סיפורי סתיו בפולין

מי שהגה הסעת תלמידים ישראלים לפולין בחודש נובמבר, כנראה חשב יותר על התעריפים המוזלים של טיסות ובתי מלון, מאשר על הנוסעים הצעירים. אמת, הנסיעה היא לצורך הכרת פולין אחרת - פולין של השואה או בית העלמין היהודי הגדול ביותר אי-פעם. אולם מזג האוויר בעונה זאת של השנה בפולין, גם במרכזה וגם בדרומה, הוא עכור ואפור. שלגים מלוכלכים שטרם נערמו במידה מספקת, דרכים משובשות (גם בתקופת הקיץ, כתוצאה מהרחבתן) וקור שחודר ללשד העצמות. שום דבר לא יקרה חלילה, אם פה ושם המבקרים יהיו גם תיירים רגילים. לכן, מכל סיבה שהיא, עדיף החורף מאשר הסתיו. החורף, כלומר דצמבר-פברואר, הוא בפולין סבא חורף על כל הכרוך בנופים, באנשים ובאופנה. לחורף גם מאכלים מיוחדים, בייחוד מרקים. עליהם נפרט בהמשך.

בשבוע שעבר קיבלנו טלפון מנכדתי נועם שיצאה עם כיתתה לפולין, אף שהיא סיירה איתי שם לפני שנה וחצי בתקופת הקיץ, כאשר המישור הפולני ירוק בשלל גווניו, הנהרות בצבעי ארגמן, האגמים כחולים-ירוקים והיער ופירותיו בשיא הניחוח והפריחה. הם נסעו בלילה בין לובלין במרכז-מזרח פולין לקרקוב בדרום. מרחק נסיעה של 400 ק"מ לערך. הנערה הוציאה מן המזוודה את כל הסוודרים, הצעיפים והסווטשרטים כדי לעטוף את גופה שרעד מקור. כנראה שבאוטובוס הפולני, שאין בו צורך במיזוג בדרך כלל בעונת הקיץ, אין בו חימום או מספיק חימום לעונה זאת של השנה. ועונה זאת גרועה מן החורף.

אם הסתיו כאן - החורף לא רחוק

הימים המאוחרים של הסתיו ונופי השלכת היו בילדותנו פרוזדור - רק הכנה - לחורף הלבן בפולין. והחורף המושלג הביא עימו כמה וכמה חוויות, לילדים ולגדולים כאחד. מי שהייתה לו חנות טקסטיל כמונו, עשה הכנות ל"שבוע בלבן", שבוע שבו כל חלונות הראווה של חנויות הבדים והלבוש זהרו מלובן והמחירים היו נמוכים יחסית. אלה היו הימים של ההכנות לחג המולד, לגויים, ולחנוכה ליהודים. והיה שחג אחד נפל על השני, הייתה אורה ושמחה בכל העיר. בשעות הלילה, למטה היה פרוס מרבד שלג, למעלה האיר הירח ובין לבין דלקו נרות חנוכה בחלונות היהודים ונצנצו עצי האשוח בפתח ביתם של הנוצרים. הוסיפו לזה סוס-שניים, או טרויקה שמושכת מגלשת ועל צוואר הסוסים פעמונים מצלצלים - והא לכם רומנטיקה נוסח שנות השלושים. ערב מלחמת העולם השנייה.

פולין היא ארץ מזרחית-צפונית. בקיץ, השחר עולה בשעה 04:30 לערך בבוקר והשמש שוקעת קרוב לשעה 23:00 בערב. בחורף היוצרות מתהפכות. השחר מפציע ב-08:00 בבוקר בערך וזאת אם לא מעונן. אם העננות כבדה, היא משמשת שמיכת פוך לשחר שמתעצל לצאת. הערב יורד בשעה 16:00 אחר-הצהריים, אם השמים בהירים. יחד עם זאת, מזג האוויר לא היה תירוץ שלא ללכת לבית הספר. זאת גם משום שיחסית השלגים הם לא סופתיים והטמפרטורות הממוצעות הן בדרך-כלל 8--10- מעלות מתחת לאפס במרכז פולין, ככה שמעיל פרווה, כובע פרווה וכפפות פרווה, משאירים את העיניים פתוחות, גם אם פתיתי שלג נדבקים אל הריסים, כדי לראות את נתיב ההליכה. בימי שישי שעות הלימודים היו מקוצרות כמובן. זאת משום שלא למדנו לימודי קודש אחר-הצהריים והסתפקנו בלימודים רגילים לפני הצהריים.

שיעורי בית

אבל יום שישי היה כמובן יום מיוחד. לא רק בשל היותו ערב שבת. קמנו לפני שבע, חושך מוחלט, והופענו, אני ושני אחיי, במטבח, משם בקע האור שעה לפני כן. התיישבנו על משטח העץ (שבימינו הוא שיש) כאילו ביציע במופע. סבתא הכינה את מנות השבת. האוכל בכלל, בייחוד המבושל, הוכן בידי סבתי. אמי ברחה מן המטבח כמו שברחה מן הדת, מן הראשון בגלוי, מן השני בסמוי. העוזרת והאומנת לא היו מבני בריתנו. אומנם האומנת הזכירה לנו להתפלל "שמע ישראל" לפני השינה, אך היא הייתה קתולית. מכאן שבמטבח, בעצם בממלכה כולה, שלטה סבתי.

ההכנות בימי ו' כללו גם הכנת חלות. ואנחנו רצינו להיות בטוחים שסבתא לא תשכח לקלוע בעבורנו שלושה זוגות חלות. כל זוג היה בחזקת זכר ונקבה. הנקבה הייתה עגולה בגודל אגרוף קטן קמוץ, והגבר היה באורך של יד קטנה. זוג לכל דבר, אפילו לתיבת נוח. אבל לא חלמנו אפילו ללמוד את הכנת המאפה הזה, בראש ובראשונה בשל מלאכת הקליעה. לעומת זאת, בהזדמנויות אחרות, כמו כאשר הייתי חולה ונשארתי בבית, למדתי איך להכין מרק גריסים ושעועית שנקרא בפולנית וביידיש "קרופניק" - krupnik. עם הקדמה זאת, נוסח טומי לפיד (ורות סירקיס) - "פפריקה", יהיה זה טבעי שלסיפור יצורף המתכון. גם לפולנים מגיע ולא רק למאג'ארים.