הטור של פריצי

"אף אחד לא יודע באמת אם יש או אין נפט בישראל, אז חבל על הזמן" אמרתי לו . "נכון" השיב לי מודעי, "אבל אתה תלך לחפש ותביא לי מומחה שיגיד לנו כמה קידוחים צריך לעשות עד שנדע בטוח שאין נפט בישראל".

"אהה?" תמהתי "עכשיו אתה מחפש את האין-נפט?".

"לא הבנת", ענה לי יצחק מודעי, שהיה שר האנרגיה באותם ימים. "הדרך היחידה לדעת אם יש נפט בארץ היא לקדוח ולקדוח בלי הפסקה מדן ועד אילת עד שמוצאים נפט, או עד שנגמרים כל המקומות לקידוח ואז יודעים סופית שאין. אז אתה תמצא לי את המומחה שיגיד לנו כמה קידוחים אנו צריכים לעשות עד שנדע שאין יותר טעם לחפש. נניח שצריך לעשות 2,000 קידוחים ושצריך להשקיע בהם 7 מיליארד דולר. אז למה לפזר זאת על פני 20 שנה בקידוחים איטיים, שנים שבמהלכם ממילא נוציא את כל ה-7 מיליארד ? בהנחה שיש בעולם מספיק ציוד קידוח זמין אנו נלך לבנקים, ניקח 7 מיליארד דולר בהלוואה ובמידה שהדבר אפשרי מהבחינה הטכנית אנו נבצע את כל 2,000 הקידוחים במכה. והיה ויש נפט – אז תוך שנה הוא יתגלה ומדינת ישראל תתעשר ותחלץ מאיומיי הנפט הערבי. והיה ואין – אז נדע שאין, נצא מהאשליות ונעבור לתכנן אלטרנטיבות של יצור חשמל מפחם או מאנרגיה גרעינית.

עברו 33 שנה בהם קדחנו לאט או לא קדחנו בכלל. רק עכשיו הגז התגלה. בדיוק באותם מקומות שהגיאולוגים של אז אמרו למודעי שיש סיכוי ששם הוא נמצא ושצריך להשקיע ולקדוח.

לזכרו של יצחק מודעי שהציע לעשות זאת כבר ב-1977, אבל כמו כולם נתקל והשתלב בתורת הביצועים הממשלתית.

תמיד אמרו שהוא גאון שיודע לפרק כל בעיה לחלקיה, כמו שבנעוריו היה מפרק שעונים.

אז הוא שוב הצליח לפרק וללמוד את הבעיה והתוצאה הייתה שכמה ליצנים תורקים זרקו את לוחמי השייטת מהסיפון, אנו הסתבכנו עם כל העולם ובדרך עוד דוהרת לקראתנו ועדת חקירה.

זה המפקד הבכיר של הצבא, שר הביטחון אהוד ברק, המוח המבריק. האנליטור הגדול. אין תירוצים.

רכבנו בהרי ירושלים. רחוק מהכבישים, באותם מקומות היכן שתנים יושבים על השבילים בבקר ומסרבים לזוז והעצים יוצרים מעין יערות שאמנם דובים אין בהם, אבל הם מסתירים בחובם למטה, בואדי, איזו רכבת מצחיקה שחורקת על הפסים בין בית שמש לירושלים. כל השאר שם זה ציקדות וצמחים ולטאות וטבע.

ואז, מבעד לציקדות ולצמחים והלטואות והשיחים, עלה לפתע סירחון הדלק ועימו איוושת צמיגים וטריקת דלתות. רכבנו ומול העיניים התגלה בחרבת סעדים מחנה ענק של יריעות בד ופלסטיק, סירי בישול, מקלחות, אוהלים ומבנים. פסטביל "אקטיביזם" היה בעיצומו וכל עם ישראל נהר אליו בהמוניו על כל רכביו.

טוב. לא כל עם ישראל. רק צד אחד שלו, זה שבא להרצאות בכיתות האוהלים שנקראו ע"ש מהטמה גנדי, מחמוד דרוויש, מרטין לותר קינג וסעדיה מרציאנו. הרצאות כמו על "שורשי הדיכוי בין בני אדם לבעלי חיים", על "שוברות שתיקה - חיילות מספרות על שירותן בשטחים", סדנא על "למה לא להתגייס, איך לא להתגייס" ופאנל פוליטי מאוזן עם ח"כ דב חנין מחד"ש, אסמאא אגבריה מרע"ם ומוסי רז ממר"צ. כל קצוות הקשת כמובן.

הקהל היה נעים וחביב והצעירות יפות להפליא, כמו שרק בשמאל יודעים תמיד למצוא. נורא רציתי להשאר עימן להרצאה על ה"קולוניאליזם של הצלחת" או מקבילתה "נערות הג'ינס ועבדי השוקולד", אבל היער המשיך והתמלא בכל כך הרבה מכוניות מעשנות של חובבי טבע וסביבה אקולוגית שבאו להזדהות איתו, עד שבקושי יכולנו, בניגוד לכל פוליטיקלי קורקט, לקחת את האופניים שלנו ולהמלט להיכן שיש רק טבע שקט וציקדות מבולבלות, שלא יודעות שהן צריכות להיות בצבעים של השמאל.

ואגב, אני בטוח שכל היריעות והבדים שבנו את המחנה היו מחומרים טבעיים או ממוחזרים. ליער שלום.

שמואל ברוזובסקי, האדמו"ר מסלונים, הגיע לעמנואל והודיע לחסידיו הנאמנים שאסור לציית להחלטת הבג"צ שרוצה לימודים מעורבים עם תלמידות ספרדיות ושחובה למנוע זאת, גם אם ההורים יצטרכו לעזוב לשם כך את עימנואל ולעבור לישוב בו יש רק תלמידות אשכנזיות.

את הסירוב הזה הוא הגדיר כ"הזדמנות למסירות נפש", משהו כמו קידוש השם, אולי המשך לחנה ושבעת ילדיה או חוליה בתולדות האינקויציה הספרדית. שני נכבדים חרדים, סגן שר הבריאות יעקב ליצמן וח"כ מאיר פרוש השתתפו אישית באירוע החשוב הזה, בו שוב הוזכר לציבור החרדי הדיבר ה-11 ביהדות: לא תטמע עצמך עם ספרדים.

הדברים הובאו כאן כדי להבהיר מה זה בדיוק אדמו"ר, איך הוא חושב, ומהי מטרת מסירות הנפש וקידוש השם ביהדות.

נכון להיום יש לישראל פחות מ-3 מיליון תיירים לשנה. את כל התנ"ך והברית החדשה, את ירושלים של הצלבנים וקבר ישו, את מסגדי הר הבית, את הכנרת וכנסיות נצרת, את חופי אילת ומכתשי הנגב, את כולם גם יחד הצלחנו לתרגם בקושי ל-3 מיליון תיירים לשנה, כשחלקם בכלל יהודים וערבים שסתם באו לביקורי קרובים.

שכנתנו ירדן, בלי שום היסטוריה מיוחדת מסורת או ענין, הגיעה כבר ל-7 מיליון תיירים לשנה. זה הכל. זו תולדת הביצועים של ממשלות ישראל.