הפרטה כן - הפרזה לא

על מה קמה כל המהומה? בג"צ בהרכב תשעה שופטים קבע בהחלטה עקרונית של שמונה נגד אחד, כי יש לפסול את היוזמה של הקמת בית הסוהר פרטי, בשל היות הסעיף בתיקון חוק בתי הסוהר (שאפשר זאת), כבלתי חוקתי. יתרה מכך, על-פי החלטת בג"צ, יש בתיקון החוק שנעשה על-ידי הכנסת, המאפשר הקמת בית הסוהר פרטי, משום פגיעה "בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו".

צודק בג"צ, בעיקרון בגדול, אך שוגה לגבי הפרשנות הכללית שלו והשלכותיו על חיי היום-יום. נכון שאין להפריט סמכויות שלטוניות. לא נהוג במדינה דמוקרטית להעביר סמכויות מוסדיות מהותיות לידי גורמים פרטיים. כמובן שלא מקובל ולא חוקתי לאפשר לאנשים פרטיים לנהל בתי כלא, להעניש את האסירים בעבירות מנהליות, לשלול מהם זכויות של אסיר, כגון: טלפונים, פגישות, ביקור משפחות, קנטינה, העברה לצינוק או ביטול חופשות. אבל מכאן ועד ביטול מוחלט להקים בתי כלא פרטיים הדרך ארוכה ופתלתלה.

כעיקרון כללי, עלי לציין ולהדגיש, כי הפרטה כשלעצמה אינה בהכרח דבר רע - אלא יש בה אלמנטים חיוביים רבים וצדדים חשובים למתן שירות טוב יותר ויעיל לאזרחים. ההפרטה מקובלת בכל העולם המודרני - לרבות בתחום של בניית בתי סוהר פרטיים והעסק עובד ופועל. יש להבדיל בין העברת סמכויות שלטוניות, להעברת סמכויות למתן שירותים לציבור. אני חוזר ואומר - העברת סמכויות שלטוניות ומוסדיות - לא ולא. העברת סמכויות מנהליות למתן ולשיפור השירות הציבורי - בהחלט כן.

כדי להבין יותר טוב את נושא הדיון, להלן תקציר עובדתי של נושא בניות בתי כלא פרטיים, ובית הכלא הפרטי הספציפי הנדון.

החשב הכללי לשעבר ירון זליכה - הוא האיש שבתקופת כהונתו קידם את הקמת הכלא הפרטי מטעם הממשלה (ראה בעניין זה את הכתבה המלאה בעיתון כלכליסט מ-22.11). כלומר, משרד האוצר והחשב הכללי מטעמו ניהלו והוציאו את המכרז לבניית הכלא הפרטי. המכרז הוצא רק לאחר שכנסת ישראל חוקקה את התיקון לחוק בתי הסוהר, המאפשר את הבנייה. יתרה מכך - בזמן הגשת המכרז ולפני ההחלטה הוגשו לבג"צ שתי עתירות נגד הקמת בית הסוהר.

בג"צ בזמנו לא עצר את בניית הכלא. כלומר, בזמן שהוחלט על בניית הכלא הפרטי היה תיקון לחוק שאושר בכנסת, והיו שתי עתירות שבג"צ לא מצא לנכון לעצור או להוציא צו ביניים על הקפאת ההליכים, הבנייה או הפסקתה.

מסקנה: או שהייתה כאן "חלמאות" משפטית, או שבג"צ נרדם, לא עשה את המצופה ממנו ונתן לבנייה להימשך, ורק כאשר בניית הכלא הושלמה החליט שכל הנושא לא חוקי.

מסקנה נוספת: הבסיס לפיצויים גבוהים ליזמים מונח לפתח הממשלה, שתיאלץ לקנות את הכלא ולשלם פיצויי-עתק בשל התנהלות כושלת וחלמאית.

ובאשר להחלטת בג"צ, יש הטוענים שמדובר בהחלטה שתהיה בעלת השפעה על הפרטות עתידיות במשק בכל התחומים וצמצום הלגיטימיות של ההפרטות במשק כולו. דרך אגב, ירון זליכה החשב היוצא של משרד האוצר, הביע את דעתו במאמר בכלכליסט המוזכר לעיל, שהוא לא מבין את ההחלטה ומתנגד לה.

