רק ירון לונדון יכול

מצערת העובדה שבכלי תקשורת מכובד מרשה לעצמו עורך תוכנית לנהל דיון ספרותי על ספר שלא קרא. ערוץ 10, בניצוחו של ירון לונדון, הוכיח לנו שאפשר לנהל דיון על ספר, דיון שמתיימר להיות ספרותי ורציני, כשהמראיין לא קרא את הספר.

בחיוך מאוזן לאוזן הנמרח על-פני המרקע, בהצפת זמן מסך באוקיינוס של מלל טרחני ונמלץ שלא נגמר, בקריעת המסך מעונג ושביעות רצון מערך עצמו, מצליח ירון לונדון לנהל את הדיון על הספר "קין", שכבר אמרנו שהוא עצמו לא קרא. חלק הארי של הראיון שומר ירון לונדון למראיין, לעצמו, ורק פירורי שאריות של זמן קטוע וגדוע הוא זורק למרואיין, שאינו יכול להצליח במיטת הסדום שהוכנה לו להוציא משפט אחד ברור.

אולי זה אפשרי שאקרובט זחיחות הדעת וההנאה המופלגת מערך עצמו הצליח לסיים את קריאת הספר בשפה הפורטוגלית. גם אם רק יום אחד טרם הדיון בערוץ 10 ערך הסופר הפורטוגלי ז'וזה סאראמאגו, חתן פרס נובל לספרות, את אירוע ההשקה החגיגי להוצאת ספרו החדש "קין" בעיר פנסייל בצפון פורטוגל.

לזכותה של המרואיינת ייאמר, שהיא ציינה שלא קראה את הספר, אבל היא בקושי הצליחה להשחיל מספר משפטים קטועים על הסופר ז'וזה סאראמאגו.

לכן, מה שנותר לירון לונדון זה לקפוץ מנושא לנושא ולנסות לייחס לסופר חוסר בקיאות בטקסטים של הברית הישנה והחדשה. לייחס לו רדידות שמתוכה, לדעתו, עלה הסופר על שרטון של אתיאיזם. ואם נוסיף את העובדה שז'וזה סאראמאגו, חתן פרס נובל, תומך במפלגה הקומוניסטית הפורטוגלית והוא מרקסיסט וגם אתיאיסט, מה שעורר במיוחד את זעמה של הכנסייה הנוצרית, כל זה לטעמו של המראיין מתכון מבטיח להחשיד את הסופר בבורות בטקסטים המקראיים.

יש בי חשד שירון לונדון לא קרא את ספריו של ז'וזה סאראמאגו. כל מי שקרא את "הבשורה על-פי ישו" מבין שמדובר בסופר הבקי בברית הישנה והחדשה, בספרות התיאולוגית הנוצרית ובכתבים התלמודיים. הספר הזה קומם עליו את הכנסייה הנוצרית. הכנסייה לא יכולה לעבור לסדר היום כשסופר מדגיש את הגורם האנושי באירועים ההיסטוריים; מבחינת הכנסייה - הוא מוקצה מחמת מיאוס.

למעשה, מה שעורר בעיקר את חמת הכנסייה זה הספר "המצור על ליסבון". ספר בו עוברת העלילה הלוך ושוב בין ההווה לבין כיבוש ליסבון המוסלמית בידי הצבא הנוצרי. חלק הארי של העלילה מתואר מנקודת מבט של חייל נוצרי, המתואר כדמות חיובית, ודרכו אנחנו עדים לזוועות המצור והכיבוש של ליסבון. מלחמה בה גוועו ברעב תושבי העיר המוסלמים. רבים הגיעו למציאות מצמררת של אכילת בשר כלבים בעת המצור, שהסתיים בטבח אכזרי של תושבי העיר המוסלמים. אז יש לנו סופר שנוקט עמדה אמיצה לגבי מציאות, שמדינתו פורטוגל קמה על בסיס של כיבוש, פגיעה וגם נישול של אוכלוסיה ילידית. אצל ירון לונדון נשארה רק המנטרה, שמדובר בסופר שקומם עליו את הכנסייה, כי הרי מדובר בסופר קומוניסט ואתיאיסט להכעיס.

אם נוסיף שמדובר בסופר שביקר בישראל מספר פעמים, וגם הביע הזדהות עם מאווייהם של הפלשתינים להקים מדינה לצד מדינת ישראל, הרי אצל המראיין שלנו זה עוד כתם שמוביל לאנטישמיות. וכל זה בדיון על הספר "קין", שהמראיין לא קרא.

אני לא קראתי את הספר "קין". אינני שולט בשפה הפרוטוגלית. וגם אם הייתי שולט בשפה, לא יכולתי תוך יום אחד לסיים את קריאתו ולהכין את עצמי לדיון על הספר. אני רק מצפה בכליון עיניים לתרגום לעברית. תרגום שיצטרף לשנים-עשר ספרים של ז'וזה סאראמאגו שכבר תורגמו לעברית. הראשון הוא "דברי ימי המנזר" (1990) והאחרון "מוות לסירוגין" (2008).

לדיון על "קין", שאת ספרו לא קרא המראיין, אני מבקש לתרום את שירי -

"לוּ הָיִיתָ שׁוֹעֶה לְמִנְחָתוֹ שֶׁל קַיִן"

אֱלוֹהִים,
לוּ הָיִיתָ שׁוֹעֶה
לְמִנְחָתוֹ שֶׁל קַיִן
קָרְבָּנֵנוּ הָיָה מִפְּרִי הָאֲדָמָה -
קָרְבָּן יָרוק
קָרְבָּן חַיִּים וּצְמִיחָה,
אֲבָל אַתָּה הוּא זֶה שֶׁשָּׁעִיתָ
לְמִנְחָתוֹ שֶׁל הֶבֶל
וְקָרְבָּנֵנוּ עַד הַיּוֹם
מִן הַבָּשָׁר וּמִן הַדַּם -
קָרְבָּן אָדוֹם
קָרְבָּן שְׁכוֹל וְאַלְמוֹן.