג של הסדר עם הפלשתינים - אפילו אלה הזניחו את תקוותם שנכזבה. ד"ר שיפטן אחראי לכך?
ההנהגה הפוליטית של אזרחי ישראל הערבים היא מיליטנטית כפי שלא הייתה מעולם. במקום לנסות להוות גשר בינינו לבין הפלשתינים בשטחים, ההנהגה של ערביי ישראל קיצונית יותר מזו של פתח והיא קרובה למדי לתפיסות חמאס ודומיו. חבר הכנסת
אחמד טיבי, שאיננו מחמיץ אף הזדמנות להשתלח בישראל, היה יועצו הרשמי והקרוב של ערפאת, משמע:
אזרח ישראלי המשמש יועץ למי שנחשב לאויב של ישראל. וישראל קיבלה זאת, והח"כ טיבי הפך ברבות הימים לסגן יושב-ראש הכנסת, הפרלמנט הציוני המשוקץ, רחמנא לצלן. בגלל כל אלה ראוי להביט היטב במראה ולראות את האמת. גם אם ישברו אותה, האמת לא תיעלם.
- ועוד משפט אחד לגבי חופש אקדמי. אין זכויות מוחלטות ולכל זכות סייגים ברורים. זכותו של ד"ר שיפטן להביע את דעותיו המלומדות כפי שהוא מבין אותן, ומאידך-גיסא, זכותם של הסטודנטים לא ליטול חלק בשיעוריו. מכאן ועד העליהום עליו הדרך ארוכה. לאלה שניסו ללבות את היצרים, האמינו שמעתה הקורסים של ד"ר שיפטן יהיו המבוקשים ביותר בזכות יחסי הציבור שעשיתם לו.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
