פרשת הגברת קם, ענת קם, שגנבה מסמכים מסווגים מהצבא ומסרה אותם לעיתונאי הארץ מושתתת על עובדות. עובדה שהגברת הצעירה בהיותה חיילת בצה"ל גנבה חומר מסווג. עובדה שהגברת קם העבירה את החומר לגורם לא מורשה, במקרה שלנו עיתונאי הארץ. מדובר בעבירה על החוק, על פקודות הצבא ופגיעה בבטחון המדינה. למעשים כאלה מגיבים באופן חמור ודומה בכל ארצות העולם. לצורך הדיון בנושא הזה אפשר לחלק את ארצות העולם לשני חלקים גדולים ועוד חלק קטן וכמעט מיקרוסקופי. את המדינות שבחלק הראשון אפשר לכנות בהכללה "העולם השני" (לא השלישי, כי עליו מיותר לדבר בהקשר לנושא), מדינות שברובן הרכיבו את "הגוש הקומוניסטי" ושם במקרה כזה מעמידים את הנפשות הפועלות מול כיתת יורים.
החלק השני מתקרא "מדינות מתוקנות" שברובן דמוקרטיות מערביות (אבות הדמוקרטיה וההומניזם) והן במקרה כזה משיתות עונשי מאסר כבדים (מ-20 שנה ומעלה ועד כיסא חשמלי או מאסר עולם ללא אפשרות ערעור או שחרור בארה"ב, פולארד למשל).ויש מדינה קטנטנה והזויה, שקועה במדמנה מבעבעת של אידיאולוגיות אוטופיות שמייצרים כל מיני חכמולוגים ונאורים בעיני עצמם, ובמדינה זו מתייחסים למקרה כזה באופן אחר ומיוחד. את הגברת הושיבו במעצר בית. אימא שלה מספרת בטלוויזיה שהיא ילדה טובה מאוד. העיתון שלה צווח שהיא שעיר לעזאזל והעורך-דין שלה מצהיר שצריך לרתק אותה לשבועיים וזהו. השב"כ של המדינה המוזרה הזאת עושה הסכמים עם עיתונאים שעובדים עליו, ובעיני השמאל היא לפחות ז'אן דארק. משלל האמרות שאפשר להגדיר את התנהלותה של המדינה הזאת, המתאימה ביותר היא "היה זה מצחיק מאוד אם זה לא היה כל כך עצוב".
לעצם העניין. החיילת קם ביצעה עבירה ביטחונית חמורה. עליה להיעצר עד תום ההליכים ולהישפט על פגיעה בבטחון המדינה ועל הפרת אמונים. נקודה.
העיתונאי של עיתון הארץ, אורי בלאו, הוא גם אזרח מדינת ישראל. העיתונאי מחזיק חומר צבאי רגיש ומסווג שאינו מאובטח ובניגוד לחוק ולפיכך (ולכאורה) בלאו הינו עבריין שצריך לעמוד לדין. גם עורך הארץ הוא אזרח במדינת ישאל ולא במדינת שוקן ולכן הגיבוי ההרואי שהוא נותן לבלאו אינו קביל.
אזרחים נאמנים של מדינה אמורים במקרה כזה להתייצב במטכ"ל ולמסור לאחראים את כל החומר הצבאי שברשותם עד לאחרון המיילים. אין זה משנה מה תצורת הרשומות שברשותם אם הן פיזיות או וירטואליות. אזרח נאמן אינו מסכן את המדינה שלו ואינו מנהל מסחרה מתחכמת בנוסח אין לכם מושג מה אני מחזיק אז למה שאנדב. זה בלתי נסבל.
והצבא. הצבא חייב בבדק בית יסודי. במיוחד בכל הקשור לגיוס ולסינון ביטחוני של הגורם האנושי. אין זו הפעם הראשונה שחיילים ואזרחים הוצבו היכן שהוצבו ופגעו בביטחון המידע.
יש כנראה בעיה קשה יותר עם הגורם האנושי מאשר עם הגורם הטכני. החיילים נבדקים ביטחונית ומקבלים סיווג ביטחוני. בדיקות הביטחון אמורות להציף סיכונים ולמנוע מאלו שאותרו כסיכון פוטנציאלי את הסיווג המבוקש ואת הנגישות לתחומים רגישים. צריך כנראה לרענן את הגדרת אותם הסיכונים ולהפסיק להצהיר בצדקנות כי נטייה פוליטית/אידיאולוגית אינה מהווה עילה לפסילת המועמד. ישנן אידיאולוגיות שמהוות סיכון. אידיאולוגיה שמקדשת למשל את זכויות הפרט ואת
חופש הביטוי ואת הזכות הקדושה והבלתי ניתנת לערעור של הציבור לדעת מהווה סיכון. אידיאולוגיה כזאת מהווה סיכון כשהיא טוטאלית ושמה עצמה מעל לחוק ומעל לבטחון המדינה ואזרחיה. את כוהני וסוגדי האידיאולוגיה הזאת יש לאתר ולהרחיק מכל תפקיד רגיש בצבא ובמערכת הביטחון. זה לא פאשיזם. זו דמוקרטיה מתגוננת ויש לה מפני מה ומי להתגונן.
ולבסוף לחברים שמנהלים את האירוע הזה במערכת הביטחון ובמערכת המשפט - נבחרתם/מוניתם על-ידי אזרחי המדינה לפעול כדי להגן עליה מפני כל מי שמנסה לפגוע בה. אז השתמשו בשכל הישר ובכלים שניתנו לכם. מצפים מכם שתפעלו במסגרת החוק ועל-פי הסמכויות שקיבלתם, גם כשחרב הבג"צ מתנפנפת מעל לראשכם. כל טיפול רופס מזמין את הפיגוע האידיאולוגי הבא. הגיס החמישי על שלוחותיו השונות ניזון מהרפיסות הזאת.
