הקפאת החשיבה מסוכנת יותר מהקפאת הבנייה

לאחר מלחמת ששת הימים, כשהמפה הגיאופוליטית באזורנו השתנתה באופן קיצוני, הופיע צורך דחוף לעדכן את האסטרטגיה הלאומית של ישראל לאור התנאים החדשים. כשניסיתי להסביר את זה לקברניטי המדינה, תוך הצעה לבחון אסטרטגיה להשגת שלום עם גורמים ערביים המתאימים לכך, הסדיר לי עוזר שר הביטחון - צבי צור (לשעבר, הרמטכ"ל "צ'רה") - דיון עם הממונה על המחקרים האסטרטגיים של מערכת הביטחון.

האיש, שהיה פעם אלוף בצה"ל, הקשיב לי בנימוס, ולאחר מכן הזמין אותי לחדר הספרייה שלו, הצביע על אחד המדפים ואמר: אתה רואה את שורת הספרים הזו? יש כאן תיאור של שש מאות שנות שנאה ערבית ליהודים. איתם אין סיכוי לשלום. שאלתי אם הוא חושב שזוהי שנאה גנטית, שאין לה מרפא. הוא לא ענה על כך, ורק העיף בי מבט שראיתי בו ניצוץ של אי-שפיות. לא יכולתי לספר לאיש - שיש, לדעתי, יועץ אסטרטגי לקברניטי המדינה הסובל מהפרעה נפשית. קרוב לוודאי שהיו חושבים שאני הוא זה שהשתגע.

בשנים שנמשכו מאז, התברכו קברניטי ישראל בשפע של "יועצים אסטרטגיים", אלא שתחת תואר מרשים זה ישבו יועצי פרסומת יהירים, שכל מומחיותם הייתה - למכור לעיתונאים "לוקשים" שיאדירו את שם משלמי השכר שלהם. לא היה לזה שום דמיון עם תכנון אסטרטגי מקצועי. חוסר החשיבה האסטרטגית לא היה נחלתו של מחנה זה או אחר בפוליטיקה הישראלית. הוא היה משותף לראשי השלטון וראשי האופוזיציה כאחד, והדוגמאות שלהלן יעידו על כך: -

1. בספטמבר 1967, אחרי מפלתו במלחמת ששת הימים, העניק נאצר לישראל מתנה אסטרטגית בעלת ערך היסטורי: החלטת ועידת חרטום של שליטי ערב שעם ישראל לא יהיה שלום, לא הכרה, ולא משא-ומתן. זה העניק לנו חופש פעולה לפרק באופן חד-צדדי את פצצת הזמן שהם טיפחו נגדנו בצורת מחנות פליטים פלשתינים שהתנפחו באופן מלאכותי משנה לשנה (עד שהגיעו כיום לחמישה מיליון בתעמולת הבלוף הערבית). עם הסברה מתאימה בעולם אפשר היה לשקם אותם בעיר חדשה, בסטאטוס "אזור סחר חופשי", על אדמה פנויה בסיני, במרחק 50 ק"מ מגבול ישראל הישן. במקום זה השארנו את מחנות הפליטים ואת מנגנון האו"ם הממשיך לנפח אותם תוך העצמת הדרישה למען "זכות השיבה" - כמרשם בטוח להשמדת ישראל.

2. באינתיפאדה שנפתחה בספטמבר 2000 גילו הערבים את נשק-הניצחון שהם פיתחו נגד ישראל: עלילות דם והסתה ארסית להעצמת הגזענות האנטי-יהודית בעולם - למימדים שתהפוך את ישראל למדינה בלתי לגיטימית. שום אסטרטגיה ישראלית לא הותוותה נגד סכנה זו, ולהיפך - גייס חמישי שלם צמח בארץ ובין יהודי התפוצות לעזרת מסע ההסתה הרצחנית. דרישות למעצר קציני צה"ל כפושעי מלחמה הפכו לספורט מקובל בארצות אירופה, ואיתן גם הצגת ישראל ככובשת לא-חוקית, מרעיבת ילדים פלשתינים ומנהלת מדיניות "אפרטהייד" פסולה נגד ערבים.

