שכחו שהם יהודים

מי שמוביל את הקו המופקר הזה נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה הוא כאמור ארנון מוזס, העומד בראש ה"ארגון" - הוא ידיעות אחרונות. מוזס מנצל לרעה את כוחו ועוצמתו בתקשורת כדי לפגוע בנתניהו, כתגובה לכך שזה עודד את המיליארדר שלדון אדלסון להוציא לאור את העיתון ישראל היום.

גליון "המוסף לשבת" (יום שישי, 19.03.10) שיוחד לרגל השנה הראשונה לממשלת נתניהו - "שנת שמיטה", כולל מקבץ של מאמרים שנכתבו מתוך הפוזיציה. ממקום רע, שנועד להבאיש את ריחו של נתניהו ולציגו כראש ממשלה בלתי לגיטימי ובלתי ראוי. נציין רק שתי דוגמיות:

1) בכל עמודי הגיליון שיוחדו מלכתחילה להשמצת ממשלת נתניהו (13 עמודים), לא נמצא אפילו מאמר אחד לרפואה שימנה את הישגי הממשלה הנוכחית. כמה מהם: הקמת ממשלה יציבה שיכולה למשול בשקט ובבטחה לאורך זמן; חקיקת חוק בנק ישראל; לראשונה תקציב דו-שנתי; בלימת המפולת במשק בישראל; מבצעים עלומים שבוצעו בהצלחה; חיזוק ההרתעה מול סוריה; האצת התהליכים להטלת עיצומים על אירן; עיכוב בהעברת טילים ארוכי טווח מרוסיה לאירן ועוד ועוד;

2) ארבעה עמודים הוקדשו למה שמכונה בגיליון: "תיקים באפלה". מאמץ ניכר נעשה כדי לגחך את השרים בלי תיק: משה (בוגי) יעלון, דן מרידור, בני בגין. בכתבה נטען שוב ושוב כי אין צורך במינוים לשרים בלי תיק. הובעה תמיהה מדוע נתניהו עשה זאת תוך בזבוז כספי ציבור. העובדה שמדובר בצוות ביטחוני השותף בשביעייה העומדת בפועל לצידו של ראש הממשלה במתן ייעוץ וליווי ביטחוני ומדיני בעניינים הרגישים ביותר, כולל בכל הקשור לאופן הטיפול בגרעין האירני, מוצנעת ו/או מוצגת באופן שנועד לגחך אישים אלה, כאילו אין בהם צורך.

הביקורת נעשית מתוך הפוזיציה. הרעיון פשוט ותכליתי: לפגוע במי שהביא להקמת עיתון שעלול לפגוע בעסקי הארגון, גם אם מדובר בראש ממשלת ישראל. מכוח תפישה כוחנית ומעוותת זו, חותר מוזס תחת ממשלת ישראל, פועל כגיס חמישי ופוגע קשות באינטרסים של הציבור בישראל.

"מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" - נאמר במקורות [נבואת נחמה של ישעיהו (מט יז)]. נבואה שמגשימה עצמה, למרבה הצער, דווקא בעיתון שהוקם על-ידי משפחה ציונית שורשית. "שכחו שהם יהודים", אמר נתניהו באוזנו של הרב כדורי, בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה (1996), ולא ידע ש-14 שנים לאחר מכן ינהג ארנון מוזס כשתדלן של אבו מאזן.

למרות התנהגותו הכוחנית והפוגענית כלפי הציבור, נוני מוזס עדיין מצליח לשמור על עוצמתו הכלכלית. לראיה: בסוף השבוע הצליח הארגון להוציא לאור גיליון ענק בן 500 עמודים, מזה כשליש מודעות בתשלום.

משמעות הדבר: משרדי הפרסום והמפרסמים עצמם עדיין מעדיפים לפרסם בעיתון ידיעות אחרונות, ונזהרים מהזרמת מודעות לעיתון ישראל היום - למרות הירידה בתפוצת ידיעות אחרונות והגידול בתפוצת עיתון ישראל היום (350 אלף גליונות). מצב זה נוצר בשל הנסיבות שלהלן:

• הרדידות של ישראל היום - עיתון ישראל היום טרם נקלט, וספק אם יהא, אלטרנטיבה-עיתונאית אמיתית לעיתונים הוותיקים (ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ). הוא שיטחי ורדוד בתכניו. למעט מרכולתם של כמה עיתונאים בכירים, הוא אינו מצליח לספק סחורה חמה, חשיפות ו/או דעות שישפיעו על-דעת קהל ויקבעו סדר-יום. עורכו, עמוס רגב, מוביל אג'נדה פרו-נתניהו המקשה על העיתון להיקלט כעיתון לוחמני ואוביקטיבי;

• מאזן האימה של נוני - מפרסמים חוששים מידו הארוכה של נוני. סוד גלוי הוא: נוני אינו בוחל באמצעים וכבר הטריד ושלח תחקירנים ליותר ממפרסם אחד, שהקטין את תקציב הפרסום לעיתון ו/או שבחר בעיתון המתחרה.

הנה כי כן: במבחן של שכר ועונש: מוזס עדיין לא נענש. הוא אומנם מאבד מכוחו בשוק העיתונות ובשוק הדעות, אך לא בשוק הפרסום. הוא שאמרנו: לפחות בעת הזו, "רשע וטוב לו".