|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
על טעם ועל ריח אין הכרח להתווכח. על טעם ועל ריח אפשר- ומומלץ - לשוחח. אני מבקש לשוחח. זה הכל. אסור לי? אני מנסה לקיים שיח ענייני ושקט, כי כאשר רבים, צועקים ומגדפים - הכל מתפרע ויוצא מכלל שליטה. אני לא חש נוח כאשר אני מאבד שליטה
|
כל כך הרבה רשע. כל כך הרבה רוע. כל כך הרבה חימה כבושה וזעם שפוך. כל כך הרבה נאצות. כל כך הרבה חרפות וגידופים. וכל כך מעט רוך וליטופים.
כל כך הרבה דברי סרק והבל. כל כך הרבה בוץ וזבל.
כל כך מעט איפוק ומתינות. וכל כך מעט סובלנות ונחמה.
אלוהים, מה עשיתי לכם שכך אתם מנאצים אותי (אכן גם מלשון נאצי!)?
אני אוהב את המדינה לא פחות מכם, דורשי רעתי, וכואב את כאביה בדיוק כמוכם.
היא יקרה לי כפי שהיא יקרה לכם, מנאציי, ואני מנסה לעשות, ביושר ובהגינות, את המיטב שאני מסוגל לעשותו בפינה הקטנה והשקטה, חלקת אלוהיי, שבה אני חי את חיי השגרה הצנועים שלי.
יש לי - בדיוק כמו לכל אחד מכם - דעה. אני מנסה, כמיטב יכולתי הדלה והמוגבלת, לבטא אותה, פעם כאם ופעם לא-כאן, פעם כך ופעם אחרת. אני אוהב לגוון.
על טעם ועל ריח אין הכרח להתווכח. על טעם ועל ריח אפשר - ומומלץ - לשוחח. אני מבקש לשוחח. זה הכל. אסור לי? אני מנסה לקיים שיח ענייני ושקט, כי כאשר רבים, צועקים ומגדפים - הכל מתפרע ויוצא מכלל שליטה. אני לא חש נוח כאשר אני מאבד שליטה.
מה העניין? לפני שנים אחדות כתבתי סיפור ("זבובים") סיפור על עוללות הכיבוש, סיפור על עוולותיו. לפני ימים אחדים הוא פורסם כאן, ב"חדשות מחלקה ראשונה" וקומם עליי, כדי בזיון וקצף, אנשים שאיחלו לי רע ומר. חלק מהקוראים השיג את מספר הטלפון שלי - 04/6065279 - ודאג להשאיר לי את חותמו הקולי, המלא רפש מילולי זוועתי, על "המזכירה האלקטרונית" שלי. אלוהים, מה עשיתי?
כבכל סיפור, גם בזה, הצנוע והשולי שלי, מהולים המציאות והדמיון. לא לי לקבוע משקלו של מי מן השניים רב יותר. לתומי סברתי, שאף כי יש בסיפור היגד, אמירה, ויש בו נקיטת עמדה והבעתה, יש בו גם - תמים קדוש שכמוני, פתי מאמין - ערך-מוסף, אמנותי.
לא שיערתי שאין עם מי ואין על מה מה לדבר ולכתוב ספרות - אף לא פרוזה! - במקומותינו, קל וחומר לא ספרות ששואבת את חומרי הגלם שלה ממעיינותיה העכורים והמעופשים של הוויית חיינו. לא שיערתי שרק בודדים, אם בכלל, יקראו את ה"מאמר" כסיפור, כמשל.
רציתי להגיד (בחרתי לבטא זאת באופן ספרותי) ועודני אומר זאת (הפעם במלים יבשות מכל לחלוחית ספרותית) שהכיבוש משחית. הוא משחית אותנו לא רק בחזית אלא גם - אולי בעיקר בעורף. את ביטויי ההשחתה אתם ואני פוגשים כמעט בכל מקום ובכל עת - גם במקומות שבהם לא צפויה, לכאורה, להיות לכיבוש כל נגיעה וכל השפעה שהיא.
מותר לי להביע דעה. מותר למי שמתנגדים לדעתי להביע דעה. הבעת דעה מותרת לכול. מותר להידרש לגופה של טענה אבל אסור להתנכל לגופו של טוען.
שלא בטובתי הייתי, לפתע, השליח המביא את הבשורה השחורה. לא מעט אנשים רצו להרוג את השליח. הם אמרו זאת ישירות, מפורשות, בשפת-ביבים משתלחת, מגדפת, מנאצת ונועצת, בארסיות מובהקת, את פגיונה הרעיל.
שימשתי כולא-ברקים לסערות הנפש של קוראים. גם עכשיו מעונן ועוד תיתכנה סערות.
