חינגה לקרניבורים

ארגנטינה, ארץ הבשר, הצליחה להפוך אותי במהלך ביקורי בה לקרניבור של ממש. עם יד על הלב, אני מודה שטרפתי שם, בתאוות-בשרים עזה, כל מה שנצלה על האש.

מאז שחזרתי ארצה אני מלא געגועים לאותם מעדנים משובחים ולאורח-הכנתם, מבלי שניתן לי לבוא על סיפוקי, בשל העובדה שהם אינם, עדיין, נחלתה של הקולינריה הישראלית.

בעל-כורחי נאלצתי לרסן את אותה תאוות-בשרים ארגנטינאים, מן הטעם הפשוט ששום מסעדה בארץ אינה מצליחה, בינתיים, להפיק מן התוצרת המקומית את רמת האיכות הקרניבורית, שהיא נחלתה של כל מסעדה ממוצעת בארגנטינה.

מייסורי הקשים נגאלתי סוף-סוף, עם פתיחתה של מסעדת "פריים גריל", ברחוב הרברט סמואל 60 בתל אביב, הממוקמת בחזית בניין האופרה של טיילת חוף הים. הכל בזכותו של בעליה, המסעדן הוותיק והנמרץ, ישראל וקנין, שדאג להעסיק כיד-ימינו של השף שלה, יוהן בנישתי, את מרטין הארגנטינאי, הנחשב למומחה מספר אחת בארץ לצליית בשר.

בקצביה, הממוקמת בפתח המסעדה, מפליא מרטין לחולל את פלאי הבשרים שלו ולרצות כל סועד פוטנציאלי בנתחים כלבבו. את מלאכתו הוא עושה בידיים אמונות ומנוסות על גבי מתקני-גריל משוכללים, שהם המילה האחרונה של תורת הצלייה על האש.

אין כמוה

מבחינת איכות הבשרים לא הצלחנו למצוא, עדיין, שום מסעדה בשרית אחרת שעשויה להשתוות ברמתה לזו של "פריים גריל". עדות מוצקה לכך קיבלנו בסוף השבוע גם מחבורה נכבדה של דרום-אמריקנים, שסעדו בשולחן סמוך לשלנו, ושהודו בפה מלא כי כבשר הזה לא בא אל פיהם אלא בארץ-מוצאם בלבד.

הסבנו בשניים במסעדה המרווחת והמעוצבת בטוב-טעם של ממש. פתחנו במנה מהממת של שקדי-עגל רכים ונימוחים, מלווים באספרגוס ירוק, טמפורה, איולי, ביצי-משק, עירית ולימון - שילוב מוצלח וטעים מאין כמוהו. בעקבותיה באה נקניקיית-צ'וריסו עסיסית, צלויה כהלכה ועשויה היטב, ואחריה מנה נדיבה של אנטריקוט פרמיום דה-לה-פמפא, שמפאת גודלה התחלקנו בה יחדיו. הבשר היה מעולה, רך ונימוח, מתובל בפלפל שחור במידה מעודנת, ולא נפל באיכותו ובטעמו מזה המוגש במסעדות-ארגנטינה. ומאחר שהמדובר במסעדה כשרה לכל דבר, זוהי בהחלט מחמאה ראויה לציון.

ממבחר הקינוחים הגדול בחרנו במנה מרעננת ופיקנטית של פרפה-חלווה מעורב בגלידת פיסטוק וגלידת תרמילי-וניל, שטבלו יחדיו בשערות קדאיף. בת הזוג רוותה נחת רבה מתפוח-עץ אפוי, אהבת-נפשה, טבול בים של אגוזים טחונים - קינוח שאינו מקובל, משום מה, במסעדות הישראליות ושהזכיר לה את המעדן הארגנטינאי הנפוץ כל כך בארץ-מוצאה. את צימאוננו הגדול הרווינו באספרסו מהביל ובסודה משיבת-נפש.

על הארוחה כיד המלך שילמנו 193 שקל והוספנו תשר של 50 שקלים לשירות מעולה. ל"פריים גריל" נחזור בהקדם האפשרי. עד אז נמליץ עליה, בכל פה, באוזניהם של מיודעינו הרבים.