|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
השמועות על מציאת גז טבעי בכמויות מסחריות אדירות הן, בינתיים, לא יותר מספקולציה. מן הראוי לכן לשמור על אופטימיות זהירה ופרופיל נמוך נוכח ה"תגליות המרעישות" של העבר שלא היה בהן ולא כלום
|
|
[צילום: אתר משרד התשתיות]
|
|
|
|
|
אף שאין להמעיט בחשיבותו האסטרטגית-לאומית של גילוי הגז מול חופי ישראל - יש לגלות אופטימיות זהירה באשר לניצול מאגריו. גם אם יתברר שקידוחי שדות הגז הטבעי בכמויות מסחריות אמורים להעשיר את המדינה במיליארדים רבים - אסור לשכוח שישראל לא תוכל להפיק מהם תועלת. אחרי ככלות הכל אין למדינה מה לעשות עם כמות אדירה כל כך של גז, מה גם שהדרך למציאתו, אם בכלל, עדיין ארוכה מאוד. גם אם יימצא הגז בסופו של דבר - חלק ניכר ממנו צפוי לשמש את החברות ליצוא ולאו-דווקא לשרת את המשק הישראלי. בכל מקרה, ייבצר מישראל למצוא קונים לעודפי הגז העצומים, באשר לרשות העולם הרחב עומדות כבר, ממילא, כמויות גז טבעי כמעט בלתי-נדלות. שאגות השמחה של הטייקון יצחק תשובה, השותף עם חברת "נובל אנרג'י" בקידוחים, הן אפוא מוקדמות מדי ואין להן על מה לסמוך. בכל מקרה, תשובה עדיין רחוק מלהיות "המושיע של המדינה", כפי שכינה את עצמו, גם אם מניות הגז יזנקו, בינתיים, לשמיים.
פרשות קודמות
השמועות על הסיכוי הגדול למציאת כמות אדירה של גז מזכירות שמועות קודמות של הישראבלוף המצוי, שרווחו בעבר בארץ. מי לא זוכר את פרשת "מדבקת המיליארד", שאמורה הייתה לחזות התקפי-לב ושהתברר שאין מאחוריה לא יותר ממעשה-נוכלות? ומי שכח את ההילולה הגדולה של מחצית המאה החולפת, עם גילוי נפט בחלץ שבדרום, שהביא לפרץ של שמחה על התעשרות ישראל, אבל בדיעבד לאכזבה מרה ממאגרי הנפט הקטנטנים וחסרי המשמעות? ולא שכחנו את הבשורה המרעישה של ח"כ יעקב מרידור, בשנות השבעים, על המצאת מתקן לייצור-אנרגיה, שאמור היה להאיר בנורה אחת את כל רמת-גן ולחולל בכך מהפכה עולמית. בסופו של דבר התברר כי גם הפעם היה מדובר במעשה-נוכלות של עבריין ובברווז עיתונאי.
הראש היהודי
הוותיקים שבינינו זוכרים, מן הסתם, את רובינס קוסמטיקום, "מדשיא הקרחות" מתל אביב, שהבטיח בשלהי שנות השבעים של המאה החולפת גאולה לכל קרח; או, להבדיל, פרשת ההונאה הגדולה של התעודות האקדמאיות הפיקטיביות, שהונפקו בארץ לבוגרי שלוחות מפוקפקות של אוניברסיטאות בחו"ל. ואחרי כל הניסים והנפלאות האלה , אי-אפשר שלא להיזכר ב"שיר הפטנטים" ההיסטורי והמיתולוגי של אורי זוהר, ממחצית המאה הקודמת: "התריס הזה נותן שלושה מינים של צלליות/ התריס הזה שובר קרניים אולטרה-סגוליות// לא מדינה נידחת, לא עסק מפוקפק/ הארץ מתפתחת בצעדי ענק// זה עסק יסודי, מספיק עם סנטימנטים/ הראש היהודי ממציא לנו פטנטים"//. ודי, כמובן, לחכימא ברמיזא! |
| תאריך:
|
04/06/2010
|
|
|
עודכן:
|
04/06/2010
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
zoomarch
|
5/06/10 11:12
|
|
|
|
2
|
|
מיכאל ב
|
6/06/10 06:50
|
|
|
|
3
|
|
אליק א.
