|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
עד מתי אנחנו הולכים להלך בין הפלסטינים כמו היו דני-דינים, רואים ואינם נראים? משום שכל עוד נהלך כך, עם מטפחת קשורה לעינינו, אני וגם אתם אחראים למציאות הזו
|
|
מה שווים חיי הפלסטינים? [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ב-2.10.06 איתר שוטר המג"ב תומר אברהם את איאד אבו-רעיה, עובד פלסטיני בשוק הפשפשים. מתוך הנחה כי זה עשוי להיות שוהה בלתי-חוקי בישראל, החל אברהם במרדף אחר אבו-רעיה. זה נמלט לאחד הבניינים. אברהם רדף אחריו, פרץ לדירה שאליה נמלט, ועל אף שאבו-רעיה לא נשא כל נשק, שלף אברהם את אקדחו והרג את אבו-רעיה (הארץ ONLINE 21.4.10). אבו-רעיה היה בן עשרים ותשע, ועבד באופן בלתי-חוקי בשוק הפשפשים ביפו כדי לפרנס את אישתו, שהייתה בחודש התשיעי.
ב-12.6.10 סיירו שוטרי מג"ב בשכונת ואדי אל-ג'וז בירושלים המזרחית, ותושבי השכונה יידו לעברם אבנים. אבן כזו פגעה כנראה ברכבו של זיאד ג'ילאני, תושב שועאפט, וייתכן שריסקה את שמשתו הקדמית. ג'ילאני סטה מן השיירה שבה נסע, כנראה כדי לחמוק ממטח האבנים, ורכבו פגע בשוטרי המג"ב שסיירו על הכביש. השוטרים, שלא נפגעו, החלו לירות בו דרך שמשת הרכב. לאחר שנסע שמונים מטרים נוספים, ג'ילאני יצא מרכבו, וקרס - פצוע אך חי - על הכביש. שוטרי המג"ב ניגשו לעברו. אחד מהם הצמיד אקדח לראשו, ירה בו מטווח אפס, והרג אותו (הארץ ONLINE 17-18.6.10). ג'ילאני היה בן שלושים ותשע במותו, בעל, ואב לשלוש בנות.
שוו בנפשכם: נסיעה שגרתית לצרכי עבודה נגמרת באביכם שרוע על הכביש מת, כי שוטר ירה בו בעודו שכוב מדמם, משום שפגע בשוטר בטעות עם מכוניתו, כשניסה לחמוק מאבנים שיודו על הכביש.
זוהי נחלתן של שישים ותשע משפחות פלסטיניות ששכלו את יקיריהן בשנים 2000-2008 - שישים ותשעה פלסטינים שנהרגו ב"תאונות" שגרתיות של המשטרה והצבא הישראליים (לפי נתוני "בצלם").
תומר אברהם, רוצחו של איאד אבו-רעיה, הורשע בהריגתו בבית משפט. זו הייתה הרשעה נדירה, יוצאת-דופן, אך בעקבותיה נשלח לכלא לשנה. שנה אחת (הארץ ONLINE 18.6.10). זה מה שהיו שווים חייו של אבו-רעיה. נפשו של אבו-רעיה לא הייתה שווה, ככל הנראה, עולם ומלואו - לא בעיני אברהם, ולא בעיני השופטים. ובעיניכם? מה היא שווה בעיניכם? ומה שווים חייו של זיאד ג'ילאני, האבא לשלוש בנות?
לא ברור מה הם שווים, משום שאלו חיים מתחת לרדאר. לא כמו החיים שלכם ולא כמו החיים שלי. אתם "אזרחי מדינת ישראל", והם סתם פלסטינים, תושבי ירושלים המזרחית, תושבי השטחים. הם לא הוזכרו בנאום של ח"כ רובי ריבלין ביום העצמאות, שנייה לפני שחיילי מדינת ישראל הסתדרו בצורת הזקן של הרצל. השאלה היחידה היא עד מתי חיים אלה הולכים להישאר קבורים מתחת לרדאר, קבורים מתחת לזקן של הרצל, קבורים באתרי בנייה ובאתר בניית הרכבת הקלה בירושלים, קבורים גם במשפחות הכי טובות, כשל ג'ילאני, ש"הארץ" הדגיש את היותו מודרני ומערבי כדי שתזדהו איתו, כדי שתגידו "הוא משלנו!, באיש הזה ירו?".
עד מתי אנחנו הולכים להלך בין הפלסטינים כמו היו דני-דינים, רואים ואינם נראים? משום שכל עוד נהלך כך, עם מטפחת קשורה לעינינו, אני וגם אתם אחראים למציאות הזו. אלו לא רק הידיים של תומר אברהם שמגואלות בדם. אלו גם הידיים שלי, וגם הידיים שלכם. משום שזו המדינה, האין-לי-ארץ-אחרת, גם שלכם, שבה אתם חיים, ומשרתים או לא משרתים, ומשלמים מיסים או לא משלמים, מגדלים ילדים או מגדלים חשיש, מצביעים או לא מצביעים, ושותקים או לא שותקים. האם אתם מרגישים אותו, את הדם? שמנוני בין האצבעות? מלכלך את הציפורניים? אנא, צאו והפגינו. קומו ועשו משהו.
