מדינת ישראל כבית קברות לכל עם ישראל?

חלק ממסורת ישראל היא מין אמונה ב"גלגול מחילות", לאמור: בבוא יום תְּחִייַת-המתים יקומו כל מֵתֵּי ישראל לתחייה. אלו שקבורים בחו"ל יאלצו לעבור "גלגול מחילות" עד שיגיעו וישובו לחיים בארץ-ישראל.

אינני יודע מנין מסורת זו ומתי הפכה מסיפור עתידני לחלק מהמסורת; אף אינני יודע אם זו הסיבה שיהודים כה רבים, שחיו כל חייהם בחו"ל, ושם עשו את הונם וְחֵיְלָם, מבקשים להִיקבֵר בארץ הקודש. היו ימים ויהודים באירופה היו רוכשים שקית עפר מא"י, על-מנת שזו תוטמן בקברם בגולה.

כל העניין מוזר מעט, משום שבעיקריה של דת ישראל מיוחסת טומאה רבה למתים, נאסר לגעת בהם, שלא לצרכי טהרה וקבורה. לכהנים נאסרה כליל הכניסה לבתי-הקברות, ולפי אותה מסורת גם הֶעֱלִים הקב"ה את מקום קבורתו של משה רבנו, על-מנת שהעם לא יפקוד את קברו ולא יפתח סביבו טקסים.

בענייני הקבורה חלו התפתחויות מוזרות, שלפי מיטב הבנתי הן זרות לדת ישראל. מצד אחד למדנו מהגויים סביבנו את המנהג לעלות לקברי צדיקים ולחגוג על קברותיהם, שלא לדבר על הטקסים המיוחדים שהתפתחו סביב קבר הרשב"י, רבי שמעון בר-יוחאי, שאף גוזזים על קברו, בתספורת ראשונה, את שערם של בני-השלוש, טכס המעביר צמרמורת של זכר אליל הבעל בגיא בן הינום. ה"בָּאבּוֹת" לסוגיהם פיתחו מאוד את טקסי ה"הילולות" על קברי בני-משפחתם, שם מרקדות בתולות עם בחורים, מתקיימת כֵּרָה ענקית והצדיקים לבטח מתהפכים למטה בקברם.

מנהג מוזר אחר הוא הטיסה לקברי צדיקים בחו"ל. לא רבים חוגגים על קבריהם של גדולי ישראל כמו הרמב"ם, ר' יוסף קארו, הגאון מוילנא, אך הטיסה לעיר אוּמָן באוקראינה, להילולות על קבר רבי נ-נח-נחמן מברסלאב הפכו חזון עממי נפוץ, ובין העולים לרגל (למטוס?) גם שרים וחברי-כנסת. מה לזה ולדת ישראל? אולי לאריה דרעי פתרונים.

באופן זה שטחים נרחבים בא"י הפכו לבתי קברות. כמו בירושלים: כל הר הזיתים, הר המנוחות, הר הרצל ועוד בתי קברות רבים ברחבי המדינה "העולים על גדותיהם", אשר בִּשְׁבִילֵיהֶם נחפרים קברים ונדרשים עוד ועוד שטחים הנלקחים מן החיים לטובת המתים. כמובן שהאוחזים בקופות הדת, החברות קדישא גחש"א, עשו ועושים קופות נאות מעסקי-המתים, ולוחמי נטורי-קרתא ודומיהם מצאו בקעות להתגדר בהן, ועם מציאת עצם הם מונעים חפירות ארכיאולוגיות, סלילת כבישים או הקמת מתקנים רפואיים מוגנים לפצועי קווי-העימות. בשם המתים הם פוגעים בחיים, אבל אצלנו הרי הכל מותר, בייחוד לאלה.

בימים אלו פולחני המתים הגיעו לשיא חדש של חוסר-טעם, עם הבאת ארונו של שבתאי קלמנוביץ לקבורה בישראל. כאן לא מדובר ביהודי רגיל בגולה, המאמין, משום-מה, שראוי לו להִיקבר בארץ אבותיו, אותה אולי לא פקד מעולם בחייו. כאן מדובר ביהודי אשר ריגל נגד מדינת ישראל, נידון והורשע בדינו. מה משמעות קבורתו כאן? חזרה למקום הפשע? כן, תאמרו שאם היה מת בכלא היה בלאו-הכי נקבר בישראל. נכון הדבר. הגם שהמנוח הזה חזר למדינה ששלחה אותו לרגל נגדנו, עשה שם חַיִל בעסקים מסוימים שכנראה גם הביאו למותו. הוא בחר לחיות שם - האומנם ראוי היה לקָברו כאן? אפילו שביקש זאת ואפילו שהוריו טמונים בישראל? מבחינה משפטית אין כל מניעה לכך. כמו שהשיב אותו רבי לאותה אישה ששאלה אם תבשיל, שנפל לסיר לילה מלא, כשר לאכילה: "כשר, אבל מסריח...".

ובצד עצם העלאת גופתו לקבר בישראל תמוהה עלי החגיגה התקשורתית בלוויה: כה רבים ונכבדים באו ללוות מרגל שריגל נגדנו. מילא בני משפחתו וסנגוריו, אך מה עם היתר? כלום לא נתערבבו לכם מושגי בראשית? איש זה לא רק ריגל מטעם הק.ג.ב. בישראל אלא גם הכתים ריבואות של עולי-רוסיה בממשו חשש עמום כי בקרב עליה נפלאה זו גם הטמיעו גופי המודיעין הרוסי את שליחיהם. מה אתם אומרים? סתם נותר לי טעם רע בפה? תהי נשמתו צרורה.