המחאה הקולנית של הפוליטיקאים ושגרירים לשעבר נגד התבטאויותיו של שר החוץ ליברמן, בנוסח: "יצית את המזרח התיכון" - משדרים רפיסות ופחדנות ממה שיגידו הגויים - מבלי שהם מגיבים על איומים של מנהיגי ארצות ערב, המאיימים בהשמדת ישראל ובמחיקתה מהמפה.
כאשר אחמיניג'אד, נסראללה, חמאס וגרורותיהם השכם והערב, בכל הזדמנות ובכל כלי תקשורת מקומי ובינלאומי - מאיימים על ישראל אף אחד ממבקרי ליברמן, לא יצא בהכרזה המגינה על ישראל בצורה בולטת ולוחמנית אלא מנסים להתכופף ולתת לרוחות האיומים לעבור ואז להתיישר מחדש.
יש להודות שליברמן, מתנהג לפעמים כ"בריון השכונתי" או כ"בריון" של המזרח התיכון החדש כביכול - וזה מאד לא שגרתי ולא דיפלומטי - אבל הוא כזה, מחוספס, בוטה אומר מה שהוא חושב - וחושב על מה שהוא אומר ובליבו נראה לו שהוא צודק.
להערכתי - טוב שיש לנו גם פוליטיקאי מזן יותר אגרסיבי, "קוזק רוסי", שמראה שלא נבהלים בקלות, לא נכנעים בקלות ויודעים גם לאיים כשצריך. כמובן שאפשר היה לעדן את הצהרתו בנוסח: "לא כדאי לסוריה לאיים על ישראל". אנחנו ערים ומוכנים, אך מושיטים ידינו לשלום.
אבל אז - זה לא היה ליברמן - זה היה שר חוץ מעודן ונחמד.
המגעים להסדר או שלום עם סוריה הבעיה של הרבה ישראלים, לרבות מנהיגים ופוליטיקאים שהם מסרבים או נמנעים מלשמוע, את מה שאומרים ומצהירים הפרטנרים שלנו כביכול.
נשיא סוריה אסד - בראיון לעיתון "ניו-יורקר", בימים אלה ממש מצהיר, כי הוא דורש
את כל רמת-הגולן כתנאי להסדר עם ישראל.
אסד - לא מחדש דבר, לא מוסיף דבר, לא מתגמש ולא מתחסד וכמו קודמיו - דורש את הכל בחזרה.
להזכיר לאלה ששכחו בלהט הרצון העז לשלום עם סוריה - כי רמת-הגולן
נכבשה מיידי הסורים (כלומר: הם הפסידו אותה במלחמה), לאחר שהם פתחו בה, ציפוי לניצחון וכיבוש חלקים מצפון הארץ.
אסור לשכוח זאת - ואסור לתת לעולם לשכוח זאת.
הרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין ז"ל - ורבים וטובים לפניו ואחריו - תיארו את רמת-הגולן כ"נכס אסטרטגי" חיוני לישראל. אבל מיד
לאחר היבחרו כראש ממשלה - שינה והגמיש את דעתו ומוכן היה להחזיר את רוב רמת-הגולן, תמורת הסכם שלום, שלא שווה את ערך הנייר והדיו שבזבז עליו.
עכשיו תארו לעצמכם - החזרת הגולן לאסד וקבלת מתנדבי אחמיניג'אד ונסראללה על מצוקי רמת-הגולן הצופים על ישובי עוטף הכנרת.
"מו"מ ללא תנאים מוקדמים" אין מושג יותר מגוחך ושחוק מהמושג החבוט הזה בדיפלומטיה העולמית -
"מו"מ ללא תנאים מוקדמים, הוא שם קוד מקובל למו"מ עם תנאים מוקמדים ברורים ומוצקים.
כאשר מנהיגי ישראל וכיום נתניהו - מצהירים על פגישה ומו"מ ללא תנאים מוקדמים, ברור שכל אחד מגיע עם תנאים משלו - כאשר מרווח הגמישות הוא לא גדול.
א. סוריה - החזר כל רמת-הגולן. המשך המו"מ מהנקודה הסופית שבה זה נפסק - בתקופת רבין ז"ל ואולי הסכמה בחצי פה, על סידורי ביטחון בפיקוח בינלאומי כמו יוניפיל.