תעזבו אותי, אני לא העניין. אני לא חשוב. אני קטן ושולי. קחו לעצמכם שעת-נפש רוגעת ושוקטת ולכו אצל המלים הטובות, הקסומות, של הסופר הדגול גבריאל גרסיה מארקס, חתן פרס נובל לספרות, שכתב ספר מופלא 'לחיות כדי לספר', על תהליך צמיחתו כסופר. הפרק הראשון, 'מה אני אגיד לך', פורסם לפני שבועות אחדים במוסף 'הארץ'. הכתיבה הגאונית הזו מוכיחה וממחישה עד כמה יפות עשויות מלים להיות. קחו לכם זמן וקראו, לכל המעט, את הפרק הזה ואולי תתמלאו עדנה ונועם, רוגע ונוחם.
וגם אז, אם וכאשר תתקיפו אותי, אולי תקהה מעט המאכלת שבלבכם והנעיצה של פגיונכם בי תהיה נסבלת יותר, אם יש בכלל עם מי ועל מה לדבר...
אני מודה ומתוודה: אני רגיש. אני פגיע. פגעתם בי. העלבתם אותי. אני נושא עמי את העלבון אבל קשה וחריפה ממנו היא התחושה שמקום שהיה אמור להתמלא אהבה - מתמלא שנאה.
מותר לדבר ומותר לכתוב וחבל ועצוב לשנוא אם אפשר לסלוח ולאהוב.
בתקווה.
|
| תאריך:
|
12/12/2003
|
|
|
עודכן:
|
12/12/2003
|
|
אברהם שרון
|
|
המכנה המשותף לכל "תוכניות השלום" למיניהן איננו שלום. מזמן כבר לא מדובר על "שטחים" תמורת שלום, או "שלום", או ביטחון, או "ביטחון". על כל אלה ישראל הנהנתנית והמפוחדת מערפאת ומסייעניו כבר ויתרה. מביילין ועד שרון, המכנה המשותף הוא הטרנספר. לא מדובר במכבסת המלים המעודנת: "הזזה" או "פינוי" או "הורדה", ואפילו לא על עקירה או גירוש. מדובר בטרנספר.
|
|
|
|
|
הסכם "ים המלח", המכונה הסכם ז'נבה - אולי כי ז'נבה נמכרת טוב יותר - אינו הסכם בין מדינות. אך החותמים עליו בצד הישראלי מבקשים שנראה בו "מודל". לאור זאת נכון לבדוק את שיש בו ואת שאין בו כאילו היה הסכם של ממש, שהרי רק כך ניתן להעריך את המודל, קרי: את הצלחתה של קבוצת הנושאים ונותנים ליצור מכנה משותף בין הצדדים הניצים.
|
|
|
|
|
הציבור נעור לנוכחות הפשע המאורגן הישראלי עם קפיצת המדרגה שחלה לאחרונה, עת עברה העבריינות הממורכזת לדפוסים של טרור. זאת בשוני בוטה לחזותו של הפשע עד לאחרונה, עת "התיימר" להיות גורם שומר סדר ומדכא אלימות אזרחית, בהטילו לכאורה משמעת ברזל על חוליגנים בודדים בערינו.
|
|
|
|
|
ניסיון ההתנקשות הנוסף, בצהרי היום בתל אביב, לטענת המשטרה כנראה בזאב רוזנשטיין - שרק לפני יום שוחרר מאימת החשד של הזמנת רצח האחים אברג'יל, הוא יותר מאשר אות אזהרה למשטרה, לפרקליטות, לבתי המשפט ולשלטון החוק בכלל.
|
|
|
|
|
עצרת האו"ם, בשל הרוב האוטומטי שיש לה, יכולה להעביר כל החלטה כנגד מדינת ישראל, כפי שעשתה מספר פעמים בעבר, וכנראה זה מה שצפוי גם בעתיד - למרות התנגדות ארה"ב והימנעות אירופה. ההצהרה הידועה והמפורסמת "או"ם-שמום", או: לא חשוב מה חושבים הגויים, חשוב מה עושים היהודים - נכונה. אך הזמן עושה את שלו, הלחץ הבינלאומי, הלחץ האירופאי, אם על-ידי הקוורטט ואם על-ידי איגוד מדינות אירופה - יש לו משקל סגולי, שאסור לזלזל בו - מה עוד שגם ארה"ב אינה מתלהבת, בלשון המעטה, מן הגדר ובמיוחד התוואי שלה. עצרת האו"ם - על-פי "האמנה" שלה, יכולה לפנות בכל נושא לבית הדין הבינלאומי בהאג, כדי לקבל חוות דעת בנושא שמועבר אליה.
|
|
|
|
|
