מי שהרשיעה - שתואיל לתקן העוולה

הבהרה מראש: לא מדובר כאן במאמר פוליטי, אף על-פי שהנושא הינו הרשעתה של מרגלית הר-שפי. למדנו מהעיתונות, כי מי שהיה בר סמכא מספר אחת בתחום, אמר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי מרגלית הר-שפי לא ידעה בזמנו שיגאל עמיר מתכוון לרצוח את ראש הממשלה.

במילים אחרות, הרשעתה בדין של הגברת הר-שפי התבססה על מידע שגוי. בעקבות זאת, שאלו את הגברת הר-שפי, האם היא מעוניינת למצות את זכותה במקרה קיצוני זה ולבקש משפט חוזר, והיא השיבה בשלילה, מטעמים שעמה.

לא קשה להבין את הטעמים; נפשה, כנראה, קצה במשפט שהתנהל סביבה ובתקשורת שחגגה את האירועים ודשה בענייניה הפרטיים, ואולי יש לה, למרגלית, סיבות נוספות לויתור על משפט חוזר.

אלא שבפועל ולמעשה, מי שיזם את ההליך המשפטי בפלילים נגדה הייתה מדינת ישראל, וככל שהמדינה שגתה - היא זו אשר צריכה לתקן את השגיאה מיוזמתה, ללא כל תלות בגורמים אחרים, ללא כל תלות ברצונו של שחקן בזירה המשפטית ואפילו הוא השחקן הראשי, ובמקרה הנדון - מי שנעשתה לו עוולה בגלל שגיאה של המדינה.

לכן, בנסיבות אלו, לא הנפגע אמור וצריך לקחת יזמה לתיקון המעוות - אלא מי שגרם לעיוות, והיא, מדינת ישראל. על המדינה חובה מוסרית לעשות זאת, בין אם הנפגעת מעוניינת בכל ובין אם לא.

הטענה כי החוק לא מאפשר פתיחת משפט ללא בקשת הנפגע, היא טענה פורמלית, כי ככל שיש תקנה כזו - היא ניתנת לשינוי ולתיקון בהינד קולמוס של חבר כנסת - כי לא מהתורה באה תקנה כזו. כאמור, הסמכות הכי קרובה לאירוע מבחינה מקצועית, שבמקרה זה היא דמות פוליטית מהאגף השמאלי, טענה בריאיון פומבי, בבהירות רבה, כי מרגלית הר-שפי לא ידעה על הרצח העתידי.

במצב דברים זה, ובכפוף לאמיתות דבריו, מדובר בכתב אישום שלא נשען על אמת, על עדויות בהתאם, ועל הרשעה שגויה. מדובר בכתם שווא ממנו סובלת הר-שפי לא מעט ובגללו היא אינה יכולה ללמוד במוסד כחפצה ולעבוד במשרה ככישוריה. מדובר בעונש שווא של מעצר וכליאה, בפגיעת שווא בשם, ובנידוי חסר בסיס של אמת.

והנפגע כבר עייף ממלחמות. אז צריך שמי שפגעה - היא תתקן את העיוות, תבטל את העוולה ותפצה את הנפגע.