בימים אלה נדונה יוזמה שבה תומכים ראש הממשלה
בנימין נתניהו ושר החוץ
אביגדור ליברמן, שעיקרה: מתן
זכות הצבעה בבחירות לכנסת גם לישראלים המתגוררים דרך-קבע בחו"ל, כלומר ישראלים שלפני שנים רבות ירדו מהארץ לטובת ההזדמנויות שהציעו ארצות הנכר, יהיו זכאים להצביע ולהשפיע על המדיניות הפוליטית של מדינה שכלל אינם חיים בה, בקושי, אם בכלל, מעורים בהלכי הרוח במדינה ולמרות היותם ישראלים, קשה להעריך את מידת האכפתיות והדאגה לגבי מדינת ישראל.
מה יהיה השלב הבא? ישראלים שלפני 15 שנה התגוררו בתל אביב, יהיו זכאים להצביע בבחירות המוניציפליות לראשות העיר?! ישראלים, אזרחי ארה"ב מזה 20 שנה שבעבר התפקדו למפלגת הליכוד, יהיו זכאים להשתתף בהצבעה לראשות המפלגה?!
צריך לשים גבולות, ושהגבולות יהיו ברורים, רק אזרחי המדינה החיים בה בדרך קבע, כולל כמובן-ישראלים הנמצאים בשליחות בחו"ל או נסעו לתקופה קצרה לחו"ל, אבל יחזרו למגורי קבע במדינת ישראל, יהיו בעלי זכות הצבעה בבחירות! רק אזרחים ישראלים שמעורים (או אמורים להיות) בפוליטיקה הישראלית, שבחרו להמשיך לחיות במדינה (עם או בלי ברירה), ערבים ויהודים - הם אלו שצריכים להיות בעלי זכות הבחירה.
תארו לכם מצב שבו עשרות אלפי אזרחים ישראלים שירדו מהארץ ומתגוררים בחו"ל יהיו בעלי זכות הצבעה בבחירות ורובם החליטו, למשל, להצביע לליכוד, לעומת רוב יחסי של אזרחי המדינה שבחרו למשל, להצביע למפלגת העבודה, אך עקב השכלול של כל בעלי זכות ההצבעה, כף המאזניים נוטה לטובת הבחירה של ישראלים המתגוררים בחו"ל והם אלו, לכאורה, שקבעו את המדיניות של ישראל בשנים הקרובות, קבעו את המדיניות של מדינה שכלל אינם חיים בה ואין להם כוונה לשנות זאת! נראה לכם הגיוני?!
אומנם, מדינת ישראל, מתגאה בדמוקרטיה הרחבה שלה, בניגוד למדינות ערב העריצות הסובבות אותה. אך, בניגוד ל
חופש הביטוי, בה לכל אזרח, ותיק, עולה או יורד יש הזכות לומר ולהביע את אשר על לבו, חופש ההצבעה צריך להיות מוגדר וברור רק לאזרחים הגרים במדינה.
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