ב. ישראל - נסיגה חלקית מרמת-הגולן. סידורי ביטחון בפיקוח בינלאומי וישראלי (אסור להשאיר את הביטחון בידי יוניפיל או גוף אחר - שהוכיח את האימפוטנציה שלו בלבנון בשתי המלחמות האחרונות ועכשיו בכל הנוגע לפיקוח על התחמשות והתחזקות החיזבאללה - מתחת לאף של יוניפיל). ישראל יכולה להציע גם, חכירת רמת-הגולן לתקופה של 49 שנים בנוסח הונג-קונג מהסינים, אבל הסיכוי קלוש ולא אקטואלי.
האיום של ליברמן - על אסד, לא בא לפתע ממקור עלום. מדובר על תגובה של התגרות ממושכת של אסד עם איומים מרומזים ועקיפים, שאם המו"מ או הדיפלומטיה תיכשל, הם יעשו זאת בכוח הזרוע.
בנתונים אלה - תגובת ליברמן במקומה ונכונה.
לכל המבקרים - כדאי לזכור שמאז מלחמת יום כיפור, שומרת סוריה בקנאות ובצדק על שקט בגולן, והיא יודעת למה. צה"ל על מטוסיו ושריוניו נמצא 60 ק"מ מדמשק ומארמונו וחלונותיו נופצו כבר בעבר "מבום על קולי", של מטוסי חיל האוויר.
הסדר/שלום - עם הפלשתינים - גם במקרה זה - אפשר להגיע למו"מ ללא תנאים מוקדמים. כאשר אבו-מאזן שלא שולט ולא מייצג את הפלשתינים, לא מוכן ולא מסוגל להגיע להסדר.
חבל שכל המבקרים - והמתנגדים לנתניהו, לא מבינים או אדישים, או עוצמי עיניים, או חיים באשליות שיש סיכוי להסדר. כאשר חמאס - מתנגד לאבו-מאזן ומצפה להשמדת ישראל, אפשר רק לחלום על הסכם שלום או אפילו הסדר ארוך טווח.
אין אפשרות מעשית להקים שתי מדינות לשלושה עמים - רק לחלום על עתיד טוב יותר.
הגיע הזמן להפסיק לחלום לדמיין לצפות ולהשתמש במנטרות שחוקות נוסח: "אופק-מדיני" להניע מהלך מדיני או נוסחים דומים.
צריך לנסות, לקוות ואפילו לחלום. אסור להתייאש - אבל להישאר פקחים, ערים וריאליים.
אך בעיקר לא להתייאש, ולא להישבר ולא לפחד אם לא יהיה הסדר.
להערכתי - הזמן פועל לרעת הפלשתינים. ככל שהם ידחו את ההסדרים עם ישראל - כך יישאר להם פחות למה לקוות ולפצות, וגם העולם יתעייף מהם וממשחקי המדינה שלהם.
ככל שהזמן יעבור - והמתנחלים ימשיכו לבנות להתרחב, להתרבות ולתקוע יתדות וביטחון ביש"ע, כך יישאר פחות ופחות להחזיר לפלשתינים.
אי לכך - בשל המצב הפוליטי מדיני שנוצר - המוצא הטוב ביותר והחכם ביותר לביבי נתניהו - לצאת במקום בהכרזות והצהרות כלליות לא מחייבות, בתוכנית מדינית.
על ביבי נתניהו - להציג תוכנית חד-צדדית - שבה מקופלים כל האינטרסים האידיאולוגיים, והביטחוניים של מדינת ישראל, המקיפים את האלמנטים החיוניים להמשך קיומה וביטחונה של
מדינת ישראל - כמדינת העם היהודי.
אסור על נתניהו להיבהל, להיכנע, להתנער מהבטחותיו לציבור בוחריו, ובמיוחד אסור
לו לוותר בכל מה שקשור לבטחון המדינה ושלום תושביה.
אובמה רוצה שקט - במזרח התיכון, הקהילייה הבינלאומית וארצות ערב רוצות יציבות באזור -
הציבור הישראלי רוצה ביטחון, בפער הזה תפקידו של נתניהו גדול והוא מבין מה טוב לישראל, טוב יותר מאובמה.