|
| תאריך:
|
20/06/2010
|
|
|
עודכן:
|
20/06/2010
|
|
מאיה בנבנישתי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
איתן ק
|
20/06/10 13:01
|
|
|
|
|
|
humanape
|
20/06/10 17:30
|
|
|
|
|
|
מאיה בנבנישתי
|
22/06/10 11:35
|
|
|
|
2
|
|
ע.ג4
|
20/06/10 13:49
|
|
|
|
3
|
|
סמואל ג'קסון
|
20/06/10 16:30
|
|
|
|
4
|
|
אייל.ב
|
20/06/10 16:31
|
|
|
|
5
|
|
אבנר צפוני
|
20/06/10 17:12
|
|
|
|
6
|
|
צבי גלברד
|
21/06/10 00:35
|
|
|
|
7
|
|
הידים שלך
|
21/06/10 08:07
|
|
|
|
8
|
|
בת-שבע ש'
|
21/06/10 09:04
|
|
|
|
9
|
|
מנדבה
|
21/06/10 09:21
|
|
|
|
10
|
|
גמיל אבו פארסה
|
27/06/10 23:44
|
|
|
|
11
|
|
גמיל אבו פארסה
|
27/06/10 23:50
|
|
מתי יגיע הרגע שאנחנו החילונים נבין שהחרדים חפים מכל פשע והאשמה כולה בנו החילונים, בנו בלבד(!)?
|
|
|
|
|
אירועי "משט השלום" נחזים על-פי תגובות הממסד, התקשורת והציבור, כמכת שמים אדירת-ממד ונזק. ועל-אף עוצמתה, יש בה כדי להבחין בתאימות הרעש והכעס בין אירוע זה לקודמיו. ובלבד שהקורא ישכיל להתבונן במכלול פעולותיו של צה"ל היקר ב-43 השנים. או אז יפנה את הכעס על עצמו, על התקשורת ובעיקר על הממסד. מאימוץ מטעה של החשיבה הלאומית למקרה נקודתי, בלי דעת להיותו חוליה בודדת, בשרשרת ארוכה של כשלים וקלקולים, המשבטים את עצמם מאירוע לבא אחריו. פועלה של הימנעות מוזרה ומזיקה, מהפקת לקחים אמינה של לקחי המלחמה - ללא הבנה לערכם, לא כל שכן לעלותם בדמים ובדם. מה שאיפשר את הצטברותם של קלקולי המלחמות למסה מזיקה - שקיבעה את תפוקת הלחימה, נמוך מסף היעילות. מתחתיו עולה בבירור, כי שיטות הפעולה וההחלטות לקראת, במהלך המלחמות ואחריהן, הפכו מתכון להתשתה של ישראל מידי עצמה - מסד להגברת תוקפנות האויב, ופגע רע במעמדה הבינלאומי.
|
|
|
|
|
יש אצלנו, עדיין, מי שמתרפקים על אוכל יהודי לשמו, במיוחד כשהמדובר בערב-שבת. זוג-תיירים בני עמנו, מאוסטריה, המצויים בחופשה בארץ, הביעו את משאלתם ליהנות מארוחה שכזו, שלא באה אל קירבם זה עידן ועידנים. אירחנו אותם מכל הלב ובחרנו במסעדת "קיטון" התל אביבית (רחוב דיזנגוף 145), שכבר יצאו לה מוניטין וותק של 65 שנים.
|
|
|
|
|
הדחף לכתוב את הרשימה הזאת, תקף אותי בעקבות החלטת בג"צ (מיום ב', 14.6.10) בעתירה שהגיש העיתונאי יואב יצחק בפרשת "הבית ברחוב כרמיה". בג"צ החזיר את התיק לפרקליטות, עם "המלצה" לעיין בו מחדש. פרופסור סוזי נבות הסבירה שהחזרת התיק פירושה: "ההחלטה על סגירת התיק בלתי סבירה, נא לשקול אותה שוב" (אולפן פתוח - ערוץ הכנסת, 14.6.10).
|
|
|
|
|
רבים מקוראי העיתון מקור ראשון - כך ניתן ללמוד מהתגובות המתפרסמות בו תדיר - חשים בחוזקה שבזמן האחרון הולך ומתהדק מעין מצור רעיוני על ישראל, ובעיקר על הנרטיב הציוני-יהודי שלה. הולך ומתברר שהקרקע "האמיתית" להפעלת הלחצים הכבדים מעוגנת בתפישה רעיונית השומטת את הבסיס המשפטי-מוסרי-היסטורי להיווסדה של מדינה ריבונית יהודית-דמוקרטית בארץ-ישראל. זכות ההתאגדות של העם היהודי כריבון על אדמת הארץ היא כעת המטרה לחיצים המילוליים ולפעילות המעשית הרוחשת בצורות ובגוונים שונים, ישירים ועקיפים, כנגד מוסדות המדינה ורשויותיה, לרבות צה"ל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עו"ד יוסף פנדריך
פסק דין מוסכם משלב שני יסודות - הסכם ופסק הדין שאישר אותו. אם ההסכם לא חוקי גם פסק הדין איננו חוקי
|
|
|
|
|
רון בריימן
אין צורך בחוק גיוס מגזרי, ובוודאי שאין צורך בחוק השתמטות מקומם  החובה לשרת צריכה לחול על כל בני ה-18 ובנות ה-18, כאשר משך השירות - 3 שנים - והשכר הניתן לחיילי החובה צריכים להיות א...
|
|
|
|
|
חיים רמון
באופן צפוי לחלוטין, כל התוכניות ההזויות שקידם שר הביטחון התפוגגו בלי שום הישג בעצם, התוכניות של גלנט השיגו דבר אחד - חיזוק השלטון האזרחי של החמאס
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
