אין זה מאמר נוסטלגי ואיני מתרפק על העבר. אף על-פי כן, אני בהחלט סבור כי הצנזורה, כפי שהייתה פחות או יותר בתקופה בה אני הייתי מש"ק ביטחון שדה בצה"ל, אפשר כי תתקיים גם בתקופת האינטרנט ופריחת התקשורת האלקטרונית; ויתרה מכך, גם חיונית לשם הבראה מתחלואים חברתיים וליצירת אווירה טובה יותר במוסדות האקדמיים, במחקר ובתרבות.
על-פי חוקי הצנזורה וביטחון שדה, כפי שהיו קיימים אז -
אהוד ברק, בכהנו כראש ממשלה, לא היה יכול להביע הבנה והזדהות עם רוצחי החמאס, באמירתו המפורסמת כי אף הוא היה נמנה על המחבלים לו היה צעיר פלשתיני (אין זה ציטוט מדויק מדבריו, אלא הבאת רוח הדברים); לאחר הודעה כזו היה נחקר ואולי גם נכלא, כי אמירה כזו הייתה בגדר פגיעה במוראל.
לפי חוקי הצנזורה, כפי שהיו בתוקף -
עזמי בשארה היה נחסם בפעילותו זמן רב בטרם ברח מן הארץ, ואנו היינו נמנעים מלסבול אותו ואת אמירותיו ופגיעותיו מעל דוכן הכנסת ובכל במה אפשרית, כולל מימון פעילותו החתרנית - מימונו ומימון בני ביתו - בכספי משלם המיסים הישראלי.
חוקי הצנזורה וביטחון שדה, במתכונתם מימי ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון - לא היו מאפשרים התבטאויות נגד המדינה ואפילו אייבי נתן נעצר.
פעילויות של אנשי אקדמיה נגד המדינה היו נבלמות, ואילו כיום - הן ממומנות...
כמובן שלא היה מתאפשר לאסירים ביטחוניים לרכוש השכלה אקדמית באוניברסיטה, קל וחומר באוניברסיטה זרה (קהיר), ולהכין עבודות אקדמיות בעלות ניחוח פוליטי מכוון. הדבר מזכיר לי את העבודות האקדמיות של ראש הרשות הפלשתינית, שנסבו על הכחשת השואה.
תערוכה כגון זו שהוצגה [ראה מאמרי משמאל - שכתוב ההיסטוריה באקדמיה] תוך סילוף האמת ההיסטורית באוניברסיטת תל אביב, על ערביי יפו - הייתה מצונזרת בצדק, והסרט "עג'מי" היה מצונזר, ולא ממומן...
אפשר לטעון כי לא הייתה אפשרית שליטה על האינטרנט ועל כל סוגי השידורים. נכון. אבל תחת חוקי ביטחון שדה וצנזורה השומרים על טובת מדינת ישראל, היו יוצרי העיוותים ההיסטוריים בחזקת עבריינים, וככאלה לא היו זוכים לא לתהילה בקרבנו, לא לכספי ציבור, בין כמשכורות קבועות של משרות בכירות ובין כמימון לפעולות מסוימות, ולא לייצוגנו בפורומים בינלאומיים.
