|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בכל שנה אני שואל את עצמי בנוגע לפרשה זו: מהיכן לעם שאך השתחרר משעבוד הרכוש היקר? וכיצד מתאפשרת עבודה רוחנית בפאר?
|
הנושא המרכזי בפרשה דן באיסוף תרומות למימוש המטרה - הקמת משכן. ליישום המטרה מתבקש "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' - זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני..." [שמ', ל"ה, 5]. ובהמשך הפסוק מתבקש העם להביא דברים מאוד יקרי-ערך כמו "אבני שוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן". הכתוב מציין את הנכונות הרבה של העם לתרום, והתוצאה הייתה שנאספו תרומות מעל ומעבר לנדרש, עד שיצאה הוראה להפסיק את מבצע ההתרמה. אין ספק שערך התרומה, ערך הנתינה של הפרט לצורכי הכלל הוא ערך מאוד חיובי, שיש לברך עליו ואף חשוב להטמיעו. אחד המבחנים של חברה בנכונות הפרט לתרום מעל ומעבר לצרכי הכלל.
אודה, שכל שנה, כאשר אני מגיע לפרשה זו, אני מוצא עצמי אחוז תהיות ושאלות, שאינני מוצא להן מענה משכנע.
מצד אחד, אני נלהב מהנכונות של העם להתגייס למען מטרה אידיאית ואף נותן מעל ומעבר לנדרש. מצד שני, אינני יכול שלא לשאול את השאלה מאיפה הרכוש היקר של כסף, זהב, אבנים יקרות ובדים יקרים. כיצד עם עבדים שעבד בפרך, מיררו את חייו בעבודה קשה בחומר ובלבנים עד "שתעל שועתם אל האלוהים מן העבודה. וישמע אלוהים את נאקתם..." [שמ', ב', 23] - מאיפה הבעלות על רכוש כה יקר לעם עבדים עני ומרוד, שעבר את גיהנם העבדות?
אך יותר מכל, מטרידה אותי השאלה לשם מה עלי לעבוד את אלוהי במשכן שיש בו הררי כסף, זהב ונחושת.
|
|
הוד והדר לשם עבודה רוחנית?!
|
|
לתמיהה הראשונה - כיצד רכוש כה יקר יש לעם עבדים - מנסה הטקסט עצמו לענות תשובה די דחוקה.
לצערי, לתמיהה השנייה - לשם מה אנחנו זקוקים למשכן מהודר בחפצי חן כה יקרים כדי להתחבר לעבודה רוחנית ערכית לא מצאתי תשובה.
לתמיהה הראשונה ישנה תשובה בהוראה, שנתן משה לבני ישראל טרם היציאה ממצרים למדבר בפרק י"ב, פסוק 35: "שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות". קשה לקבל את התשובה שאותם מצרים, שרק אתמול עוד זרקו ילודים זכרים ליאור, העבידו את הוריהם בכל עבודה מפרכת, לפתע מגלים נכונות להשאלה כה נדיבה של כמויות אדירות של אבני חן יקרות, שמלות יפות וכן גם כמויות לא מבוטלות של כסף וזהב.
ועם התמיהה השנייה אני נשאר עד היום. מדוע יש לעבוד את בורא עולם במשכן מהודר, ואחרי הנדודים להתמסר לבניית בית מהודר. כל העבודה הדתית מתיישבת אצלי עם ביטויי ענווה, שאינם זקוקים לזהב הנוצץ מהקירות. חשובה לי הצניעות והענווה של האדם והמקום בו הוא נמצא מול אלוהיו.
|
|
| תאריך:
|
11/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
11/03/2010
|
|
איתן קלינסקי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אביבית רב.
|
11/03/10 12:17
|
|
|
|
2
|
|
אורן ד
|
11/03/10 12:24
|
|
|
|
3
|
|
ג. גזית
|
11/03/10 15:11
|
|
|
|
|
|
איתן .
|
11/03/10 16:27
|
|
|
|
|
|
ג. גזית
|
12/03/10 10:04
|
|
|
|
|
|
איתן.
|
12/03/10 13:16
|
|
|
|
|
|
ג. גזית
|
12/03/10 14:55
|
|
|
|
4
|
|
י.ש
|
11/03/10 16:29
|
|
|
|
|
|
איתן.
