שכרם של נבחרי הציבור והמנכ"לים בשירות הציבורי יעלה בחודש ינואר ב-5%-7%, כאילו אין מיתון (TheMarker, 22.11.09). את עינינו צדה לא רק הידיעה הזו, המקוממת כשלעצמה, אלא גם נתוני השכר שצורפו אליה. נחשו מי מבין ראשי המדינה מקבל את השכר הגבוה ביותר. ההיגיון אומר: נשיא המדינה, אולי ראש הממשלה. אבל המציאות אומרת: נשיאת בית המשפט העליון.

שכרה של דורית ביניש עומד כיום על 55,000 שקל בחודש ויעלה בעוד כחודש ל-58,000 אלף שקל - 17% יותר משכרו של שמעון פרס, 38% יותר משכרו של בנימין נתניהו, 56% יותר משכר השרים, נגיד בנק ישראל ומבקר המדינה. למה? לא ברור.

מה שכן ברור הוא, שגם בתחום השכר הצליחו השופטים לדאוג היטב לעצמם, תוך קיבוע מעמדם לא כרשות אחת מבין השלוש, אלא כרשות-על של ממונים המשקיפה ממרום מושבה על הנבחרים. ואם מישהו יעז להגיד משהו - הוא יתויג מיד כחלק מכנופיית המבקשים לפגוע בשלטון החוק. כאילו שאי-אפשר לאכוף את החוק בשכר הרבה יותר צנוע וסביר.

הנתון הזה התפרסם ימים אחדים לאחר פסק דינו של בג"צ, בהרכב בראשותה של ביניש, בנושא הכלא הפרטי. פסק הדין ניתן 4.5 שנים לאחר הגשת העתירה, כמעט ארבע שנים לאחר ההודעה על הזוכות במכרז, שלוש שנים לאחר שההסכם איתן נכנס לתוקף וחצי שנה לאחר שבית הסוהר הושלם. השופטים נמנעו עד מרץ השנה מהוצאת צו ביניים, וכך הכניסו את הזוכות להוצאות ניכרות, גרמו ל-120 איש להתפטר מעבודותיהם כדי להפוך לסוהרים, וכעת מכניסים את המדינה לבעיות של תביעות ענק, מחסור במקומות כליאה ועוד עשרות מובטלים.

כבוד השופטת, בשביל 55,000 שקל לחודש, היינו מצפים שתתאמצי קצת יותר.

יו"ר יהדות התורה מאיים במשבר קואליציוני, לנוכח תמיכת הממשלה במעקב אחרי בנות המשתחררות מצה"ל מטעמי דת, על-מנת לוודא שהצהרותיהן היו אמת. ממה בדיוק יעקב ליצמן מפחד? הרי לבנות החרדיות לא אמורה להיות שום בעיה עם כל בדיקה שהיא. מן הסתם, ליצמן חושש שמא הבדיקות יזלגו הלאה, אל הבנים, ויגלו שיש אלפי "תלמידי ישיבות" כביכול שכבר מזמן אינם חובשים את ספסלי בית המדרש. אבל אולי יש כאן גם אהבת ישראל אמיתית: ח"כ חרדי דואג לשחרר מצה"ל בנות המבלות בשבתות על שפת הים בביקיני.

אגב ליצמן: כזכור, סגן שר הבריאות דרש לכנות את שפעת החזירים בשם "שפעת מכסיקו", כדי לא לומר חלילה את שמה של החיה הטמאה (המופיע בתורה, אבל זה סיפור אחר). השבוע שמעתי, שבמגזר החרדי יש מי שמצאו למחלה שם אחר: שפעת ליצמן.

אוי ואבוי, הרגזנו את הפריץ! מה יהיה?! זה הרושם שמתקבל מתגובת לשכת ראש הממשלה והעיתונות לדבריה אתמול (חמישי, 26.11) של לימור לבנת נגד ממשל אובמה.

מה בסך-הכל אמרה לבנת? שלישראל קשה מאוד עם הממשל הנוכחי. אולי בחירת המילים שלה לא הייתה הכי מוצלחת, אולי היא הייתה צריכה לגלות יותר טקט, אבל בשורה התחתונה - היא צדקה לגמרי. יש לנו עסק עם ממשל תמים וחסר ניסיון בצורה מסוכנת, שמתקפל מול אירן מצד אחד, ומצד שני - דורש מישראל להפסיק לבנות אפילו בירושלים. אז מה קרה? כבר אסור להביע דעה? אסור לומר בגלוי את מה שרבים אומרים בשקט?

"הטענה שהמדינה מעודדת חרדים לצאת לעבודה, זה הבלוף הכי גדול שיש. יש להם תדמית של פרזיטים, שלא רוצים לעבוד, אבל אני אומר חד-משמעית שיש אלפים שאם רק הייתה ניתנת להם האפשרות, הם היו רוכשים מקצוע, ולא מתפרנסים שכר רעב". כך אמר השבוע יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, בראיון ל"גלובס".

גפני שכח עובדה אחת קטנה: הלימודים של החרדים אינם מכשירים אותם כמעט לשום מקצוע. נכון, הבנות לומדות יפה והן המפרנסות העיקריות, אך מה עם הבנים? לימודי קודש מאפשרים להיות רבנים או מורים - וזהו. בלי מתימטיקה ואנגלית, הסיכוי למצוא עבודה שואף לאפס. ולמה הם לא לומדים מתימטיקה ואנגלית? כי ראשי הציבור החרדי לא מוכנים אפילו לשמוע על כך. הנימוק הרשמי הוא אידיאולוגי, אך נראה שהנימוק האמיתי הוא החשש שהבחורים כן ייצאו לעבוד ולא יהיו תלויים בקצבאות ובתרומות - וממילא גם לא יהיו תלויים ברבנים ובעסקנים. אז לפני שגפני בא בטענות, שיבדוק מי באמת אחראי.

במסגרת הרפורמה במיסוי הרכב, הביא השבוע גפני להורדת המיסוי על מכוניות יוקרה ועל מיניוואנים בני שבעה מקומות. הנימוק שלו: כאשר המכוניות יותר גדולה, היא נוסעת במקום שתיים וחוסכת בזיהום. זה כמובן קשקוש, כי הדרך האמיתית לחסוך בזיהום היא לעודד את השימוש בתחבורה הציבורית. הסיבה האמיתית היא, שקהל הבוחרים של גפני מרבה להשתמש במכוניות גדולות בשל ריבוי ילדיו. וכך, בידו השנייה הוא דואג להעשיר עוד יותר את אלו מבין החרדים שכן הסתדרו בחיים.

בלי טיפה של ציניות, מגיעה מילה טובה לרענן כהן. מי שהיה שר בלי תיק ומזכ"ל מפלגת העבודה ודמות נלעגת בחיקויו של אלי יצפאן, קיבל לפני שבע שנים את תפקיד יו"ר הבנק לפיתוח התעשיה.

היה זה מינוי פוליטי מובהק, של אדם ללא ידע וניסיון מתאימים, לראשות חברה ממשלתית שעל סף פשיטת רגל. השבוע נמכר הבנק ב-572 מיליון שקל.

נכון, מגיע הרבה קרדיט למנכ"ל אורי גלילי, אך הרי היינו שוחטים את כהן אם הבנק היה מתמוטט - ולכן מגיעות גם לו התשבחות על הצלת הבנק ומכירתו בסכום נאה.