"רקדו על הדם שלי ושל בעלי, אין הרבה אנשים עם יושר כמו שלו ובמקום זה התגוללו עליו. אם יש אדם ישר והגון זה בעלי" - פוסקת השופטת בדימוס מיכאלה שידלובסקי-אור [הארץ, 23.11.09].
העדות הזו של השופטת שידלובסקי-אור מיותרת לחלוטין. אנחנו לא זקוקים לה כדי לדעת עד כמה בעלה
תאודור אור הוא איש ישר.
הוא חייב להיות איש ישר.
כי הוא היה שופט בית המשפט העליון.
תארו לכם לרגע קט שופט עליון שאינו איש ישר. היתכן אוקסימורון מבעית מזה?
כי לכל אורך שנותיו - רק היושר וההגינות האירו את דרכו של השופט אור.
ואם ראינו פה ושם
ניגוד עניינים - זה רק היה נדמה לנו.
זוכרים את המקרה עם אלי הורוביץ מ"טבע"? איך השופט אור צלל אז אל תהומות הביזיון כדי לחלץ את הורוביץ מהקבר ולהחיותו. והכל כמובן לשם שמים.
כי רק לשונות רעות ונפשות מסוכסכות היו מסוגלות לצעוק אז מכל הגגות שהשופט אור מסובך שם עד מעל האוזניים בניגוד עניינים, בשל העובדה שעורך דינו של הורוביץ הוא ידיד קרוב מאד - חבר של ממש - של השופט אור, והשניים אף נוסעים לבילויים משותפים בחו"ל.
איזו הנאה צרופה הייתה אז לחזות בעמיתיו של השופט אור בבית המשפט העליון, כיצד - בתנועות מיומנות של צלופח - הם נאלצים להגן על חברם מזווית אחת של פיהם, ומהזווית השנייה לסנן אמירות מגומגמות שהחבר שלהם בעצם לא כל כך בסדר.
אבל האמת, שזו זכותה המלאה - אולי חובתה - של האשה האוהבת והמסורה, מיכאלה שידלובסקי-אור, להציף אותנו באמירות כמו "אם יש אדם ישר והגון זה בעלי".
כמו שזו זכותה של אהובה אלפרון להשתמש בטקסטים האלה.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
