לחיות בפחד

אני חי בפחד כל יום. אני יודע שבכל שנייה יכולה לפרוץ מלחמה. אני מפחד לקחת אוטובוס בגלל שאני לא יודע אם יש עליו פצצה. תחשבו על הדבר הבא, כשהייתי בן 13, לימדו אותי שאם אני רואה או שומע מחבל מתפוצץ אני צריך לחשוב פעמיים לפני שאני מתקרב כי הפצצה הראשונה היא רק הסחה לגרום ליותר אנשים להגיע לפני הפיצוץ השני. בגיל 13 זה מה שנאלצתי ללמוד. אתם יודעים מה זה לפחד ללכת לסופר בגלל שאולי נערה בת 16 פלשתינית רוצה לפוצץ אותו?

נשיא טורקיה קרא לאירועי יום שני בבוקר, אירועי 11 בספטמבר של טורקיה. אני בעד חיים ונגד מלחמה. אני לא מאמין בהרג בכלל, ובהרג ללא הבדלה בפרט. בתור מישהו שאיבד יותר מחבר אחד לאורך השנים, אני באמת מצטער בשביל אותן משפחות וחברים של אלו אשר נהרגו. אבל לקרוא לאירועים "אירועי 11 בספטמבר של טורקיה" נראה לי קצת מוגזם. אני מצטער, אבל נמאס להיות הכבשה השחורה, נמאס לי שמאשימים אותי על זה שאני קורבן. בואו נקרא לילד בשמו. רק לפני כמה שנים, עשרות אזרחים נהרגו בכל שבוע בעקבות פיגועים ברחבי הארץ. זה יכול לתפוס אותך בכל מקום. בין אם בארומה במרכז תל אביב או באוטובוס בדרך לבאר שבע. אני לא זוכר את העולם, או את הטורקים ה"הומניטריים" דורשים חקירה של אותם פיגועים. למעלה ממאה בני אדם, אזרחים, לא חיילים, נהרגו. אז לקרוא לאירועי יום שני בבוקר "אירועי 11 בספטמבר של טורקיה" - מה אנחנו נגיד?

כל מי שאומר שזה היה פשע נגד האנושות ושמדינת ישראל לא מעריכה חיי אדם, מבסס את טענותיו על הקרקס התקשורתי ולא על העובדות בשטח. אין מדינה בהיסטוריה של האנושות שמעריכה חיי אדם יותר מישראל. בתור אומה שאיבדה יותר ממחצית מהאוכלוסיה שלה, למעלה מ-6 מיליון בני אדם, בזמן קצר של כמה שנים בודדות, רק בגלל האל שבו האמנו, אנחנו מבינים את הערך של חיי אדם.

צה"ל, צבא ההגנה לישראל, הודיע מראש שלא ייתן לאוניות להיכנס למים הטריטוריאליים של ישראל. מאחר שהספינות אכן הגיעו, צה"ל, באמצעות סירות ומסוקים, קרא לספינות להסתובב בחזרה לארץ מוצאן. אך כאשר שום דבר לא הועיל, חיילי צה"ל עלו לסיפון הספינה במטרה לעצור את הספינה מלהגיע לחופי עזה. אז אתה השלישי בדרך למטה, אתה רואה איך מכים את שני חבריך הטובים ביותר, ומה אתה עושה? אני אגיד לך מה הוא עשה, הוא ירד, וקיבל את המכות של החיים שלו. זה מה שנדרש כדי להיות גיבור, ניצוץ קטן של תמימות בפנים שגורם לך לרצות להאמין שעדיין יש הבדל בין טוב לרע, שההגינות איכשהו תנצח לבסוף.

בואו נדבר על העוצר, שהיה הלכה למעשה עוצר מצרי-ישראלי על עזה. בזמן שהתקשורת והערבים רוצים שנאמין אחרת, העוצר היה בפועל על נשקים בלבד. בכל יום, טונות של אוכל הוזרמו לתוך רצועת עזה. מים, חשמל ותרופות, כל אלה מסופקים על-ידי מדינת ישראל לטובת רווחתם של אנשי הרצועה. כשהספינות הגיעו, ישראל הציעה להביא את הטובין "ההומניטרי" בעזרת הצלב האדום לעזה, אבל לשווא. ברור שאותם "הומניטריים" רק רצו בפרופגנדה ולא באספקת המוצרים עצמם.

בואו לא נשכח שחייל ישראלי, גלעד שליט, יושב בשבי כמעט ארבע שנים. אפשר לטעון שגם חיילים פלשתינים יושבים בשבי הישראלי. ראשית, בואו נבדיל בין חייל בדרגת רב"ט, החוליה הכי נמוכה בשרשרת הפיקוד, לחיילים בדרגות בכירות אשר יש להם דם ישיר על הידיים. שנית, החיילים הפלשתינים קיבלו משפט הוגן, מקבלים מכתבים מהבית ומקבלים את כל הזכויות של שבויי מלחמה. כאשר ישראל פנתה לאותם "הומניטריים" וביקשה להעביר מכתבים לגלעד, נענתה בשלילה. לבסוף, למרות כל מה שהוזכר, ישראל הציעה לשחרר מעל ל-100 איש תמורת גלעד שליט. יתרה, לאחר מלחמת לבנון השנייה, ישראל אפילו החזירה מעל 100 שבויים תמורת שני ארונות קבורה. זה כמה שאנחנו מעריכים את קדושת החיים ללא כל קשר לאזרחותם.

אז מפוצצים אותך במכות בעזרת אלות ודוקרים אותך עם סכינים. זורקים אותך מהקומה השלישית לשנייה של הסירה. ואתה עדיין לא יורה ירייה אחת. אתה פשוט מקבל את המכות כי אתה מבין כמה חשובים הם חיי אדם. עד שאתה כל-כך פצוע ששני אנשים לוקחים לך את האקדח האישי שלך. לאחר מספר רגעים אתה שומע ירייה, אבל אתה עדיין בחיים. אתה מבין שחברך לצוות כרגע הציל לך את החיים. כמו שאמרתי, אני מעריך חיי אדם, אבל אני לא חושב שצריך להתנצל על הגנה עצמית.

אבל אל נא לנו לשכוח את הנושא העיקרי שעל הפרק. הסתכלות קצרה על ההיסטוריה תראה שמאז הקמת המדינה, לפני קצת למעלה מ-60 שנה, ואף לפני כן, כמעט כל מדינה ערבית בעולם הצהירה בריש גלי על כוונותיה ורצונה למחוק את מדינת ישראל מהמפה. הערבים טוענים שישראל היא מדינה שקמה ללא גושפנקה, בלתי-לגיטימית שקמה על שטח שלא שייך לה.