בשירה הנוסטלגי של הזמרת היווניה מרינלה נאמר, "בואו נחזור להיסטוריה שלנו ונעשה סבב היסטורי באגם הים התיכון, הים השחור, איזמיר עדנה קיליקה". אתה זוכר את המקומות הללו אדון
ארדואן? באזורים אלו רצחת והשמדת במשך 14 שנה את העם הארמני, או כמו שאמר אדולף היטלר - "מי זוכר את הרצח הזה?".
מה עשיתם לעם הזה? איך שללתם את זהותו וזהות צאצאיו, שאני נמנה עליהם. את אותם המעשים ביצעתם בשם הציביליזציה ופיקדו עליהם רופאים כמוני, אשר חונכו לריפוי פצעים, לסבלנות ולסובלנות. אך בידי עמך, הם הפכו לכלי רצח מתוכנן ומתועב. שימשו ככלי השמדה המוני, מחנות מוות, צעדות מוות. האם אתה זוכר את ד"ר אלזור? האם אתה זוכר את המונח 'מדיקל מרדר'?
אתה מתרברב ומציג עצמך כגואל. אבל האם אתה גואל או מגואל? אתה שולח ספינה שעל סיפונה רוצחים - שכירי חרב - שבכיסיהם דולרים. שלטונך רווי במסעות רדיפה. התוכל להסביר על פלישותיך לשטחה של עירק והרצח של העם הכורדי? ומה עם כיבוש חצי האי קפריסין שגרם להפרדת משפחות? אדון ארדואן, במגילת העצמאות של מדינת ישראל כתוב: "ללא הבדל דת, גזע ומין". ואתה, רצחת ללא הבדל: מוסלמים, נוצרים, ילדים ונשים. באמת מימשת את החזון של אטא - טורק. אתם אלו שכבשתם את מדינות ערב במשך 200 שנה. שלטון הדיכוי שלכם, הוא זה שפגע בתרבות הערבית ובציביליזציה. ואילו לך נוח להסתתר מאחורי מסווה של לוחם חירות.
אני מתפלא על אלו שסולחים לך. על החזרת המזרח התיכון 200 שנה לאחור, על עצירת הזמן מלכת. האם אתה מודע לכך שצאצאי הארמנים עדיין סובלים מנכויות קשות ביותר? נכויות שהוריך, סביך ובני עמך גרמו. את העובדות הללו אתה מסתיר מעיני העולם וממשיך להסתתר מאחורי מסווה של הצלת העם הפלשתיני.
כעת אתה שולח ספינות הצלה, אך בשנת 1917 עצרת את ספינות ההצלה של האמריקנים והאנגלים, שנשלחו למען הצלת העם הארמני. אלפי ארמנים עדיין זועקים: "רצח, רצח, רצח". אתם הטורקים רצחתם, ואנו לעולם לא נשכח. למרות שקרובי משפחתי נולדו במרעש ובאדנה, מימי לא דרכה רגלי שם. אפילו מטיול שורשים נמנעתי, כי מחקת כל זכר לארמנים - וחשבת שהעולם ישתוק ויסלח.
אדון ארדואן, לפני שאתה שולח ספינות עם שכירי חרב תודה שהתבצע על אדמתך רצח עם ארמני. לפני שאתה נזעק להציל את העולם, זכור את העם הכורדי, שחי תחת כיבוש שלך ולא זוכה למדינה עצמאית. ויותר מזה אנא זכור שחילקת את קפריסין בדיוק כפי שפלשתין מחולקת לעזה ורמאללה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