3. כשארה"ב שלחה את צבאה להלחם בעירק, נוצרו תנאים לברית אסטרטגית לקידום הביטחון הלאומי של אמריקה וישראל. פורום ותיקי מלחמת העצמאות, שבין חבריו גם ותיקי התורמים לבטחון המדינה במשך כל שנות קיומה, חיבר נייר-המלצות לכך, שאומץ על-ידי נוצרים אוהדי ישראל, ועיקרו פורסם במאמר של כותב שורות אלו בעיתון הארץ. הפעולה הראשונה לפי המלצות אלו הייתה צריכה להיות - חידוש פעולת צינור הנפט העירקי לחיפה ופתיחת הציר שלאורכו - להעברת כוחות צבא ואספקה בין חיפה לעירק, כפי שזה פעל בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהבריטים שלחו צבא (במשאיות שהוחרמו מיהודים בארץ-ישראל) כדי למגר את ההפיכה הפרו-נאצית בעירק. זה היה משחרר את אמריקה מתלות בנתיב ארוך ומסוכן, דרך תעלת סואץ ומיצרי הורמוז, אותם יכולים האירנים לסגור בקלות, כאמצעי סחיטה נגד כל צרכני הנפט מהמפרץ הפרסי. ממשלות ישראל לא העזו לנסות ולגייס תמיכה באמריקה לתוכנית כזו, שבמצב הנוכחי הייתה משחררת את העולם מפחד הטלת הסנקציות על אירן - מול סכנת הסגירה של מיצרי הורמוז.

4. כשהנשיא אובמה הצהיר על עמדתו למען מדינה ערבית ומדינה יהודית שיחיו בשלום וביטחון בפלשתינה, כל מה שראש ממשלת ישראל היה צריך לעשות מבחינה אסטרטגית, כדי לא לריב עם ארה"ב, היה - להצהיר שאם הערבים מקבלים את הגדרת המטרה של אובמה ושליחו מיטשל כלשונה, ישראל מוכנה להיכנס למו"מ מיידי למימושה, ללא שום תנאים מוקדמים. כתבתי לראש הממשלה (וגם פרסמתי במאמר בעיתון) שמחמוד עבאס לא יוכל לקבל הגדרה זו של ארה"ב, ואז ישראל פטורה מלעשות ג'סטות כלשהן, כהקדמה לשיחות שלום שהערבים דוחים את עצם הגדרתן, וזה כולל הקפאת הבנייה או שחרור אסירים או הסרת מחסומים. ההצהרה על הקפאת הבנייה ביו"ש וגיוס עשרות הבריונים של שר הביטחון ברק לאכיפתה ההיסטרית - רק מחזקים את ההכרה בעולם שישראל מודה בכך - כי הימצאות אזרחיה ביו"ש הם לא רק מכשול לשלום אלא אף לשיחות על שלום. ברגע שפטרנו אותם מלהופיע כסרבני שלום, הערבים כבר לא צריכים לחשוף את הסיבה האמיתית למלחמתם בישראל, שאיננה למען "שטחים" אלא - למען מחיקת ישראל מהמפה, כהגדרתו של פטרונם הגדול מחמוד אחמדינג'ד.

5. ולמען האיזון: גם מתנגדי סילוק היהודים מיש"ע לא פיתחו שום אסטרטגיה להצלחת מאבקם. בהתנגדות לאיוולת ההינתקות מעזה, הם חשבו שהפצת סרטים כתומים בצמתים והצעדת המוני התומכים בהם לתוך כלוב סגור בכפר מימון יעצרו את התהליך. אך לא זה מה שקרה. גם כיום, לא הבינו שפעולות מחאה מקומיות והתכתשות עם שוטרים אינן יכולות לבוא במקום פעולה בעלת משקל פוליטי כלל-ארצי.

מוזר ומעליב לחשוב כיצד זה הערבים "הפרימיטיביים" מצליחים יותר בחשיבה אסטרטגית מאשר "העם החכם בעולם".