|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
היא מתחילה בשקט, באיטיות מעלה את הטון ולבסוף הופכת להתרגשות עזה ● ביקורת להצגה "5 קילו סוכר" מאת גור קורן, בבימויו של יבגני אריה
|
|
גור קורן ויובל ינאי [צילום: גדי דגון]
|
|
|
|
|
הצופה בהצגה החדשה של תיאטרון גשר, שואל את עצמו במהלך המונולוג הראשון של גור קורן הצעיר, לאיזו הצגה בדיוק "נפל"? מחפש, ממקום מושבו הפסיבי בכיסא שבאולם, את קצה החוט להיאחז בו כדי להיות קשור לבמה, לשחקנים ולמחזה. לאט-לאט, במהלך שעה וחצי, כמו ביצירה מוסיקלית שמתחילה קצת סתמית, חרישית ולא מוגדרת, העלילה, התפניות, ההפתעות, ההברקות, הצחוקים עולים בהדרגה לצלילים מטורפים של קרשצ'נדו חזק, של רגשות כאב וגעגועים, של ההתרגשות ההיא שבעבורה אנחנו, בכלל, הולכים לתיאטרון.
גם אם תקראו לפני ההצגה את תקציר תוכן העלילה, או שמישהו ינסה לספר לכם עליה, לא תדעו ולא תבינו עד שתראו. איך אפשר לכתוב תקציר למחזה כזה, לעלילה כזו ולהתרחשויות כאלה?
גור קורן, המחבר והשחקן המספר, כתב את חמישה קילו סוכר בז'אנר כתיבה די חדש, שהוא "קומדיה מוקומנטרית" (=מוקומנטרי: מחזה, תסריט או סרט מומצא המתחזה לדוקומנטרי). הז'אנר משפיע על הכתיבה והבימוי של חמישה קילו סוכר, אבל לא מרמז על הבאות.
חמישה שחקנים משחקים כל אחד כמה תפקידים, הדמויות מוחבאות זו בתוך זו, יוצאות ונעלמות, באות וחוזרות, מגיעות במצבים מפתיעים ומצחיקים כאשר שום דבר, ממש שום דבר לא צפוי מראש.
|
|
|
נועה קולר וגור קורן [צילום: גדי דגון]
|
|
|
חמישה קילו סוכר היא יצירה ייחודית במשחק שלה ובבימוי המדויק של יבגני אריה. בתוכו מתגלגלות ההפתעות והנוסטלגיה, בין ביאליסטוק ותל אביב... בין נהג מונית מומחה לספרות עולמית וישראלית, זונה בגן מאיר, זיכרונות סבא מהשואה, מפגש בלתי נשכח בין הומוסקסואל תל אביבי והמספר, משאים ומתנים, המלצרית הווירטואוזית ועוד דמויות, שכאמור, אם לא תראו - לא תדעו.
מתוך חמשת השחקנים, רק גור קורן בתפקיד המספר וציון אשכנזי בתפקיד ההומוסקסואל האולטימטיבי, משחקים בתפקיד אחד לכל שחקן לאורך המחזה. יובל ינאי, נועה קולר ורונית בקרמן, מחליפים כמה וכמה תפקידים. יובל ינאי מחליף דמויות וירטואוזיות בחלקיקי שנייה, חברותיו להצגה עושות להטים מתפקיד אחד למשנהו. הבמאי יבגני אריה, מייסד גשר שהעניק לתיאטרון הזה את הקסם המיוחד שלו, הוא כרגיל - ולמעלה מזה - אשף של בימוי שחקנים ושילוב אבזרי במה (מינימליסטים במחזה זה) ומוזיקה, יוצר עם השחקנים המעולים בועה אחרת של צחוק והתרגשות.
סצנות אחדות של: המסע עם נהג המונית בין גבעתיים ותל אביב; המפגש עם הזונה בגן מאיר; ובית הקפה התל אביבי בו שני גברים מקבלים שירות ברמה גבוהה ממלצרית מצוינת - הם קטעי תיאטרון מטורף ששווים, כל אחד בפני עצמו, כיצירה קומית עצמאית. רגעים של תיאטרון או קולנוע בלתי נשכח.
אכן, הבנתם נכון. אל תחמיצו את ההצגה הזו בגשר.
|
|
|
ציון אשכנזי וגור קורן [צילום: גדי דגון]
|
|
|
|
| תאריך:
|
29/03/2010
|
|
|
עודכן:
|
29/03/2010
|
|
שולמית קיסרי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
י.ש
|
30/03/10 20:56
|
|
|
|
|
|
|
העיון ב"אבן-ישראל", ספרו המעולה של הרב עודד וולנסקי (י-ם, תשמ"ה), מעלה מראשיתו את שאלת הקשר בין פתיחת הספר 'למהלך הפרקים ב"אורות התורה"' (עמ' ט-יב), העוסקת בספרו של הרצי"ה "אורות התורה", לבין גוף הספר העוסק בהבנת התודעה הלאומית בדורנו וברעיון הלאומי בתחיית ישראל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מפלגת העבודה - או לפחות חלקים בתוכה - ממשיכה לזגזג בתוך הממשלה, ויחד עם קדימה ממשיכה לעבוד בשירותו של ברק אובמה והקוורטט ולא בשירותה של מדינת ישראל. הקולות החוזרים ועולים משתי מפלגות אלה מאז חזר נתניהו מנסיעתו האחרונה לארה"ב, מלמדים בבירור על מהלך חדש המכוון ליצירת מהפך שלטוני פנימי בישראל, בסיוע אמריקני ובניגוד לרצון רוב הציבור ובוודאי בניגוד לרצונו של הציבור היהודי בישראל. התפתחות זו אינה מפתיעה, משום שישיבת קדימה על הגדר והתנגדותה להיכנס לממשלת נתניהו מיד אחרי הבחירות, כוונה בדיוק למטרה זו. אם מיד לאחר הבחירות בארה"ב ובישראל היו עדיין ספקות לגבי אופיו ומדיניותו של ממשל אובמה, כיום אין יותר ספקות: הממשל פועל בשני ערוצים מקבילים, ששניהם רעים לישראל:
|
|
|
|
|
בעקבות מאמר שפרסמתי באכסניה מכובדת זו הותקפתי קשות על-ידי יודעי דבר ומומחים תוך הדבקת תארים ומילות גנאי. זהו המקום להבהיר היטב: שום אמירה או מילת גנאי לא יסיטו אותי מדרכי לכתוב ולומר, בריש גלי, את מה שאני מבין כאמת, גם במחיר שטוקבקיסט זה או אחר יכנה אותי שמאלן. אם אמירת אמת היא שמאלנות, לדידם של הקוראים הנכבדים, הריני מצהיר שאינני מתבייש. בכל זאת, מומלץ לקוראים לא להיחפז להגדרות שבינן לבין המציאות המרחק עצום.
|
|
|
|
|
