לצערם הגדול של אזרחי מדינת ישראל לא הצליחו זרועות הביטחון שלה לספק את כל המידע המודיעיני הדרוש שיאפשר קיומו של מבצע צבאי שיביא לשחרורו של גלעד שליט. האחריות המודיעינית לאספקת מידע זה מוטלת בעיקר על שירות הביטחון הכללי שלא הצליח להביא את המל"מ (מודיעין למבצע) הנחוץ. בכך הוסרה האופציה הצבאית מעל השולחן.
בפניה של ממשלת אולמרט, שבתקופתה אירעה חטיפתו של גלעד שליט, עמדו האפשרויות הבאות לפעולה כדי להביא לשחרורו, על-ידי מה שמכונה בעגה הביטחונית הפעלת "מנופי לחץ":
- חטיפות של בכירים בחמאס כדי להחזיק ב"קלפי מיקוח" שיאפשרו קיומה של עסקה נוחה לישראל.
- חיסולים של בכירים בחמאס כדי להפעיל לחץ על הנהגת הארגון ולזרז עסקה לשחרורו של שליט.
- ביצוע עסקה לשחרורו של גלעד שליט תוך כניעה מינימלית לדרישות ארגון החמאס.
- ניצול מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה להאיץ את שחרורו של גלעד שליט לדוגמה על-ידי לכידת מספר גדול של שבויים המשתייכים לארגון החמאס והחלפתם בחייל החטוף.
- הפעלת סנקציות על אסירי החמאס: מניעת ביקורי משפחות אצל האסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל, מניעת ביקורים של נציגי הצלב האדום, איסור על אסירי החמאס לצפות בטלוויזיה, לקרוא עיתונים ועוד.
תפקודה של ממשלת אולמרט ושל ראש הממשלה אולמרט עצמו היה כושל בכל הקשור לפרשה. ביקורת על כך גם השמיעה משפחת שליט עצמה. ממשלת אולמרט כשלה כמעט בכל האפשרויות שצוינו לעיל להביא לעסקה מוצלחת שתאפשר את שחרורו של שליט. לא רק שלא נחטפו או שלא חוסלו מנהיגים של החמאס, ממשלת אולמרט גם לא הטילה שום מגבלות על אסירי החמאס המוחזקים בבתי הכלא בישראל והנהנים מתנאי מאסר נוחים, בעוד גלעד שליט סובל מבידוד מוחלט וללא שום קשר לעולם החיצון.
גם במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה לא השכילו כוחות הביטחון של ישראל ללכוד "דגים שמנים" של החמאס שיסייעו בהתמקחות עם ארגון החמאס על ביצוע העסקה. יתר על כן, זמן קצר לפני שסיים את תפקידו, ניהל ראש הממשלה הקודם
אהוד אולמרט משא-ומתן חפוז עם החמאס תוך שהוא מקבל את דרישת החמאס לשחרור של 325 מחבלים מתוך רשימת 450 המחבלים שדרש החמאס והותיר לממשלה הבאה עסקה כמעט מבושלת. אהוד אולמרט לא רצה להירשם בהיסטוריה של מדינת ישראל כמי שנכנע לדרישות החמאס והעביר את "פצצת הסירחון" לממשלה החדשה. לכן,
אם בסופו של דבר תתבצע "עסקת שליט", צריך לזכור שהיא נולדה מרחמה הכושל של הממשלה הקודמת.
ממשלת נתניהו, שקיבלה את ה"ירושה" הזו, החליפה את השליח המיוחד שטיפל בפרשה מטעמה - עופר דקל, סגן ראש השב"כ לשעבר, ב
חגי הדס, מבכירי המוסד ובעל רקורד מבצעי מרשים - והכניסה מתווך נוסף לעסקה, את איש המודיעין הגרמני שהביא כמה רעיונות יצירתיים לקידום העסקה. בשלב הראשון בוצעה "העסקה הקטנה" שבה נמסרה לישראל קלטת וידאו המראה את גלעד שליט בריא ושלם תמורת שחרור 20 מחבלות פלשתיניות. על השלב השני של העסקה דנים כעת בקהיר.
האסטרטגיה המנחה את ארגון החמאס במשא-ומתן על ביצוע "עסקת שליט" היא לרסק לחלוטין את כל הקריטריונים שקבעו ממשלות ישראל וזרועות הביטחון שלה בעניין שחרור אסירים ביטחוניים, במיוחד כאלה המוגדרים כאסירים "עם דם יהודים על הידיים". ההמלצה על נקיטת הקו הזה יצאה מהנהגות האסירים בבתי הכלא בישראל ואומצה על-ידי הנהגת החמאס. ארגון החמאס רוצה ליצור מודל חדש לעסקות חילופי שבויים, מעין תקדים לעתיד, שכן הוא מתכנן להמשיך ולחטוף חיילים ואזרחים ישראלים. הוא מנסה להחתים את ממשלת נתניהו על עסקה שחמורה פי שבעתיים מבחינת ישראל בהשוואה לעסקת ג'בריל הידועה לשמצה. למגמה הזו של החמאס מצטרפים גם גורמים מארגון הפת"ח. למשל, אחד ממנהיגי האינתיפאדה השנייה ששוחרר לאחרונה מן הכלא והנקרא חוסאם ח'דר מאזור שכם, קורא לארגון החמאס שלא לוותר על התנאים שקבע לעסקה מייד לאחר חטיפתו של גלעד שליט. לדבריו, חייבת העסקה לכלול שחרור אסירים ותיקים, אסירים מקרב ערביי ישראל ומזרח ירושלים וכן אסירים ממדינות ערב המוחזקים בישראל. כל ויתור, אומר חוסאם ח'דר, יפגע בעתיד בסיכויים לשחרר את האסירים האלה.
העידוד ששאב ארגון החמאס ממחדליה של ממשלת אולמרט, לקחי מבצע "עופרת יצוקה" בכל מה שקשור למלחמה בטרור, דוח גולדסטון והשלכותיו, כל פעולה צבאית גדולה שתרצה ישראל לבצע בעתיד - כל אלה מחייבים את ממשלת נתניהו לעבור למלחמה חשאית של חיסול מנהיגי הטרור של החמאס והג'יהאד האיסלאמי. ממש כפי שממשלת
גולדה מאיר יצאה בשנות השבעים למלחמה בארגון "ספטמבר השחור".נקווה רק שהמלחמה החשאית החדשה,אם אכן תאמץ ממשלת נתניהו את הרעיון, תהייה מוצלחת יותר מקודמתה ותחדש את כוח ההרתעה של ישראל ובכך תמנע מעשי חטיפה של אזרחים וחיילים ישראלים נוספים.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