|
6/06/10 07:04
|
|
נימוקים רבים בפי השמאל ובפי חלקים מהימין - אלה ששים עליהם כמוצאי שלל רב, ואלה משלימים עמם בכובד ראש - בעד הנסיגה למתכונת כזו או אחרת של גבולות 1967. החל מאמונה כנה בזכותו של עם אחר ל"שטחים", דרך תקווה לפייס אויבים מרים, וכלה בנימוק כי יש לבצר את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. על כל אלה ראוי וחיוני לתת את הדעת, אך נדרשת עוד יותר התייחסותנו לנימוק מזיק במיוחד, המושמע לעתים קרובות בזכות מה שכינה אבא אבן "גבולות אושוויץ": משום ש"אין ברירה". כלומר, משום שלכאורה - ואת זאת מצהירים כלאחר יד, שכן הדבר "מובן מאליו" לפחות כמו תכול הרקיע - הפלשתינים לעולם לא יסכימו לדבר מלבד מדינה עצמאית; הסורים לעולם ישלימו עמנו מבלי שתוחזר להם רמת הגולן; ארה"ב ואירופה לעולם לא יכירו בזכותנו ליהודה ושומרון ולירושלים המאוחדת; וירדן לעולם לא תאפשר את פתרון הבעיה הדמוגרפית של ישראל בשטחה. העולם כולו הכריע כבר בנידון, וכל שנותר ליהודים הוא להתעדכן במה שהוכרע בעבורם.
|
|
|
|
|
לכל חברה, דת או כת יש האדמורי"ם שלה - דמויות בעלות סמכות המשמשות "מנהיגי דעה". הן המתווכות עבורה את המידע הקיים שם בעולם החיצוני, ומַבנות את המתרחש בו בנרטיבים שונים המיתרגמים לתפיסות עולם ולדרכי פעולה.
|
|
|
|
|
שמו של אברמ'ק מרחב אולי לא אומר הרבה היום. אבל כדאי לשים לב אליו. השם הוא בדוי, הדמות לא כל כך. לקראת סוף השנה שעברה, לאחר שחגג בחיק משפחתו את יום הולדתו התשעים, הוא הרגיש שנמאס לו שם בקיבוץ שדות-עמק. איך להגיד, הוא הרגיש כמי שאיבד את נעלי הבית מתוצרת המגפר שלו ומוישה גרוסמן הסנדלר נתן לו נעלי בית משומשות, בהשאלה. והוא ידע גם של מי הם היו. כך הרגיש בשדות-עמק. ועכשיו, בגיל תשעים, נמאס לו והוא התגעגע לנעלי הבית האבודות. לקיבוץ שממנו גורש, הקיבוץ שממנו הוצא, לא לא... בעצם עזב, או הועזב, בקיצור, הקיבוץ שאותו הקים במו ידיו יחד עם עוד גרעין של לא יותר מ-25 חברים. קיבוץ עין-התבור המהולל.
|
|
|
|
|
עולם הספרות שלנו סיפק לאהרן מגד עלילות לאחדים מהרומנים שלו. המעניינים מביניהם הם הרומנים שבהם תבע את עלבונם של אלה שעָוְלוּ להם: סופרים וחוקרי ספרות, אך גם עורכים, נקדנים ומגיהים. כולם היו קורבנות של טבע האדם כפי שהוא מתגלה בעולם הספרות: מזה - קנאת סופרים, שאיפה לכוח ורדיפת כבוד, ומנגד - ספקות סופר בכישרונו, פחד מכישלון ומורך-לב.
|
|
|
|
|
בעיבורה של רעידת האדמה הבינלאומית סביב פרשת המשט לעזה, קראתי לפתע, התייחסות של השר יולי אדלשטיין. מי שממונה על-פי השמועה לשר ההסברה של ישראל. "היו מחדלים בהצגת תצלומי השייטת", מסר שר ההסברה ממקום שהותו בארה"ב.
|
|
|
|
|
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
