הרהורים נוגים על יום השואה והגבורה

כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה

יום קשה הוא יום שואה, לכלל עם ישראל, הלב נחצה בין הרצון לדעת עוד, לראות עוד תמונות, לקרוא עוד סיפורים, לבין הזוועה שנחשפת לנו, האכזריות, הגועל והמשטמה הנאצית, בשילוב תמונות הזוועה, גורמות לנו קבס ורצון להתרחק מכל הרוע.

התאריך כ"ז בניסן מציין את מרד גטו ורשה. מאחר שהמרד פרץ בערב פסח (י"ד בניסן), הועלו בכנסת תאריכים שונים שאינם קרובים מדי לחג הפסח - אך שייכים לתקופת המרד בגטו ורשה. וכך נבחר יום כ"ז בניסן. בערב פסח של שנת תש"ג - 19 באפריל 1943 - פתחו הנאצים בהתקפה על גטו ורשה. הם תכננו פעולה שתימשך שלושה ימים, אך בפועל נמשכה הלחימה בגטו כחודש ימים, מול כ-2,000 אנשי צבא גרמנים ואנשי אס.אס.

מצוידים היטב בכלי נשק ותחמושת, התייצבו כ-700 צעירים וצעירות יהודים חסרי-ניסיון צבאי וברשותם רק נשק דל ומועט. הלוחמים והלוחמות של גטו ורשה הפכו את תעלות הביוב של הגטו, את המרתפים ואת הכוכים לעמדות צבאיות ולחמו נגד האויב הנאצי בנחישות ובגבורה חסרת-סיכוי. שאר יהודי הגטו התבצרו בבונקרים, וסייעו ללוחמים ככל שיכלו. ביום 8 במאי נפל הבונקר ברחוב מילה 18 ונהרגו מפקד המרד, מרדכי אנילביץ' והגרעין העיקרי של הלוחמים. הלחימה בגטו נמשכה עד יום 16 במאי, שבו חוסל הגטו סופית.

עם זאת, פרקי הגבורה, המעטים, שהיו בשואה, נמוגים מול הכמות הבלתי-נתפסת של היהודים, נשים זקנים וטף, בחורים ובחורות, צעירים וזקנים, חסידים ומתבוללים, ספרדים ואשכנזים, כופרים ואורתודוקסים, רצענים, שענים ופרופסורים בעלי שם, כולם, כולל כולם, שישה מיליון הושמדו. במגוון שיטות סדיסטיות שרק השטן יכול לחשוב עליהם.

ונשאלת השאלה, האם אירופה, "התרבותית, הנאורה" הפיקה לקחים ממשי הזוועה שלה?

התשובה מעט מורכבת. כי כלפי חוץ, אירופה הבינה בדיוק את טעותה הגדולה, את ההרס הרב שנזרע בה, הוקם האיחוד האירופי, לכאורה איחוד של ארצות אירופה, המשלב בתוכו סממנים רבים של מדינה אחת, כגון פרלמנט משותף, כלכלה אחידה, מטבע אחיד בחלק מן המדינות החברות באיחוד (האירו) וסממני ריבונות נוספים.

הדבר נעשה כדי לשקם את אירופה לאחר המלחמה, ולמנוע מלחמות נוספות, והדבר אכן הצליח, והאיחוד צובר עוד ועוד השפעה וכוח, ומתחיל לאיים על ההגמוניה האמריקנית. אולם בהתייחסותם ליהודים, הים נשאר אותו ים, הגויים נשארו אותם גויים, רק מתוחכמים יותר, את שנאת היהודים הקלאסית, היודופוביה, החליפה שנאת ישראל, זה לא פוליטיקל קורקט להגיד שכל היהודים הם רוצחים, גנבים וכו', אז הרבה יותר פשוט לומר שמדינת ישראל רוצחת, עושקת, טובחת בילדים ועוד ועוד. מה גם שלמרבה הצער, אותם דברי שטנה ובלע, מגובים על-ידי אנשים בעלי שם יהודי, כמו גולדסטון המפורסם מהדוח השקרי ההוא, ואותם שונאי ישראל, המתגוררים בארץ, והמכנים עצמם "פעילי שלום" ואינם אלא פורעי חוק וחלקם אף אנטישמים ממש.

דבר נוסף שלמדו האירופאים, על גבם של היהודים הטבוחים, הוא היחס למהגרים, את אותם יהודים שעונו, הושפלו, נרצחו ונאנסו, החליפו מהגרים מוסלמים, שונים כל-כך מהיהודים שחיו לפניהם, מסוגרים, כועסים, מאיימים על החברה בה הם חיים, כופים את דעתם ודתם על סביבתם, צריחי מסגדיהם מתנוססים לכל עבר, קולות המואזין הצורח ברמה בשעות הבוקר המוקדמות, מפלחים את שמי אירופה המנומנמת, ואיש אינו פוצה פה. כל-כך שונים מהיהודים, שגרו באירופה, שאפו להיטמע בה, תרמו רבות לתרבותה והשכלתה, וחיו את חייהם בשטעאטעל, כנועים וצייתניים.

והיום, לאחר אלפיים שנות התעמרות, רצח, ביזוי והשפלת היהודים, נוח לנוצרים, לרחוץ בניקיון כפיהם, ולומר, אנחנו, את שלנו למדנו.

במקביל, הפונדמליזם האיסלאמי, מרים ראש, האיום המוסלמי גובר, ומדינה כמו אירן, שבדרך להיבנות כמעצמה גרעינית, מכריזה בריש גלי, קבל עד ועדה, על רצונה החד-משמעי, במחיקת העם הציוני, העם היהודי, הישות הציונית מעל אדמתה, ואיש אינו פוצה פה, עיתוני אירן כמו "הדר שטרמיר" הגרמני בשעתו, מלאים בכתבי שטנה מעוררים פלצות נגד היהודים, ואיש אינו מניד עפעף, מלחמה מרובת חזיתות, בה ינסו כל אויבי ישראל, להשמידה, פשוטו כמשמעותו, באמצעות טילים, ושאר אמצעי הרג קטלניים, עומדת בפתח, והעולם הנאור, המבין, הסובלני, שותק ולא פוצה פה. נוח להם, לאירופאים, לתת למוסלמים, לעשות עבורם את העבודה המלוכלכת של השמדת היהודים.

הלקח שעלינו, היהודים, להפיק אחד הוא: אל לנו לסמוך על-אף אחד. אף גוי מוסלמי שחור, העומד בראש מעצמה עולמית, לא יצילנו מיד אויבינו הקמים עלינו לכלותינו, אף קנצלרית רהוטת דיבור, שאבותיה טבחו ביהודים, לא תנקוף אצבע למען הקורבנות, כולם, אבל כולם, מי יותר ומי פחות, מי בהסתר ומי בגלוי, רוצים רק דבר אחד השמדת העם היהודי.

חובה עלינו לשנס מותניים, להתאחד, להתגבר כארי, ולעמוד בכוחות עצמינו, ובישועת אלוקינו, נגד כלל הגויים, אשר רוממות השלום בידם, אך חרב פיפיות בידם.