רצח רבין קרע את העם במדינת-ישראל וימי הזיכרון מטפחים את הקרע הזה ומנציחים אותו. זוהי המורשת המעוותת שמייחסים לראש ממשלת ישראל הנרצח - שנאה, תיעוב ומשטמה לכל מי שחושב אחרת ומעז גם להביע ולהתבטא.
יצחק רבין לא ידע שהוא כזה ולמעשה שמו מחולל ברבים בכל אמצעי התקשורת ובכיכרות הערים. זו התוצאה ואין בילתה.
השירים המושרים בעצרות על "אהבה מקודשת בדם, את תשובי בינינו לפרוח" מנוגדים ברוחם, באותן עצרות-עם, לנאומים הפוליטיים המתסיסים והמעמיקים את הקרע בחברה השברירית בישראל. שרים "אין לי ארץ אחרת" אבל מחזיקים בדרכון זר לכל פורענות כי תבוא. שרים "כל בחור וטוב לנשק, כל חייל על המשמר..." אבל כל הסרבנים כולם באים מן המחנה הזה. מזמרים "נבנה ארצנו על-אף כל מחריבינו" ובפועל מקדשים הקפאות בנייה. יצחק רבין מתהפך בקברו.
במחנה המוקע מכנים את ימי הזיכרון "פסטיבל" ו-"קרנבל", מתרחקים מכל הטקסים, מזכירים את רחל אמנו שמתה באותו יום וקוראים ליום הזה "יום אֵידָם". זהו מונח מתוך מסכת עבודה זרה בתלמוד הבבלי שמשמעו ניתוק כל מגע עם הגויים שלושה ימים לפני יום אסונם ושלושה ימים לאחריו. את הנוהג הזה מחילים על מחנה השמאל כמו היו "גויים" ומציאות של שני מחנות עוינים זה לזה מתפתחת, מתגבשת ומתייצבת לרעה חולה. הזוהי מורשת יצחק רבין?
גולת הכותרת בחייו של יצחק רבין הייתה ללא ספק
הסכם אוסלו. את ההסכם רקח
שמעון פרס ("חתרן בלתי נלאה" בלשונו של רבין) מאחורי גבו של יצחק רבין ואילץ אותו לחתום עליו. ההסכם הזה, שנגד את דרכו של רבין, אושר בכנסת לאחר שוחד של שני חברי כנסת ובתמיכת חמישה חברי-כנסת ערבים. המהלך הזה סלל כעבור עשר שנים את אותה דרך נלוזה לגרש יהודים ולהחריב את חייהם. הסכם אוסלו הוא אסון בכל קנה מידה - 1,200 יהודים נרצחו, כ-10,000 נפצעו והיד הזדונית עודה נטויה. ה"שלום" נתקע עמוק בתוך המרכאות. לזה התכוון יצחק רבין?
ולא העליתי את "הצלחותיו" של רבין במשימותיו הצבאיות כפי שמפרט ההיסטוריון אורי מילשטיין בספרו "תיק רבין, איך תפח המיתוס", ולא סיפרתי על חלקו ב"פרשת אלטלנה" ואלה עובדות מוצקות שחייבים לקחת בחשבון בבואנו לנסח את "מורשת רבין". ולא הזכרתי את התמיהות והקושיות התלויות בעינן של מעשה הרצח עצמו. ההתעלמות וההשתקה לא יועילו! פנקסו של שר ההיסטוריה פתוח וידו רושמת הכל בלא כחל ושרק. האירועים שהיו כבר כתובים ומפורטים והדיונים עליהם יתקיימו על אפם ועל חמתם של מכחישיהם.
בינתיים מתפרנסים לא רע כל מיני אנשים שהרצח המציא להם תקנים, תקציבים ותעסוקה. מרכז רבין דירבן את הקמת מרכז שמעון פרס ומדינת-ישראל המרודה מחלקת משכורות שמנות לאנשים מקורבים. רחובות, כיכרות, בתי-ספר, הארחה וחולים, שכונות שלמות ואתרים רבים נקראים על שמו של יצחק רבין ללא כל פרופורציה לדמויות אחרות בהיסטוריה של היהודים, עד שמאליה עולה שאלת התם: מי הוא באמת יצחק רבין?
