אין בסיפור הזה של ענת קם ואורי בלאו יותר מהרבה רעש וצלצולים, בנוסף לפיספוס העיקר והוא - לאן מגיעה החברה הישראלית השוכחת שכל המצב מתחיל ונגמר בחינוך. באין חינוך, באין תרבות של כבוד הדדי, באין דרך ארץ, באין כבוד כלפי השכן השנוא עליך, באין סיוע הדדי אלא רק מלל אין סופי - כל שנותר הוא לקבל מצב חברתי כלכלי עם פערים אינסופיים בין מיעוט קטן ושולט, שחצן המתנכר לכל הסובב אותו, המרשה לעצמו את כל שאיננו מרשה לאחר.