|
11/03/10 18:06
|
|
|
|
|
|
י.ש
|
11/03/10 20:05
|
|
|
|
5
|
|
בטטה
|
13/03/10 17:16
|
|
|
|
|
|
י.ש
|
13/03/10 18:41
|
|
|
|
6
|
|
נגה12
|
14/03/10 11:56
|
|
ראשי כנופיות הטרור הפלשתיני דיווחו זה מכבר כי מנהיגם מכחיש השואה אבו מאזן, הורה לבטל את הטקס שנועד להתקיים (יום ה', 11.3.10) ברמאללה, לחנוכת כיכר על שמה של המחבלת דלאל מוגרבי זו אשר ביצעה את פיגוע אוטובוס הדמים בכביש החוף בו נרצחו 35 ישראלים, לפני 32 שנים, אירוע הנחשב אצל גורמי הטרור שעיקר עיסוקם הוא בטרור - הצלחה וסימן דרך.
|
|
|
|
|
לאחרונה היינו עדים למתקפה על תופעת הפוליגמיה (נישואים עם כמה נשים) בחברה הבדואית, ומישהו מהאקדמיה מנסה לתפוס טרמפ על חשבון חברה ענייה ומקופחת בכל המישורים. החברה הבדואית אינה סובלת מבעיית הפוליגמיה. הדו"ח שפורסם בתקשורת נועד לצמצם את בעיית הגידול הדמוגרפי בקרבנו. הפוליגמיה אינה סיבה לדאגה למדינת ישראל, מאחר ובמשך שנות המדינה הבדואים שמרו על מערכת יחסים תקינה והוכיחו את נאמנותם. זאת, למרות שיש עשבים שוטים מזעריים מכלל האוכלוסייה, בדומה לכל חברה בעולם הרחב, שאפשר לעקור אותם בדרכים חוקיות בלבד.
|
|
|
|
|
"צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים", אמרו חז"לנו. כנראה שאנחנו איננו צדיקים שכאלה, עובדה, ההיסטוריה העקובה מדם שלנו: פעמיים הוגלינו מארצנו, עברנו שואה איומה, ומהיום בו החלה שיבת ציון המודרנית ועד עצם היום הזה - אנחנו נלחמים על נפשנו. נפלה בידינו גם הזכות המפוקפקת להיות המדינה היחידה בעולם, ששליט של מדינה החברה באו"ם מאיים להשמידה.
|
|
|
|
|
כל בר-דעת יודע כי מידע הוא משאב. מוכרים, קונים, צוברים אותו, שולטים במינון זליגתו לרשות הרבים כמו שממשלות או ספקולנטים שולטים על ייצור נפט, יהלומים, זהב וכסף, וגובים גם תמורה נאה במחיר גניזתו במרתפים הדומים כאילו לא ייפרצו לעולם. אבל מה שאינו ברור לכל בר-דעת הוא, למי בעצם שייך המידע? מי הבעלים במקור? עיתון מפרסם ידיעה מרעישה על אדם שנשך כלב והמונים צמאי-סקופים מסתערים על הקיוסקים, ומו"ל העיתון או בעליו מתעשר כקורח. מי הבעלים של האירוע, לא של העיתון? הכלב? האדם? העדים שראו וסיפרו לעיתונאי? העיתונאי שרשם ומכר לעיתון? העיתון עצמו, מפני שהוא פרסם?
|
|
|
|
|
ועדת המעקב של שרי החוץ של הליגה הערבית שהתכנסה בקהיר קיבלה ב-3 במרס 2010 החלטה התומכת בפתיחת שיחות קרבה בין ישראל והפלשתינים. הכוונה למשא-ומתן שיתנהל במתכונת דומה לזו שבה התקיים המשא-ומתן בין ישראל לסוריה בתיווך טורקי, במהלך כהונת ממשלת אולמרט. דהיינו, משלחות המשא-ומתן שהו באותה עיר, והמתווך הטורקי נע ביניהן. במקרה הזה סביר כי המתווך האמריקני, הסנאטור לשעבר ג'ורג' מיטשל, ינוע בין ירושלים ורמאללה. בהחלטה נקצבה תקופה בת ארבעה חודשים לניהולו של המהלך הזה, וגם נקבע כי השיחות לא יהפכו לשיחות ישירות אלא אם ישראל תמלא את הדרישה להקפאה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות. בעקבות החלטה זו, אישר הוועד הפועל של אש"ף ב-7 במרס את חידוש השיחות במתכונת המוצעת.
|
|
|
|
|
