מלחמת בני אור בבני חושך

עשרות המפגינים מזה חודשים, ללא לאוּת, בבילעין, בנעלין, בשייח ג'ראח, בכפרים במזרח ירושלים ובכל מקום שבו מתעמר הממסד הישראלי בתושבי הכפרים הפלשתינים, השוכנים על הגדר שנמתחה על אדמותיהם בניגוד לחוק ולהוראות בג"צ, תוך שדידתן של אדמות חקלאיות ולא חקלאיות מידי בעליהן מזה דורות – הם האור שלנו בקצה המנהרה האפלה שבה אנחנו נעים כבר שנים כעיוורים.

מדינת ישראל ומנהיגיה, המתעלמים במפגיע מקיום הוראות החוק ובג"צ, תוך שימוש במשטרה ובמשמר הגבול ואף 'צבא-ההגנה-לישראל' באופן אגרסיבי, כנגד כל מי שחושיהם הערכיים-המוסריים לא נרדמו, לא טושטשו ולא נמחקו, והם מוחים על התופעות המדאיגות-עד-אימה המתרחשות לעינינו ושלא לעינינו בשטחים הכבושים ובמזרח ירושלים-הלא-מאוחדת – היא מכבת-האורות-הסידרתית לאורך המינהרה שבה אנחנו נמצאים.

ולאפלה המשתררת עלינו ישנם גם דוברים נאמנים – הטוקבקיסטים, שבדבריהם מתרכזים ומתמצים כל האלימות, הבּוּרוּת, הרשע, שנאת האחרים וההתנשאות האווילית, שאליהם הגענו בעוונותינו. ה'טוקבקיזם', המתאפשר הודות לחידושי הטכנולוגיה, הפותח פתח ל'התבטאות' לכל לאומן עילג ומרושע, שאינו יודע לעשות שום שימוש בחומר האפור שבקודקודו אלא אך ורק במה שעולה בביטנו – הוא צרה צרורה. הוא שוטף אותנו כגל עכור שמאיים להטביע את כולנו (ואולי כבר עשה זאת) בסחי.

והעידוד לגל העכור הזה בא שוב 'מלמעלה': היושבים 'במרומים' מעודדים ברוב חדווה את הלאומנות העיוורת, את הבּוּרוּת והגסות – כי הרי קל יותר להינשא על הגלים העכורים האלה למעלה; וקל יותר לכוון אותם ולשלוט בהם. לא צריך להתעמת עם טענות אינטיליגנטיות, עם שאלות של מוסר, הומניזם, זכויות יסוד.

הוויכוח הכי רציני שיכול לעלות אז הוא 'אֵילו הם אתרי המורשת' שצריכים להיכלל ברשימותיו המתלהמות של רה"מנו ואילו לא. נראה שמשום כך מקצים אצלנו פחות ופחות לחינוך – לא זו בלבד שאינו חשוב דיו כדי שישקיעו בו את המרב, ככל הנדרש: הוא מפריע. חינוך טוב יכול להצמיח אנשים חושבים, אנשים ספקנים וביקורתיים, שאולי יערערו על מעשיו של השלטון. עדיף לשלטונותינו להתגאות בזוכי פרס הנובל שהגיעו לשם בזכות תרומות של אחרים (ובלבד שיסתמו את הפה ולא ישמיעו את ביקורתם על המימסד בראש חוצות מיד אחרי קבלת הפרס...).

החשיכה היא אם כן אינטרס ממלכתי-שלטוני. בחשיכה אפשר לעשות הכל באין מפריע. אור השמש מסנוור. האורות הזעירים הנדלקים פה ושם מציפים ומגלים דברים שלא רצוי שיתגלו...

ולכן, כל מי שעיניו בראשו, צריך להקים קול זעקה. להתנגד. למחות. להתריע. להפגין. להשיב לטוקבקיסטים המתרבים כפטריות רעילות מנה אחת אפיים. להפסיק להלך כמו סומים באפילה שמשרים עלינו.