להערכתי, שגה בג"צ כפי שאמרתי לעיל, בפרשנות מרחיקת הלכת שנתן להחלטתו. דעתו של שופט המיעוט, כב' השופט אדמונד לוי, הייתה כי בעיקרון צודקים שופטים הרוב, אך לדעתו היה מקום לתת לפרויקט הניסיוני זמן של שנה להרצה תוך ביקורת ומעקב, ואז להחליט על יעילותו, נחיצותו והצלחתו. על כך אני יכול להוסיף - נושא הוצאת סמכויות ממשלתיות לשיפור ולייעול השירות הציבורי אינו דבר חדש. הרי בעיקרון, כל פעולה, כל יוזמה ממשלתית, צריכה להיעשות על-ידי הממשלה ומוסדותיה. אבל כל הממשלות הדמוקרטיות בעולם הגיעו למסקנה, שיש פרויקטים ויוזמות לטובת הציבור שניתן להפריטם לצורך ייעול, מהירות וזמן שירות טוב ומהיר לאזרח. לדוגמא: כבישי אגרה באירופה וכביש מס' 6 בישראל הם פרויקטים של הטבה לטובת הציבור. כך גם לגבי רכבות, כבישים מהירים, נמלים ועשרות פרויקטים נוספים שניתן להוציאם לשוק האזרחי במסגרת שיפור השירות הציבורי. והרי ניתן לטעון, באותה מידת הצלחה והיגיון, שבניית כבישים או מערכות קשר, היא החלטה בלעדית של הממשלה עבור אזרחיה, אז למה להפריט. כי ניתן להפריט שירותים ממשלתיים, שיש עליהם פיקוח ומעקב והם לתועלת הציבור.

הפרטת בתי סוהר:

הסוגייה כאן יותר סבוכה ומעוררת שאלות קונסטיטוציוניות. אך יחד עם זאת, יש אפשרות למצוא את הפתרון הנכון והחוקי. למשל: הפרטת בית הסוהר תתייחס לבניית המבנה, למתן שירותי ניקיון, מזון ושמירה בלבד. כאשר כל נושא הניהול והפעלת סמכויות הענישה יישאר בידי שירות בתי הסוהר. השב"ס ימנה את מנהל בית הסוהר ואת הפונקציונרים המנהלים העיקריים, והתשלום ליזמים הפרטיים ייעשה בהתאם לחוזה, פר-אסיר או פר-מיטה, בהתאם לסיכום.

היתרון בהסדר זה יהיה שבית סוהר פרטי, בנוסח שהוקם, ניתן לאכלס באסירים קלים, שהורשעו בעבירות קלות. לדוגמא: שפוטים בעבירות מס, תעבורה, תאונת דרכים, או אסירים לפני שחרור, אסירים בשיקום ואלה שיוצאים לעבודות חוץ. מאות האסירים האלה יקלו על העומס העצום בבתי הכלא המרכזיים, שם התנאים קשים עד תת-אנושיים מבחינת הצפיפות, האכלוס והשירותים הנלווים. כלומר, ניתן לקבוע בחקיקה או בהתקשרות החוזית את התנאים המגבילים המשאירים את הניהול, הפיקוח, השיפוט המשמעתי והמעקב בידי שב"ס ולא בידי רשות אזרחית.

ובאשר לתורת הקונספירציה:

מיד עם פרסום ההחלטה, היו רבים ששמחו בטענה שנמנעה קונספירציה של קשרי הון-שלטון. כלומר, היזמים של בתי הכלא, יש להם אינטרס שבתי הכלא הפרטיים יהיו מלאים באסירים, אז הכסף ימשיך לזרום לכיסם. לכן, יופעל לחץ ישיר ועקיף על המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט למלא את בתי הסוהר בעבריינים.

אתם הבנתם את זה?

אם הדבר לא היה מועלה ומושמע מדי פעם ברצינות, ניתן היה לצחוק ולהתייחס לכך כמו לפיליטון של הגשש החיוור - ששם מקומו.

ובאשר להחלטת בג"צ ברוב של שמונה נגד אחד - יש לומר שלפעמים שופטי המיעוט הם יותר ריאליים, עם הרגליים על הקרקע ולא יושבים באולימפוס של עקרונות כלליים שלא תמיד תואמים למציאות המתהווה והמתקדמת.