אי לכך - לאור הנתונים האלה באיזור, וכדי להחליש את האיום והלחץ, כפי שנראה באופק,
על נתניהו להציג תוכנית מדינית חד-צדדית ובה עקרונות וקווים שלא ניתן לחצותם, בשל שמירה על ביטחון ישראל.
התוכנית שלי היא איפוא - ללא שלבים, ללא גבולות זמניים, והיא חד-צדדית וברורה.
בתוכנית הזו יש להדגיש את הדברים הבאים: א. גבולות בני הגנה - תוך הדגשה של אי חזרה לגבולות 67.
ב. גושי ההתיישבות הגדולים - נשארים בידי ישראל ובגבולותיה תוך רצף טריטוריאלי.
ג. מדינה פלשתינית - מפורזת בתנאים שפירט נתניהו בנאום בר-אילן, על כל תנאיה.
ד. אזור בקעת הירדן - יהווה גבול ביטחון אסטרטגי של ישראל, ולא תהיה כל אופציה לצבא זר לחצות אותו.
ה. הפלשתינים - יקבלו את כל הסממנים של מדינה עצמאית המנהלת את כל ענפי חייה האזרחיים (פרט לנושא הצבא ביטחון, נשק כבד, צבא סדיר והסכמים עם מדינות אויב).
ו. ישראל תהיה מוכנה לתיקוני גבול מתאימים, כולל החלפת שטחים בתמורה לגושי ההתיישבות הגדולים.
ז. "האגן הקדוש" - בירושלים יהיה פתוח ונגיש לכל הדתות, מנוהל ע"י ישראל עם נציגות פלשתינית.
ח. ירושלים תהיה בירת ישראל הבלעדית.
ט. ניתן יהיה לדון לגבי גבולותיה מחדש ובמיוחד לגבי השכונות הערביות המרוחקות שבסביבתה.
י. ישראל שומרת לעצמה את הזכות לגמישות, וויתורים מסוימים, במסגרת הסכם הדדי, במידה שלא יפגעו בביטחון ישראל, אך יהיה לטובת האזור ושני העמים.
יא. הסכם עם סוריה לא על חשבון ביטחון ישראל במיוחד לגרורה של אירן והשלכותיה על הגולן.
הצגת תוכנית מדינית, בסעיפים שציינתי או בשינויים המתבקשים - יהיו בסיס לטיעוני ממשלת נתניהו, לכל הסדר באזור ולא נהיה תלויים בממשל אובמה ובהצעותיו. או בחסדי והצעותיהם של הקהילייה האירופית הצבועה.
יתירה מכך, הצבת התוכנית על סעיפיה ועקרונותיה, תהיה תשובה מוחצת, לכל המומחים והטוענים מהשמאל ומקדימה, שאין תוכנית מדינית, אין אופק מדיני, אין התקדמות, יש פרטנר או אלה שטוענים שאין פרטנר מצידו של אבו מאזן, כי הוא אימפוטנט פוליטי, ואפילו הפלשתינים לא יכולים להחליט מי מייצג אותם.
צא ולמד. הפלשתינים מציגים תנאים מוקדמים כמו נסיגה לגבולות 67, חלק מירושלים כבירתם והסכם לגבי הפליטים וזכות השיבה. וראה בעניין זה לעיל החלטות פת'ח בבית לחם.
סוריה מוכנה למו"מ, אחרי הצהרה ישראלית על נסיגה מלאה מהגולן.
התשובה של נתניהו צריכה להיות ברורה חדה וחד-משמעית - רק כשסוריה תתנתק מ"ציר הרשע" - יהיה בסיס למשא-ומתן.
ניצחון החמאס בעזה - צריך לשמש כמנוף, לטיעון הביטחוני, חיובי של נתניהו, לגבי הסעיפים שבתוכנית המדינית, כדי שטעות מעין זו, לא תשוב גם ביהודה ושומרון.
להערכתי - הצגת תוכנית, גם אם היא חד-צדדית, שבה עקרונות וקווי יסוד, שלא ניתן לוותר עליהם או לשנותם, לנוכח מצבנו הביטחוני, אסטרטגי, באזור הוא הכרח מדיני עם פירות חיוביים בהווה ובעתיד.
